פרקים יג-יד - המלחמה הראשונה עם הפלשתים (א)

  • הרב אמנון בזק

פרקים י"ג-י"ד - המלחמה הראשונה עם הפלשתים (א)

א. בן שנה שאול במלכו?

הפסוק הפותח את פרקנו הוא מן הידועים בקשיים במקרא:

(א) בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל:[1]

הקושי בחלק הראשון ברור מאליו, אך גם החלק השני של הפסוק נראה קשה: האומנם היו כל ימי מלכותו של שאול שנתיים בלבד? וכבר הקשה על כך ריא"ז[2] בפירושו לפסוק:

אפשר לומר כן?! והכתיב 'וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ' (י"ד, מז), ואימתי עשה כל המלחמות האלה? ואימתי רדף אחרי דוד, ובלבד בארץ פלשתים עשה דוד שנה[3] וארבעה חודשים?[4]

המפרשים הציעו תשובות שונות לבעיה הראשונה או לשתיהן. רש"י הביא את דברי חז"ל הידועים (יומא כב ע"ב) ש"בן שנה" היינו "כבן שנה, שלא טעם טעם חטא"; אך גם הוא ביאר על דרך הפשט (וכן פירש רד"ק),[5] כי הכוונה היא שאירועי הפרק התרחשו בשנה הראשונה למלכותו. רלב"ג, שהוטרד גם מן השאלה השנייה, ביאר כי שנה אחת עברה ממשיחת שאול ועד חידוש המלוכה בגלגל, וכעבור שנתיים נוספות אירעו המעשים שבפרק זה.[6]

בכל הפירושים הללו יש קושי בולט. מבנה הפסוק הוא המבנה הקלסי של פסוקי הפתיחה למלכותם של מלכים - הן של איש בושת ודוד בספר שמואל (עיין שמ"ב ב', י; ה', ד), הן של רוב רובם של המלכים בספר מלכים: 'בן X שנה Y במלכו, ו-Z שנים מלך על ישראל/יהודה'. לאור זאת, קשה לפרש שהביטוי "בן שנה שאול במלכו" מתייחס לזמן שמלך עד עתה.

כיצד אפוא ניתן להבין את הפסוק? נראה, שיש לאמץ כאן את פירושו של ר' תנחום הירושלמי,[7] שהפסוק כתוב באופן חסר: צריך היה לכתוב "בן X שנה שאול במלכו", אך הגיל הושמט במכוון. בכתיבת פסוק הכותרת למלכות שאול באופן פגום, מבקש המקרא לרמז כבר מלכתחילה, ששאול נכשל בתפקידו, ואין להתייחס אליו כאל מלך רגיל.

דרך זו של המקרא, לכתוב פסוקים במכוון באופן חסר על מנת לבטא מסר שלילי, מוכרת לנו גם ממקומות אחרים. לצורך העניין נזכיר דוגמה קרובה: בנו של שאול, איש בושת. מלכותו של איש בושת נראית פגומה מלכתחילה, ולמעשה הוא מתואר כדמות חסרת משמעות; 'האיש החזק' בממלכתו הוא אבנר, מי שיזם את המלכתו (עיין שמ"ב ב'-ג'). על מנת לבטא את חולשתו של איש בושת, משמיט המקרא את שמו שוב ושוב, גם כשהמחיר הוא יצירת פסוקים לא-שגרתיים:

וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה וַיֹּאמֶר[8] אֶל אַבְנֵר מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי (שמ"ב ג', ז);

וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר דָּבָר מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ (שם, יא);

וַיִּשְׁמַע בֶּן שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִּרְפּוּ יָדָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ. וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל[9] (שם ד', א-ב).

בדרך זו ניתן להבין גם את המילים "ושתי שנים מלך על ישראל", שאף הן ביטוי של זלזול, המציין את חולשתה של מלכות שאול. בין אם הדברים מכוונים כלפי התקופה שעד משיחת דוד (כהצעתו של ריא"ז, ראה הערה 6), ובין אם גם זה ביטוי סתמי - מטרתם המרכזית היא לומר שמלכות זו לא החזיקה מעמד תקופה משמעותית, ולא הייתה ראויה לשם מלכות.[10] דברים אלו משמעותיים במיוחד בתחילת פרק זה - סיפור נפילתו הראשונה של שאול.

