דילוג לתוכן העיקרי

וירא | אברהם והמלאכים

קובץ טקסט

פרק יח

 

קרא את הפרק כולו.

1.       כעת נתמקד ביחידה הראשונה (פס' א – טו)

 

ניתן לשים לב להתגלות כפולה של הקב"ה ושל האנשים. ניתן לשים לב שבפס' א ו-ג יש תיאור של ההתגלות הא-להית ואילו בפס' ב ו-ד של האנשים.

לא בדיוק ברורה לנו זהותם של המלאכים. מחד – הם יושבים ואוכלים – פעולות שלא שייכות אצל מלאכים א-להיים, אך מאידך בפרק יט  נודע לנו כי:    

א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.

*       ומשתמע לכאורה שהם אותם אלו שהיו אצל אברהם וכך גם לפי הבנתו של רש"י

המלאכים - ולהלן קראם אנשים כשהיתה שכינה עמהם קראם אנשים, ד"א אצל אברהם שכחו גדול והיו המלאכים תדירין אצלו כאנשים קראם אנשים ואצל לוט קראם מלאכים

אנו נוטים לקבל את דברי רש"י שניתנים לתימוכין מן היידוע שבפס' א בפרק יט – המלאכים, מכיון שבנוסף אותם מלאכים אוכלים ושותים בפרק יט מה שכנראה מבסס את הההנחה כי גם האנשים שנגלו אל אברהם היו מלאכים וכדברי רש"י. השאלה כמובן היא מה קרה למלאך השלישי – לאן הוא נעלם?

חרף העובדה שמול אברהם ניצבים שלושה אנשים אברהם פונה אליהם בלשון יחיד:

 

ג וַיֹּאמַר  אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ.

 

ובאמת אחד מהם פונה גם אליו בפס' י:

 

וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ

רש"י התייחס לדברים:

והנה שלשה אנשים - אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות (ב"ר), תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים ויאכלו ויאמרו אליו ובבשורה נאמר ויאמר שוב אשוב אליך ובהפיכת סדום הוא אומר כי לא אוכל לעשות דבר לבלתי הפכי (ב"ר) ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט הוא שנאמר ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך למדת שהאחד היה מציל

אם כן מלאך אחד נועד לבשר על הולדת יצחק והוא זה שמסיים את שליחותו. אלמלי דברי רש"י היה ניתן לטעון על פי הבחנתנו כי שלושת האנשים אשר ראה אברהם היו הקב"ה בכבודו ובעצמו עם שני מלאכים שליוו אותו, מכיון שהקב"ה נשאר עם אברהם לבשר לו על הפיכת סדום נותרו שני המלאכים לבדם. בכך ניתן גם להסביר את שניות המראות: הקב"ה נגלה לאברהם בתוך מראה שלושת האנשים. פנייתו של אברהם בלשון יחיד היא כלפי הקב"ה ובלשון רבים לכולם יחד. ואם כן ברור גם לפי דברי רש"י וגם לפי דברינו שעיקר הגעתו של הקב"ה אל אברהם היתה לבשר על הולדת יצחק. דבר זיהוי זה ניתן להוכחה מן הפסוקים בהמשך:

י וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו.  יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים.  יב וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן.  יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי.  יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן.  טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.

בפס' י משתמע שהפונה הוא המלאך ואילו בפס' יג מתברר שהקב"ה הוא הדובר ואותו גם שמעה שרה כפי שמוכח בפס' טו. הקב"ה בא לבשר שוב על הולדת יצחק בדרכו לסדום. מדוע?

נשוה בין שתי הבשורות:

 

בראשית יז

בראשית יח

טו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי  כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. 

 

ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל. 

טז וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. 

 

י וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו. 

יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. 

יח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלֹהִים  לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. 

 

יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים.  יב וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן 

יט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. 

 

 

כ וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד  שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל.  כא וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.  כב וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי.  יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן. 

 

טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ. 

 

 

שאלה מתבקשת היא מדוע יש הפרש בין תגובות ה' ומדוע שתי התגובות נמסרות לאברהם (ולא לשרה)?

אנו נטען כי כל המעמד אינו בא אלא למסור תוכחה לאברהם, שוב. הרי אברהם קיבל בראשונה את נבואת ה'. משום מה שרה לא יודעת ולו חצי דבר מכל האמור לו בפרק הקודם. אברהם לא סיפר לשרה דבר מכל מה שנאמר לו מפי הגבורה בפרק הקודם, מדוע? אברהם לא האמין לחלוטין לנבואה זו, דבר זה הוכח בשיעור הקודם – אברהם מל את ישמעאל קודם ואחר כך את עצמו. גם כאן העוגות ששרה הכינה לא מובאים למלאכים במקומם מובא בן הבקר שהכין ישמעאל. וזאת בניגוד לדבריו של אברהם עצמו 'ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו... ויאמרו כן תעשה כאשר דברת' – מתוך ההצהרה הזו של אברהם דבר לא מתקיים – את הלחם הוא לא הביא ובמקומם[1]:

ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ.  ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל. 

השאלה 'איה שרה אשתך'? אינה רק באשר למיקומה הפיזי כי אם גם למקומה המהותי של שרה בחיי אברהם? היכן שרה בחייך? מדוע אתה מחביא אותה? קריאה דומה מצאנו גם בפרקים הראשונים של הספר:

וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן.  ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה. 

