וירא | אברהם ושרה בגרר

 

ספר בראשית פרק כ:

הקורא פרשייה זו לא יוכל שלא להיזכר בסיפור ירידת אברהם למצרים שבפרק יב. עימות בין שתי הפרשיות יכול ללמד על תמורה שחלה אצל אברהם אבינו ונעשה זאת בטבלה לקמן:

 

מההשוואה הראשונית שנעשתה בטבלה עולה כי הכתוב רואה בעין טובה את המצאות אברהם בגרר לעומת הנסיבות השליליות שהובילו לירידת אברהם למצרים ולמסירתה של שרה לפרעה.

בכדי לעמוד על עומקם של דברים יהיה עלינו לעיין בצורה יסודית יותר בפרק, ואמנם השוואה ראשונית בטבלה יש בה בכדי לכוון את הלימוד לאפיקים הנכונים. נתבונן בפס' השני של פרשתנו:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה:

הכתובים מציירים את אמירתו של אברהם כאילו היא נאמרת נוכח שרה בעוד שעל פי ההקשר ודאי שאמירתו נאמרה על שרה ולא אל שרה. ודוגמת כך מצוי גם בספר שמואל ב פרק כא א:

וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי יְהֹוָה וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים

ובספר שמואל א פרק כ כד:

 וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עֶל \{אֶל\} הַלֶּחֶם לֶאֱכל

ייתכן שלא לחינם בחר הכתוב לתאר זאת כך, באופן שכזה נראה כי אמירתו של אברהם אינה הכרזה כי אם התייחסות אישית וצנועה לשרה כאחות שמתייחסת הרבה כלפי פנים ופחות כלפי חוץ.

בנוסף אברהם לא מטיל את התפקיד על שרה 'אמרי נא אחותי את' אלא הוא עצמו 'ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא', לקמן ניווכח לראות שגם שרה אמרה 'אחי הוא' (עי' פס' ה) אמנם הכתובים דוקא בחרו להדגיש את אמירתו של אברהם. רש"י ראה בכך יחס שלילי לשרה וכדבריו על אתר

ויאמר אברהם - כאן לא נטל רשות אלא על כרחה שלא בטובתה לפי שכבר לוקחה לבית פרעה ע"י כן:

אמנם נראה כי אברהם פועל כאן על פי תחושת הסכנה ופחות על פי מניעים רווחיים שגם זוקקים את רשותה של שרה, בפרשת אבימלך לעומת פרשת פרעה אברהם פועל בעצמו מבלי לשאול את שרה אך למטרה אחת ברורה: הצלת נפשו של אברהם.

ומכל מקום, חשוב לנו להביא כאן את דברי הרמב"ן על פסוק ב:

וישלח אבימלך ויקח וגו' - הנה זה פלא שהיתה שרה אחרי בלותה יפה עד מאד, יקחוה המלכים, כי בהלקחה אל פרעה אם היתה בת ששים וחמש אפשר שהיה עליה תארה, אבל אחרי בלותה וחדל ממנה האורח, פלא הוא, ואולי חזרה לנערותיה כאשר בישרה המלאך כדברי רבותינו (ב"מ פז):

דבר יופיה של שרה נשמט מפרשתינו[1], ואכן חששו של אברהם מעלה תהיה כמו גם מעשיו של אבימלך. משום מה אברהם חושש שאשתו תלקח ממנו, משום מה אבימלך גם עושה זאת. ייתכן כי העלמות יופיה של שרה מחזקת את המחזוריות שבסיפור. שרה נלקחת לא בשל יופיה לכאורה, אלא בשל צו הגורל כגלגל חוזר בעולם, אלא שהפעם שרה אינה מוצעת תמורת בצע כסף אלא כאמצעי להצלת נפשות "אותה הגברת בשינוי אדרת" לאברהם ניתנת ההזדמנות הגורלית לשחזר את ירידתו למצרים אלא שהפעם הוא נוהג בצורה שונה מתוקנת יותר.

