לך-לך | ברית בין הבתרים

ניתן לשים לב לשניות בדברי ה' לאברהם.

מצד אחד:

אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.  ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.  ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.  ד וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה  כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ.  ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.  ו וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה.

לאברהם מובטח זרע.

אך מצד שני ניתנת לו הבטחה פחות חיובית והיא:

יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.  יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.  טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם  תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.  טז וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה.

אותו זרע שהובטח לו ישועבד במשך ארבע מאות שנה. מה פשר שתי ההבטחות הללו שלכאורה סותרות הן ?

אברהם הוכיח לקב"ה שהזרע חשוב בעיניו יותר מאשר הארץ. מה תתן לי ואנכי הולך ערירי? מה שווה כל הירושה אם אין למי להוריש אותה לאחר מכן? וכדברי רש"י:

הן לי לא נתתה זרע - ומה תועלת בכל אשר תתן לי

אברהם מוותר למעשה על הארץ ועל ההצלה רק בעבור הזרע. ייתכן שזו גם הסיבה שאברהם מוסר את שרי. המסירה של שרי באה יחד עם המסירה של ארץ ישראל. אם שרי והארץ לא מניבים פירות ניתן לעזבם. וכבר הארכנו רבות בעבר על הקשר שבין פרי הבטן לפרי הארץ. ייתכן גם שזו הסיבה לכך שאברהם כל כך מתקשה להיפרד מלוט מכיון שלוט בעבור אברהם הוא שארית הזרע של בית אביו. לקח אפוא אברהם את לוט בן אחיו לאחר פטירת אביו כדי להיבנות ממנו. אלו הם דברי המדרש רבה בבראשית פרשה מא אות ח: 

"אמר הקב"ה אני אמרתי  לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי לירשו"

דברי המדרש מדוייקים מסדר הכתובים בסוף פרק יא:         

ל וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה  אֵין לָהּ וָלָד.  לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

שים לב לפס' לא: לוט בן הרן מפריד בין אברהם לשרה, מדוע? ייתכן שפס' ל מספק את התשובה 'ותהי שרי עקרה אין לה ולד' לוט נלקח משום ששרה היתה עקרה, אברהם אימץ את לוט כבן ומכאן הקושי להיפרד ממנו. לאחר מלחמתו של אברהם למען לוט, הקב"ה מבטיח לאברהם אל לך להיתלות בלוט אתה תזכה לזרע משלך וזרעך גם יירש את הארץ. אולם הדבקותך בלוט הביאה גלות על זרעך (השתלשלות זו הוכחה על ידנו בעבר ולא נאריך בקשר שבין הליכת אברהם אחר לוט וירידתו למצרים לבין גזרת השעבוד על בניו) ועל כן:

יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. 

אולם בין שתי ההבטחות הללו שכעת התברר יסוד קיומן והיחס שביניהן מצויה ברית בין הבתרים עצמה. לכאורה הברית עצמה באה בכדי להשיב על שאלתו של אברהם 'במה אדע כי אירשנה?'

ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל.  י וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת-הַצִּפֹּר לֹא בָתָר.  יא וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל-הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם.  יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. 

יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.  יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.  טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם  תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.  טז וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה. 

יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.

יח בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר  לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  יט אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי.  כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים.  כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי.  {ס}

עגלה משולשת, עז משולשת, איל משולש

ניתן לשים לב לשילוש כפול. ישנן שלוש בהמות והן עצמן משולשות. המספר שלוש דומיננטי, שלוש הקבוצות הללו של שלוש הבהמות שנבתרות לעומת התור והגוזל שללא ספק מייצגים את עולם העופות אך הן גם מתלכדות לעוף אחד "ואת הצפור לא בתר" לא רק שאברהם לא מבתר את הציפורים הם אפילו מתלכדים לחיה אחת. מה הקשר בין הברית להבטחה? אברהם מתבשר ששלוש דורות יהיה זרעו בארץ לא להם ודור רביעי ישובו הנה. ייתכן כי שלוש הבהמות המבותרות מבטאות את שלוש הדורות של הגלות לעומת הדור הרביעי התור והגוזל שישובו הנה כאשר ישלם עוון האמורי.

הדבר מעניין כשלעצמו להבחין בין דורות השעבוד דור דור ודורשיו דור דור ובהמתו.