ביטוי ספרותי נוסף של חוסר הערכה כלפי שאול ניתן למצוא בקושי אחר, המצוי בפסוק הבא:

(ב) וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין...

במבט ראשון נראה הפסוק טבעי לחלוטין - אך זאת רק מפני שאנו כבר מכירים את הספר ואת הדמויות המרכזיות בו. ברם, לו קראנו את הספר בפעם הראשונה, היינו שואלים מיד: מי הוא יונתן זה, שלא נזכר עד עתה במקרא? מדוע לא טרח המקרא, כדרכו תמיד, לציין לפחות 'יונתן בן שאול' או 'יונתן בנו'? מניין לנו לדעת, בשלב זה, שמדובר בבנו של שאול?

נראה, שגם כאן יש רמז כי הנוסח המקורי אמור להיות שונה. בסוף פרק י"ד באה רשימה של בני שאול:

וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּי שׁוּעַ וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל (י"ד, מט).

סביר להניח, שמיקומם המקורי של פסוקים אלו היה בתחילת פרקנו, ממש כפי שמקובל אצל מלכים אחרים;[11] כך מובן מדוע נזכר יונתן בהמשך מבלי לציין מיהו ומה הקשר שלו לשאול. ואולם, על מנת לפגום במסגרת הרגילה אצל מלכים, נדחו פסוקים אלו לסוף המלחמה, וכך יצרו קושי בהבנת זהותו של יונתן - קושי שדווקא מחזק את הרושם על מצבה הפגום של ממלכת שאול.

ב. המרד

לאחר שעמדנו על הקשיים שבפסוק הפתיחה, נוכל לעבור לגופו של עניין. פרקים י"ג-י"ד מתארים את מלחמתו הראשונה של שאול. בתחילת הפרק אנו שומעים על פתיחת המרד נגד הפלשתים:

(ב) וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו: (ג) וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר[12] בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים: (ד) וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים וְגַם נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל:

שאול מכין לו צבא קטנטן, המתייצב בשני מקומות בבנימין, ושולח את יתר העם לאוהליו. פתיחת המרד נראית כמתואמת בין שאול לבין יונתן: יונתן מכה את נציב פלשתים, ושאול מזעיק אליו את כל העם למאבק גלוי מול פלשתים. מי אמר לשאול לעשות זאת? נראה, שכאן מתגלה הסיבה לתופעה שעמדנו עליה בשלהי פרק ט' (עיין שיעור 15, סעיף ג) - הסודיות הגדולה שבה נקט שמואל בדברו עם שאול (עיין ט', כה-כז). מסתבר, שבשיחותיהם הסודיות פרס שמואל לפני שאול את תכנית המרד, שהרי לפי התיאור שם, הייתה מטרת מינויו "וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (שם, טז). בפועל, הותיר הכתוב לפנינו מדברי שמואל לשאול ביחס למלחמה רק את ציוויו של שמואל: "וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל... וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (י', ח). עתה מתחיל שאול למלא את התפקיד שלשמו התמנה, ועל כן הוא פותח בצעדי המרד.

ברם, לא קל היה מצבם של בני ישראל אל מול הפלשתים. יותר מכל מערכה אחרת במקרא, נראית מערכה זו כקרב של מעטים מול רבים, חלשים נגד גיבורים. הפער העצום בין הכוח הפלשתי, השולט גם בנעשה בתחומי ישראל, לבין כוחו הקטן של שאול, בולט בכמה נקודות:

א. השליטה הפלשתית בתוך ארץ ישראל באה לידי ביטוי בהימצאות נציבי פלשתים בעומק הארץ: בפרק י', במסגרת האותות שנתן לו, שלח שמואל את שאול אל "גִּבְעַת הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים" (י', ה); והמרד עצמו מתחיל בפרקנו בהכאת "נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע" (פס', ג). קיומם של נציבים אלו השפיע, בוודאי, על יכולת ההתארגנות הצבאית של ישראל - כפי שעולה גם מן הנקודות הבאות.