אולי בשל כך האשמה נתלית בראשו של אבימלך. למרות שאברהם הוא זה שגורם להסתבכות אבימלך הוא זה שנענש – "הנך מת על האשה אשר לקחת", ולא רק אבימלך נענש כי אם כל ביתו כמפורט בהמשך בפס' יח:

 כִּי עָצֹר עָצַר יְהֹוָה בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַברהם

למעשה העונש שבא על אבימלך הוא מידה כנגד מידה למה שהיה אמור לקרות לאברהם אם אכן היה נודע ששרה היא אשת איש, אברהם היה נהרג "וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" ואילו שרה היתה עקרה. למעשה נוצר כאן זיהוי בין גורלו העכשוי של אבימלך לבין גורלו של אברהם אלמלא היה משקר. חז"ל נתנו לדבר ביטוי בהקשר לתפילתו של אברהם על אבימלך:

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'כל המבקש רחמים על חבירו, והוא צריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה'? אמר ליה: דכתיב (איוב מב,י) וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו [ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה]. אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: (בראשית כ,יד) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו [וילדו], וכתיב (בראשית כא,א) וה' פקד את שרה כאשר אמר [ויעש ה' לשרה כאשר דבר] - כאשר אמר אברהם אל אבימלך (מדלא כתיב 'ויפקוד את שרה' וכתיב 'פקד' - משמע פקד כבר: תחילה לאבימלך). (ב"ק צב)

מהי משמעות הדבר? נשים לב שעונשו של אבימלך לא פוסק ברגע שהוא מחזיר את שרה אלא לאחר תפילתו של אברהם כאמור בפס' ז. נראה כי הקב"ה מלבד השבתה של שרה מעוניין גם ללמד את אברהם אבינו שיעור. אברהם יתפלל על אבימלך אך למעשה הוא מתפלל על עצמו, על אברהם להאמין כי הכל מאתו יתברך שינוי גורלו של אבימלך בהכרח גם גורר שינוי גורלו של אברהם.

רעיון זה בא לידי ביטוי גם בהמשך הפרק כאשר אבימלך קורא לכל עבדיו ומספר להם את דבר החלום התיאור שלאחר מכן מסתכם במילים 'ויראו האנשים מאוד' כנגד אותה יראה מובאים לאחר מכן דבריו של אבימלך אל אברהם:

מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה

 אברהם רואה את חוסר היראה של אנשי המקום ובשל כך הוא משקר אמנם לאחר מסירת שרה בהתערבותו של הקב"ה מושגת אותה יראה חסרה שאברהם לא ראה בהגיעו לגרר. יחד עם יראתם של אנשי גרר מושגת גם הראיה של אברהם. למעשה דרך אבימלך הקב"ה מדבר אל אברהם: חשבת שאין יראת אלהים? הרי לך 'ויראו האנשים מאוד'. אברהם שחשש עד לפני זמן לא רב על חייו מגלה כי בהתערבותו של הקב"ה הפך פחדו לששונו, אשתו הושבה לו ויחד איתה 'צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת'. בעבור מה ניתם לאברהם רכוש זה? הרי הפיצוי על מעשהו של אבימלך ניתן לאברהם בכסף "וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֶת כֹּל וְנֹכָחַת". רש"י הסביר את השילומים הללו:

כדי שיתפייס ויתפלל עליו:

אמנם נראה כי הכתוב, לא רק שלא מטיל אשמה על אברהם אלא שמבחינה מציאותית אברהם יצא נשכר ממעשהו. עולה התחושה כי אין פסול במעשה כשלעצמו, אברהם נהג כשורה, הוא עמד בסכנת נפשות וגם שרה הסכימה למעשה. הכתובים מביעים זאת בכך שגם לאחר שנודע לאבימלך ששרה היא אשתו של אברהם הוא מתייחס אליה כאחותו "הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ" כנראה לאור דבריו הכנים של אברהם לאחר תוכחתו אליו "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה" – בשל כל אלה נראה כי הכתובים לא רואים חטא אצל אברהם ביחס לאבימלך או ביחס לשרה, הפסול היחידי הוא בכך שאברהם לא מרגיש שהוא אכן יכול לפנות אל הקב"ה הרבה לפני שהוא פונה אל שרה כי אין מעצור לה' להושיע. את זאת ילמד אברהם מבקשתו של אבימלך להתפלל עליו, אברהם ייאלץ להתפלל על אבימלך ויווכח סופית כי גורלו עומד להשתנות וכמו שנראה בע"ה בפרק הבא.