וירא | מבוא להפיכת סדום ועמורה

פרק יח המשך

       רש"י על פס' י:

        וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו

       מפרש:

        כעת חיה - כעת הזאת לשנה הבאה ופסח הי' ולפסח הבא נולד יצחק מדלא קרינן כעת  

        אלא כ"עת, כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלימים וקיימים

ניתן בהחלט לשים לב לדמיון מסויים בין פסח מצרים לבין הכנסת האורחים של אברהם.

אברהם הבטיח למלאכים 'ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו' אמנם למעשה הוא אינו מביא להם לחם. מי שכן יביא להם הוא לוט. שרה לשה עוגות ואילו לוט מצות.

ניתן לומר כי שני הסיפורים של הכנסת האורחים: של אברהם בפרקנו ושל לוט בפרק הבא משלימים זה את זה ויוצרים סיפור אחד בעל דמיון ליציאת מצרים:

 

 

אזכור נוסף בהקשר זה שעולה מדברי רש"י הוא דוקא בפרק יד בפסוק טו:

ומ"א שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה לו נס וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים:

ודאי שיש לעיין בדברי רש"י הנ"ל ולאור הדמיון שעולה מן הטבלה. אך נדחה זאת כעת.

טז וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם.  יז וַיהוָה אָמָר  הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.  יח וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  יט כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלָיו. 

כיצד ניתן להבין את דבריו של הקב"ה ביחס לגילוי הבשורה לאברהם?

 

רש"י על פסוק יז כותב:

אשר אני עושה - בסדום לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו אני נתתי לו את הארץ הזאת וחמשה כרכין הללו שלו הן שנאמר גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו'. קראתי אותו אברהם אב המון גוים ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי:

לאור המסופר בפרק יד שאלתו של הקב"ה מאוד מובנת. כפי שהוכחנו זה מכבר המלחמה של כדרלעומר בסדום היתה מכוונת מאת ה'. אלא ששם לא נודע לאברהם אבינו כי מי שעומד מאחורי המלחמה הוא הקב"ה בכבודו וכאמור בספר דברים פרק ב:

כ אֶרֶץ-רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף-הִוא  רְפָאִים יָשְׁבוּ-בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים.  כא עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְהוָה מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם. 

מה נשתנתה החרבת סדום ממלחמת כדרלעומר והמלכים אשר איתו? תשובתו של רש"י ברורה:

            קראתי אותו אברהם אב המון גוים ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי:

לאחר המלחמה בכדרלעומר אברהם מקבל את שמו החדש – אברהם – אב המון גויים. למרות שההבנה הפשוטה היא שאברהם יהיה לאב על הגויים אשר יצאו מחלציו, רש"י מבין שברכת השם מכוונת כלפי עמי האזור - אברהם מקבל את הבעלות ואת הפטרונות על הנעשה בארץ. רש"י מציין זאת כבר לאחר מלחמת אברהם בכדרלעומר בפרק יד:

מ"א עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין:

דוקא לאחר המלחמה אברהם מקבל את השליטה על האזור. ורוח הדברים אכן נוכחת שם בפרשה. אמנם רש"י מתנסח באופן מרחיק לכת 'אשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי' רש"י מכנה את אנשי סדום ועמורה כבניו של אברהם! מניין לרש"י שתי קביעות נועזות אלו?

1.       לקב"ה יש צורך ברשותו של אברהם להשמדת סדום

2.       סדום ועמורה הם בניו של אברהם ומשום כך יש צורך בבקשת הרשות

 

ייתכן שדבריו של רש"י מושפעים מהמלחמה בכדרלעומר שם אברהם מוסר את נפשו למען הצלת לוט 'אחיו' אך יחד עמו הוא גם מציל את שאר אנשי סדום ועמורה, על אף שכוונת הקב"ה היתה להשמיד את סדום כבר אז תכניותיו התעכבו בגלל התערבותו של אברהם. כאן הקב"ה לא מעוניין בהתערבותו של אברהם שוב בהשמדת סדום ולכן הוא מבקש את רשותו. מניין לאברהם זכות הוטו הזו? הסיבה נאמרת מיד:

יט כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלָיו. 

אברהם ידוע לפני הקב"ה כאיש צדקה ומשפט שמוריש את התכונות הללו הלאה לבניו. אברהם הוא הצלם אלהים עלי אדמות הוא פרה ורבה וממלא את הארץ ויש בו כח להעביר את צלם האלהים הזה הלאה. הדבר מוכח בדמיון שבין האירוח של המלאכים ע"י אברהם לאירוח של המלאכים ע"י לוט. לוט שאברהם ראה בו את זרעו וממשיך דרכו אכן ממשיך במידה מסויימת את דרכו של אברהם היא דרך ה', אע"פ שלוט מלא בסיגי המקום בו הוא יושב. אם כן, שאלתו של הקב"ה לאברהם על מחיית סדום נובעת כאמור ממסירות הנפש של אברהם עליהם ומאליו מההמשכיות שניכרת בלוט ממידותיו של אברהם. לאור זאת ניתן להבין את הפס' הבא:

וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוט                               (ספר בראשית פרק יט כט)

אברהם נזכר כאן דרך לוט, לוט במעשיו מזכיר את אברהם, הקב"ה בסופו של דבר חמל על לוט וראה כי יש סיכוי לתשובה - זרעו של לוט עוד ידבק זרעו לוט בזרעו של אברהם ודברינו כמובן מכוונים לאמור במגילת רות. רות, מבנות בנותיו של לוט עושה את מעשה אברהם ממש:

"הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵך אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁך וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּך וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּך וַתֵּלְכִי אֶל-עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדַעַתְּ" (רות ב 11).

גם רות בדומה לאברהם עוזבת את עמה ואת מולדתה וגם היא בדומה אליו זוכה לזרע לאחר הגעתה ארצה מה שלא זכתה לו קודם. לעומת ערפה שכאמור עשתה שוב את מעשה לוט רותה מגלה בתוך זרעו של לוט את השאריות שקיבל מאברהם ואכן היא זוכה ומתחברת שוב לזרע קודש זה.