ב. הפלשתים שולטים בכל מערכת החרושת בארץ ישראל:

(יט) וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית... (כב) וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ.

ג. כאמור, שאול מקים לו צבא קטנטן. סביר להניח, שגודלו של צבא זה מושפע מהשליטה הפלשתית, שלא אפשרה קיומו של צבא גדול יותר. בהמשך, עם תחילת המרד, נאספו ישראל אחרי שאול לגלגל, אך מולם עומד כוח פלשתי בעצמה חסרת תקדים:

(ה) וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב[13] וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב.

ד. שליטת הפלשתים הביאה לכך שחלק מן העברים נאלצו לשרת במסגרת הצבא הפלשתי, ורק לאחר התפנית שחולל יונתן יכלו הללו להצטרף לשאר בני ישראל, כפי שנאמר להלן:

וְהָעִבְרִים הָיוּ לַפְּלִשְׁתִּים כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם אֲשֶׁר עָלוּ עִמָּם בַּמַּחֲנֶה סָבִיב וְגַם הֵמָּה לִהְיוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עִם שָׁאוּל וְיוֹנָתָן (י"ד, כא).

והנה, מתברר לפתע שהמצב הקשה כל כך לא היה בלתי-צפוי. הוא נבע ממטרות עקרוניות של שמואל, כמייצג את דבר ה'. שהרי שמואל אינו מסתפק בתנאים הקשים, ומוסיף עליהם עוד קושי גדול.

ג. וירדת לפניי... הגלגל?!

מבחינה אסטרטגית, המערכה מתחילה מנקודה תמוהה ביותר. פלשתים נאספים ב"מִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן" (פס' ה) - באזור דרום הר בית אל, על גבול המדבר המשתפל ויורד אל עבר בקעת יריחו. שאול, לעומת זאת, אוסף את ישראל בגלגל, במזרח יריחו, בהתאם לציוויו של שמואל שהזכרנו לעיל. איזה היגיון יש בכך? הרי כעת יסבול שאול וצבאו מנחיתות אסטרטגית עצומה?!

נראה, שדווקא נקודה זו עומדת במרכז מבחנו הראשון של שאול כמלך מוכר על כל ישראל.[14] שאול הוא המלך הראשון של ישראל, וזו המלחמה הראשונה שעם ישראל יוצא אליה בהנהגת מלך. על כן, ישנה חשיבות עצומה לכך שיהיה ברור לחלוטין, כי גם כאשר מסכים ה' לקיום מסגרת המלוכה, מכל מקום הקב"ה הוא העומד מאחורי האירועים. מסר זה יועבר היטב דווקא בניצחון חסר כל היגיון צבאי. הנס שעליו יסתמך הניצחון יתעצם על ידי בחירת מקום שאין בו היגיון אסטרטגי, כיוון שעל ידי בחירה זו אכן יופנם המסר שבמלכות ישראל לא תמיד השיקול האסטרטגי הוא הקובע. לכן הומלך שאול מלכתחילה בגלגל (י"א, יד-טו), ושם, כפי שראינו, הדגיש שמואל באריכות את חשיבות השמיעה בקול ה' כתנאי היחידי להצלחה (י"ב, יג-כה). וגם הכינוס למלחמה הראשונה עם הפלשתים נקבע דווקא בגלגל, על מנת להמחיש את הרעיון שהדבר החשוב מכול הוא האמונה והביטחון בקב"ה, ואף שיש לנהל מלחמה בדרכים טבעיות, מכל מקום "לַה' הַמִּלְחָמָה" (י"ז, מז). במלחמה הראשונה מסר זה חשוב במיוחד,[15] ולכן דווקא במלחמה זו התבקש שאול לנקוט בצעדים חריגים.

ואולם, שמואל לא הסתפק בכך. הוא ביקש להחמיר עוד יותר את הניסיון של שאול, ועל כך נעמוד בע"ה בשיעור הבא.



[1] הפניות סתמיות לפסוקים בשיעור זה מכוונות לפרק י"ג.