דור האיל הוא דורו של יצחק. יצחק מתכפר באיל:

וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. 

בשל אותו מאורע נמנע מיצחק לרדת למצרים:

ב וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה  שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  ג גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. 

המקום היחידי בו נשבע הקב"ה לאברהם היה במעמד העקדה:

טז וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה:  כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ.  יז כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.  יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. 

ואכן הקב"ה ממשיך להבטיח גם את יצחק:

ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  ה עֵקֶב אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.  ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. 

ובגרר יצחק סובל מצרותיהם של אבימלך ופיכל אך לבסוף הם אכן מתברכים ממנו:

כח וַיֹּאמְרוּ, רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ; וְנִכְרְתָה בְרִית, עִמָּךְ.

דור העז הוא דורו של יעקב. יעקב משולח אל לבן בגלל אותם מטעמים שהכין לאביו בערמה:

לֶךְ-נָא, אֶל-הַצֹּאן, וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, טֹבִים; וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר אָהֵב.

אותם עזים חוזרים כבומרנג אל יעקב בעת מכירת יוסף בבראשית פרק לז פסוק ל"א:

וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. 

וגם אצל בנו יהודה בבראשית פרק לח פסוק י"ז:

וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן; וַתֹּאמֶר, אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ. 

 

הדור השלישי דורו של יוסף הדור הבא מצרימה יורד לשם עם עגלות בקר:

וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל-פִּי פַרְעֹה; וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה, לַדָּרֶךְ. 

...

וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם.  כז וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  כח וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת.

רש"י שם מציין את הסיבה שהביאה את יעקב לאמונה שאכן יוסף הוא זה שעומד מאחורי משלוח העגלות:

את כל דברי יוסף - סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה זהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא נאמר אשר שלח פרעה

ברוח דברי רש"י ניתן לומר שיעקב הבין בעקבות ברית בין הבתרים שהעגלות הן סימן השיעבוד השלישי ואכן עליו לרדת מצרימה. ייתכן שדברינו נתמכים מדברי רש"י בדיבור הבא:

ותחי רוח יעקב - שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו

ייתכן שרמז נוסף לכך מצוי בדברי ירמיהו פרק מו פס' כ:

עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא.

סממן הגאולה לעומת זאת מאופיין בנשר שנושא את גוזליו כך בספר שמות:

ד אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.

וכך בספר דברים:

יא כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף;  {ס}  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ.  {ר}

הרי שאין משך הגלות ומיקומה מיוחס דוקא לגלות מצרים אלא בכלל לנדודי זרע אברהם מיום הולדת את יצחק וכדבריו של רש"י בפרקנו:

כי גר יהיה זרעך - משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ת' שנה...

בארץ לא להם - ולא נאמר בארץ מצרים אלא לא להם ומשנולד יצחק ויגר אברהם וגו' ויגר יצחק בגרר (תהילים קה) ויעקב גר בארץ חם (בראשית מז) לגור בארץ באנו

אם כן אפוא ניתן לסדר בטבלה את היחס שבין המשל לנמשל:

אמנם החזיון עוד לא תם:

יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.

מהו אותו תנור עשן ולפיד האש בתוך העלטה?

אי אפשר שלא להיזכר במעמד הר סיני וכפי שמפנה לפרשה זו הרמב"ן על אתר:

והעשן הוא הענן והערפל הנזכר במתן תורה (דברים ד יא), ולפיד האש בתוכו הוא האש האמור שם (ד לו) ודבריו שמעת מתוך האש, וכתוב (שמות כד יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו'. והנה השכינה עברה בין הבתרים. והוא הברית אשר היתה אתו מעולם. וזה טעם כרת ה' את אברם ברית, כי הקב"ה בעצמו העביר ברית בין הבתרים

דברי הרמב"ן ברורים, האש מסמלת את נוכחות ה'. כל שרשרת האירועים שעתידה לפקוד את זרעו של אברהם כולה מועברת על ידי הקב"ה נוכחותו קיימת שם בכל שלב. וחזיון זה הוא למעשה הרקע להבטחה שבפס' לאחר מכן:

יח בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר  לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  יט אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי.  כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים.  כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי.  {ס}

בכך תדע, אברהם שתירש את הארץ, כל האותות האלה יבואו על זרעך והם ידעו כי בסופו של דבר 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת'.