לך-לך | הברית

בראשית פרק יז:

1.       קרא את הפרק כולו.

2.       שלוש עשרה שנים לאחר הולדת ישמעאל מבקש הקב"ה מאברהם:

אֲנִי-אֵל שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים

מה בעצם מבקש הקב"ה מאברהם? זאת משלים לנו רש"י על אתר:

אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה לפיכך התהלך לפני ואהי' לך לאלוה ולפטרון

אברהם מתבקש לחדול מנסיונותיו להצמיח את זרעו ומפעולותיו הנוספות. הוא נדרש להשען על הקב"ה שהרי 'די באלהותו לכל בריה' וגם לך אברהם, התהלך והיה תמים. משמעות התמימות היא למעשה להיות פסיבי ולחזות במהלכים האלהיים כפי שיתרחשו לנגד עיניך.

וכפי שמסביר רש"י על הפס' בספר דברים פרק יח פס' יג:

תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו

אברהם נדרש לצפות להבטחותיו של הקב"ה. מאליו נתגלה כי הירידה למצרים בחטא היתה והמצאותה של הגר היא השתלשלות של אותו מהלך. כחלק מאותה דרישה אברהם נדרש לברית:

ב וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד.

מהי הברית המדוברת? שקשורה כאמור גם בהתרבות זרעו של אברהם?

מסביר רש"י:

ואתנה בריתי - ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך ע"י מצוה זו[1]

במספר מקומות מודגשת האהבה שבין אברהם והקב"ה:

ח וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי. 

 

לז וְתַחַת, כִּי אָהַב אֶת-אֲבֹתֶיךָ, וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ, אַחֲרָיו; וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל, מִמִּצְרָיִם.

דרישת האהבה אינה בלעדית לאברהם במילה אלא גם לזרעו אחריו כאמור בדברים פרק י:

יב וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. יג לִשְׁמֹר אֶת-מִצְו‍ֹת יְהוָה, וְאֶת-חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְטוֹב, לָךְ.  יד הֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ, וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ.  טו רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה, לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים--כַּיּוֹם הַזֶּה.  טז וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם; וְעָרְפְּכֶם--לֹא תַקְשׁוּ, עוֹד...

ח וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.  ט וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ.  {ס}

נראה בברור כי ברית האהבה הדו צדדית תלויה גם במילת ערלת הלב. עיקרון שמתבטא גם באמור בדברים ל:

א וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה.  ב וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם:  אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  ג וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה.  ד אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ.  ה וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ.  ו וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ. ז וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ.  ח וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם.  ט וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה:  כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ.  י כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:  כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  {ס}

שתי הבטחות נאמרו כאן: ירושת הארץ מן האויבים וההתיישבות בה.

 

הקב"ה מבטיח לאברהם מספר הבטחות והן מתחילות בפס' ד במילה 'אני' ובתמורה הוא דורש מאברהם מספר דברים והם מתחילים בפס' ט במילה 'ואתה':

נצייר זאת בטבלה הבאה:

 

ע"פ הצד השמאלי שבטבלה נראה ברור כי כוונת הציווי 'כל זכר' היא כלפי 'יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר' כך שריבוע 2 מתאים לריבוע 5. ניתן לראות כי קיימת התאמה גם בין ריבוע 3 לריבוע 6 בעיקר בביטוי 'בשר ערלה' ו'ברית'.  רק בריבוע 4 מופיעים שני הביטויים 'כל זכר' ו'יליד בית ומקנת כסף' יחד, מה שמוכיח את כוונת האמור ב'כל זכר'. עולה מכאן הוא שהברית היא אכן ברית משפחתית אתה וזרעך אחריך אמנם היא בהחלט מכילה מימד חברתי של 'יליד בית ומקנת כסף'. הברית מכוונת, כאמור, גם לבנים וגם לעבדים.