[2] ריא"ז הוא נכדו של הרי"ד, בעל התוספות הידוע, בן איטליה של המאה הי"ג. מאחר ששניהם נקראו באותו שם, ר' ישעיהו דיטרני, הייתה הדרך המקובלת להבחין ביניהם לכנות את הסב רי"ד (כראשי התיבות של שמו), ואת הנכד - ריא"ז (רבי ישעיהו אחרון ז"ל).

[3] ככתוב "וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים" (שמ"א כ"ז, ו), ועל פי הפירוש המקובל (עיין רש"י ורד"ק שם) כי הכוונה: שנה וארבעה חודשים.

[4] וכן הקשה רלב"ג: "שהוא רחוק שנאמר שלא מלך שאול כי אם שתי שנים עם רוב הדברים שעשה, מצורף לזה שכבר עמד זמן מעת המשחו קודם החזיקו במלוכה".

[5] רד"ק מזכיר דרשה אחרת על הפסוק, מן הירושלמי (ביכורים פ"ג ה"ג), הלומד מכאן כי עוונותיו של נשיא מתכפרים כשהוא מתמנה לתפקידו: "וכי בן שנה היה? אלא שנמחלו לו על כל עונותיו כתינוק בן שנה".

[6] ריא"ז מציע פתרון אחר לבעיה השנייה: שאול מלך שנתיים עד שנמשח דוד, ומשם ואילך חשובה מלכותו כבטֵלה.

[7] פרשן ומדקדק בן המאה הי"ג. מעט מאוד ידוע על חייו. פירושו המקורי לפסוק כאן מובא גם בפירוש דעת מקרא.

[8] על מי נאמר "ויאמר"? במבט ראשון נראה כאילו מדובר בשאול, אך כידוע, בשלב זה שאול כבר מת. מתוך ההקשר ברור שהכוונה לאיש בושת. איש בושת נזכר לאחרונה עשרות פסוקים קודם לכן, ועל פי כללי הלשון הרגילים, צריך היה שמו להופיע בפסוק, אלא שהמקרא מחק אותו באופן מכוון.

[9] הביטוי "בן שאול" מהווה גם ביטוי של זלזול: המקרא אינו נוהג לכנות דמויות בשם אביהן בלבד, וכינוי שכזה מבטא בדרך כלל זלזול (עיין, למשל, שמ"א י', יא; כ', לא). השמטת המילים 'איש בושת' יוצרת, אם כן, באופן אוטומטי ביטוי מזלזל כלפי האיש.

[10] בדרך זו ניתן גם לפתור את הפסוק הקשה על איש בושת: "בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ אַךְ בֵּית יְהוּדָה הָיוּ אַחֲרֵי דָוִד. וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה דָוִד מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים" (שמ"ב ב', י-יא). אם איש בושת מלך רק שנתיים, מדוע מלך דוד בחברון שבע שנים ושישה חודשים על שבט יהודה בלבד? המפרשים הציעו פתרונות שונים לבעיה זו, אך נראה שגם כאן הצירוף "שְׁתַּיִם שָׁנִים" הוא ביטוי של המעטה, שאינו משקף בהכרח את המציאות האובייקטיבית.

[11] כך, למשל, אצל דוד: "בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ" (שמ"ב ה', ד), וכמה פסוקים אחר כך: "וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלִַם אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה..." (שם, יג-יד).

[12] תקיעה בשופר כאות להתחלה של מרד או מלחמה מוכרת לנו ממקומות נוספים, כגון אצל אהוד בן גרא (שופטים ג', כז), גדעון (שם ו', לד) ויהוא (מל"ב ט', יג).

[13] לשם השוואה, הצבא המצרי שרדף אחר ישראל בים סוף מנה כשש מאות רכב (שמות י"ד, ז); צבאו הגדול של סיסרא, ש"לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה", מנה תשע מאות רכב ברזל (שופטים ד', א); ובצבאו של שלמה היו "אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים" (מל"א י', כו).

[14] כפי שראינו בשיעור 20, במלחמת עמון (שמ"א י"א) לא יצא שאול כמלך, בין השאר משום שהמלכתו לא התקבלה על ידי כל העם.

[15] כך היה גם במלחמתו הראשונה של יהושע, שהתבססה כולה על התמוטטות חומות יריחו בדרך נס (יהושע ו').