הקב"ה מבחין שהאדם מתחבא והוא מבקר אותו: איכה? היכן אתה? למה אתה מתחבא?

וַיֹּאמֶר--מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ--אָכָלְתָּ.

מדוע הינך מתחבא האם משום שאכלת מן העץ? קריאת ה'איכה' היא למעשה – מה עשית?! ההחבא בא מן החטא!

כך גם לאחר מכן כאשר קין נשאל מאת הקב"ה:

ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.

כאן הקריאה ברורה יותר: אי הבל אחיך במשמעות הבאה מיד על הפשע הנורא:

מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה.

טענתנו היא שגם כאן השאלה איה שרה אשתך? היא שאלה עם סימן קריאה לאחריה קריאה תובענית שנאמרת כמה מילים לאחר מכן:

הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן.

הביטוי שרה אשתך מוזכר פעמיים בספר פעם אחת בפרק הקודם (יז): פסוק י"ט:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

והפעם השניה בקריאה של פרקנו:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ;

מה עשית עם ההבטחה שניתנה לך על שרה אשתך? וכאן חוזרת אותה הבטחה אותה גברת בשינוי אדרת. לא 'נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן' אלא 'וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ' הבן יהיה של שרה לכן היה עליך להודיע אותה, שרה אינה רק אמצעי להולדה היא אשתך והיא זו שתבנה יחד איתך את הבית הנאמן – בית ישראל.

לכן הקב"ה לא פונה לשרה כי אם לאברהם 'למה זה צחקה שרה?'

על רקע כיסוי הבשורה מאזניה של שרה נביא כאן מדבריו של רש"י לפס' יד:

היפלא - כתרגומו היתכסי וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני

ייתכן כי התרגום ראה זיקה בין כיסוי הבשורה לשורש המעשה. אברהם לא מאמין לחלוטין ביכולתו של הקב"ה להוליד ממנו ולכן הוא מכסה זאת משרה.

 האמנם אינה יודעת על דבר הנבואה? מדוע לא גילית לה עד עכשיו? האמנם לא האמנת? וכאן הנבואה שונה – הבן לא שלך כפי שאומרת הנבואה בפרק יז אלא של שרה 'הנה בן לשרה אשתך'.

 

יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי.  יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן.  טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.

הצחוק של שרה מתחבר כמובן גם לצחוק של אברהם, אלא שתוכחה מפורשת לא נאמרת לאברהם על צחוקו כי אם נבואה: אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק

פשר שמו של הבן יותר ממרמז על הרקע להולדתו, גם כאן שרה בצחוקה מצדיקה שוב את שמו של הילד, גילוי צחוקה של שרה מקביל לגילוי הבשורה על הולדת הבן. הדברים נאמרים במפורש עם לידתו של יצחק:

וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק-לִי.  ז וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו.

עם לידתו של יצחק הצחוק גם יוצא אל האור. אין זה צחוק מכוסה אלא מגולה שמתלוה ללידת הבן המיוחל. לא מקרי הוא הדבר. הצחוק מבטא יותר מכל את ההפתעה, את האבסורדיות שבדברים שנאמרים גם לאברהם וגם לשרה. ואכן לידתו של יצחק היא מאורע לא יאומן אבסורדי שמוכיח חד משמעית כי הגדיל ה' לעשות. הצחוק ברבות מן הפעמים ממחיש את יד ה' העומדת מאחוריו:

 

בספר תהילים פרק קכו

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהֹוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:

(ב) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה

 

ובספר איוב פרק ח

(כ) הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים:

(כא) עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה:

(כב) שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ:

 

הצחוק הספקני הופך לצחוק של שמחה:

דוגמת האמור בספר ישעיה פרק סו

(יד) וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה וְנוֹדְעָה יַד יְהֹוָה אֶת עֲבָדָיו וְזָעַם אֶת אֹיְבָיו

 


[1]

אכילת החלב והחמאה יחד עם בן הבקר מעלים בזיכרון את הצו המפורש בתורה:

 

רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ.  {פ}

בהקשר זה מן הראוי להביא את דברי הרמב"ן (דברים יד כא):

*       וטעם כי עם קדוש אתה לה' אלהיך - דבק עם לא תבשל גדי בחלב אמו. כי איננו מאכל נתעב, אבל יאסור אותו להיותנו קדושים במאכלים, או להיותנו קדושים שלא נהיה עם אכזרי לא ירחמו, שנחלוב את האם ונוציא ממנה החלב שנבשל בו הבן. ואף על פי שכל בשר בחלב יכנס בלאו הזה, כי כל מינקת תקרא אם וכל יונק יקרא גדי, והוא דרך הבישול, והנה בכולם אכזריות:

הצירוף של בן הבקר של הנער – הוא ישמעאל – עם החלב והחמאה של האב – הוא אברהם יוצרים מאכל אכזרי, המלאכים בדרכם לסדום אוכלים מאכל זה שמבטא את האכזריות שבשליחותם, רחמיו של אברהם על ישמעאל מולידים אכזריות – אם על בנים – ייתכן שהרמז הוא כלפי שרה ובנה יצחק.

 

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)