בשכר המובטח לברית ניכרת הכלה דומה: מחד הבטחת הארץ היא משפחתית 'לך ולזרעך להיות לך לאלהים' אמנם מלבד זאת קיימת הבטחה נוספת 'אב המון גויים' ו'מלכים ממך יצאו'.

ייתכן לומר כי מילת בני הנכר היא זו שעומדת ביסוד ההבטחה של אב המון גויים נתתיך[2] ומלכים ממך יצאו. לעומת זאת, מילת הזרע עצמו, היא העומדת בבסיס ההבטחה של 'ונתתי לזרעך את ארץ מגוריך', עיקרון זה בא לידי ביטוי גם בשתי הפרשיות הנ"ל:

ו וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ. ז וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ.  ח וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם.  ט וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה:  כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ.

זו היא למעשה כוונת רש"י באמרו:

ואתנה בריתי - ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך ע"י מצוה זו

אמנם הדברים עדיין צריכים ברור: מה משמעותו של יסוד האהבה ביחס לברית הזרע ומה הקשר השורשי בין מילת הזרע לירושת הארץ.

קשר ראשוני כזה מצאנו כבר בפתיחת ספר בראשית בפרק א:

כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. 

האדם מצטוה להתרבות ולהביא זרע שימשול בארץ. אי אפשר להתעלם מן התיאור שמופיע בתחילת הפס': וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.

האדם שללא ספק מתואר בפרק א כתכלית הבריאה נברא גם בצלם אלהים. האדם הוא נציגו של הקב"ה אך עדיין כפוף לו:

ה  מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ;    וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ.
ו  וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים;    וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.
ז  תַּמְשִׁילֵהוּ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ;    כֹּל, שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו. 

ברורה היא הסכנה בכך שהאדם יהפוך להיות שליט פרוע וחסר רסן שאמנם נברא בצלם אלהים אך לא ממלא את ייעודו. כפיפות האדם לבוראו היא קריטית לקיום העולם. האדם השליט חסר הגבולות הופך למשחית כפי שהארכנו להסביר בשיעורים האחרונים. אי אפשר להתכחש לקשר שבין ערלת הלב לערלת הבשר (בעיקר לאור הפס' מספר דברים). האדם ערל הלב הוא זה שסר לבבו מעם ה' האדם הבלתי כנוע והמשחית שהביטוי המובהק של עריצותו היא השחתת הזרע שלו וכפי שהארכנו להסביר בעבר (שיעור 22) . אותם ערלי לב ובשר ודאי שרחוקים הם מצלם אלהים שאמור לשלוט בארץ ולכן רק אדם שמל את בשרו ואת לבו יכול לזכות לירושת הארץ.

במילת הזרע ושאינו מזרעו אברהם מוכיח כי מל למעשה את ערלת לבבו והוא קשור באהבת ה'. רק על ידי כך יוכל אברהם לזכות למשול בארץ ממשל ולא רודנות ברכה ולא קללה. הקב"ה מעניק לאברהם את הממשלה בזכות אהבתו אותו ויראתו:

יז וַיהוָה, אָמָר:  הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.  יח וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

רש"י שם:

לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו אני נתתי לו את הארץ הזאת וחמשה כרכין הללו שלו הן שנאמר גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו', קראתי אותו אברהם אב המון גוים ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי

עד כאן הוכחנו את הקשר שבין מילת הבשר והלב לבין ירושת הארץ. הסברנו כי מילת הזרע ובני הנכר היא העומדת בבסיס ירושת הארץ ע"י זרעו של אברהם ובבסיס הורשת הגויים היושבים בה. עדיין לא פטרנו את עצמנו מן החובה להסביר את זיקת המילה לאהבת ה' שנוכחת הן בדברי רש"י על פרשתנו והן בספר דברים בפרק י ובפרק ל. מדוע ירושת הארץ תלויה באהבת ה' וכיצד הדבר מושג באמצעות מילת הלב והבשר? על כך נדון בעז"ה בהמשך.