פסול עד זומם לעדות

  • הרב שמואל שמעוני

פסול עד זומם לעדות

אדם שהעיד עדות שקר - נפסל גם לעדויות אחרות, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" (שמות כ"ג, ב). בדרך כלל יש בעיה לממש פסול זה, שהרי אפילו אם יבואו עדים אחרים ויעידו נגד הכת הראשונה - לא נכריע כאף אחת מהכתות, ויווצר ספק מי מהעדים העיד עדות שקר. מקרה מיוחד שבו יש הכרעה מוחלטת שהעד העיד עדות שקר הוא מקרה של הזמה: "אמרו 'מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש'... אמרו להם: 'היאך אתם מעידין, שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני' - הרי אלו זוממין, ונהרגין על פיהם" (מכות ה ע"א). במקרה זה, התורה קובעת שמתקבלת עדותה של הכת השנייה, ולכן הכת הראשונה נפסלת לעדות.

מאיזו נקודת זמן נפסלת הכת הזוממת לעדות - האם מהרגע שבו היא העידה, או מהרגע שבו הזימו אותה? הסברה הפשוטה היא שהכת נפסלת מרגע העדות, שכן עדות השקר היא המעשה שהפך את העדים לרשעים ולפסולים להעיד. למעשה, נחלקו בשאלה זו האמוראים (סנהדרין כז ע"א). לדעת רבא, עד זומם נפסל רק מרגע שהזימו אותו והלאה, ונימוקו עמו (ע"פ אחת הלישנות בגמרא): נאמנות העדים המזימים היא גזרת הכתוב, שכן מסברה אין עדיפות לעדים המאוחרים על העדים הראשונים, ועל כן "אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך".

לא נאריך במסגרת זו בביאור סברת רבא, אלא ננסה להבין את דעתו של אביי, החולק על רבא והלכה כמותו. ניתן להבין שאביי מסכים עם רבא שנאמנות הכת השנייה היא מגזרת הכתוב ותו לא, אלא שלדעתו מרגע שהתורה ציוותה להאמין לכת השנייה - הכת הראשונה נחשבת לשקרנית, ועל כן יש לפוסלה מרגע העדות.

אולם, ייתכן שאביי חולק על עצם סברתו של רבא, וסובר שהכת השנייה אינה עדיפה רק בשל גזרת הכתוב, אלא יש סברה לכך שהכת המזימה נאמנת יותר מהכת הראשונה. אפשרות זו עולה במספר וריאציות בראשונים:

1. רב האי גאון (הובא בר"ח מכות ה ע"א) חידש חידוש אדיר: "אין העדים נעשים זוממין... עד שיחרישו ולא יכחישו המוזמין את המזימין". כלומר, ניתן להפעיל את דין עדים זוממים רק אם הכת הראשונה מודה לכת השנייה ש"עמה הייתה באותה שעה". לשיטתו, ברור שיש סברה מוצקה לכך שהכת השנייה נאמנת יותר מהראשונה. אמנם, דעה זו נחשבת לחריגה ביותר בעולם ההלכה.

2. בדרשות הר"ן (דרוש י"א) מופיעה סברה אחרת: יש סיבה חזקה להאמין לכת המזימה, שכן היא הייתה חוששת לשקר, שמא אחרים ראו את הכת הראשונה בזמן האירוע.

3. דרך המלך מופיעה בפירוש המשניות לרמב"ם במכות (ה ע"א). לדבריו, יתרונה של הכת השנייה הוא בכך שהיא לא מתעמתת ישירות עם העדות הראשונה. הכת השנייה אינה מחווה דעה בשאלה אם האירוע התרחש או לא, אלא מעידה שהעדים הם עדי שקר שכן הם כלל לא נכחו באותו מקום בזמן המדובר. עדות זו אינה מתייחסת לגופם של הדברים, אלא לגופם של העדים. ממילא, הכת הראשונה אינה יכולה להתעמת איתם, שכן אין היא נאמנת על עצמה.