דילוג לתוכן העיקרי

בראשית פרק כד

קובץ טקסט

ספר בראשית פרק כד

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: (ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: (ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: (ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם: (ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה: (ז) יְהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם: (ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה: (ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה:

כבר מן הפסוק הראשון נודע לנו כי לקראת זקנתו זכה אברהם לכל הברכות שהובטחו לו בתמורה ללכתו אחרי ה' בארץ לא זרועה – דהיינו אברהם הגיע לאותה מדרגה אמונית שהיה אמור להגיע אליה. הרמב"ן על פסוק ג עוסק בשאלה מדוע היה צורך להזהיר דוקא את אליעזר על כך:

(ג) ואשביעך בה' היה ראוי לאברהם שיצוה את יצחק בנו שלא יקח אשה מבנות כנען, אבל היה רצונו לשלוח בחייו אל ארצו ומשפחתו והשביע העבד לעשות כן בחייו או במותו, ולכן הוצרך על כל פנים להשביע לעבד ללכת שם, והוצרך לאמר אני מצוך שלא תקח אשה לבני מבנות כנען ושתלך אל ארצי ותקח לו אשה מבית אבי וכיון שהשביע את העבד על זה, לא הוצרך לצוות את יצחק דבר כי יודע בו שלא יעבור על רצון אביו ועל השבועה שהשביע את עבדו, כי היה הענין נודע ליצחק באמת:

אמנם יש לשים לב לנקודה נוספת. ציוויו לעבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו לשים את ידיו תחת ירכו, יש בה משום המשכיות לדבריו אל ה' בפרק טו :

(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִֹה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: (ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי: (ד) וְהִנֵּה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:

כעת ניצב אברהם מול זקן ביתו המושל בכל אשר לו ואומר לו מפורשות כי בנו הוא זה שיירשו ומשביע אותו במילה כדברי רש"י:

תחת ירכי - (שבועות לח) לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו ע"י צער והיתה חביבה עליו ונטלה.[1]

אמנם במילה יש יותר מחפץ של מצווה – היא גוללת בתוכה את הבטחת ה' לאברהם מפרק יז :

(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: (ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

והיא שניצבת ברקע לדברי אברהם לעבדו:

יְהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת[2] הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם:

כעת אברהם בטוח בחסדו ובהשגחתו של הקב"ה – ברור לו כי ההמשכיות בארץ בא תבוא על פי הבטחת ה' אליו.

דבריו של אברהם נאמרים כתשובה לשאלתו של אליעזר:

אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם:

אליעזר מתייחס לאפשרות הימצאותו של יצחק בחרן כ'שיבה' כאילו זה היה מקום הולדתו. מדוע? החזקוני התייחס לכך וכתב:

אעפ"י שמעולם לא בא יצחק לשם מאחר שאליעזר ישוב קרי ליה שיבה גבי יצחק כמו שמצינו ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה ואעפ"י שמעולם לא היתה שם רות קורא בה לשון שיבה, לפי שלגבי נעמי ההולכת עמה הויא שיבה גמורה.

מבחינת אליעזר הארץ המקורית היא חרן משם הוא בא ולשם גם יצחק שייך, יש בתפיסה זו משום זילות בקדושתה של הארץ, מקומו של יצחק אינו בחרן כי אם בארץ המובטחת הליכתו לחרן אינה שיבה כי אם עזיבה, אמנם דבריו אלו של אליעזר משקפים את החשש של אברהם שבעקבותיו הוא טורח להשביע את אליעזר, אברהם חושש מסטיה מהיעד הנבואי, הימצאותו של אליעזר בבית אברהם אינה עולה בקנה אחד עם אותה מטרה, והדברים נאמרים לאליעזר מפורשות בכדי להעמידו על מקומו. ניתן בהחלט לשים לב למתח שקיים בין אברהם לעבדו באשר להשאתו של יצחק ורש"י היטב לבטא זאת להלן בפסוק לט:

אלי לא תלך האשה - אלי כתיב בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מתדבק בברוך:

דברים אלו מופיעים ביתר חריפות במדרש ב"ר פ' נט' וז"ל המדרש:               

"ויאמר אליו העבד" – "הה"ד 'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב' – כנען זה אליעזר, 'בידו מאזני מרמה' – שהיה יושב ושוקל את בתו ראויה היא או אינה ראויה "לעשוק אהב" – לעשוק אהובו של עולם זה יצחק. אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי? אמר לו אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך".

כאן המקום להביא את דברי הגאון מוילנא וז"ל:

"ויש לדקדק מהיכן הוכיחו חז"ל לחשוד את אליעזר בחשד כזה, הא באמת היה אליעזר מוכרח להתנות עם אברהם איך יעשה באם שלא תאבה האשה ללכת אחריו, ובתיבת אולי אין שום חילוק במבטא אם הוא מלא ו' או חסר ו' אמנם יש לבאר דהנה על לשון ספק יבא בלשון הקודש בשני שמות הנרדפים האחד בלשון "פן" והשני בלשון "אולי" והחילוק ביניהם כך הוא דאם הוא חפץ שלא יתקיים הספק אשר עולה על דעתו נאמר בלשון "פן" כמו "פן יפתה לבבכם" (דברים יא', טז'), "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" (דברים טו', ט'), "פן יהיה בך איש או אשה אשר לבבו פונה היום", ומוכח מלשון "פן" שהאומר אינני חפץ שיתקיים הספק וכמו שאמרו חז"ל "השמר", "פן", ו"אל" אינו אלא לא תעשה. ואם האומר יחפוץ שיתקיים הדבר אז אומר בלשון "אולי" כמו "אולי אבנה ממנה" (בראשית טז', ב'), "אולי ישא פני" (שם לב', כא'), "אולי יש חמישים צדיקים" (שם יח', כד'), "אולי אכפרה בעד חטאתכם" (שמות לב', ל'), "אולי אוכל להילחם בו" (במדבר כב', יא') וכדומה. א"כ – מוכח מלשון אולי שהאומר חפץ שיתקיים הספק, והנה מעתה כאשר אליעזר אמר בלשון "אולי" לא תלך ולא אמר בלשון "פן" – א"כ מוכח מזה הלשון דאליעזר רצה שהתנאי יתקיים, ובאמת חפץ שלא תאבה האשה ללכת, אך עדיין קשה מדוע ולמה היה רוצה בכך, ע"ז דרשו חז"ל אלי כתיב בת היה לו לאליעזר וכו' ורצה לדבק בברוך".

כהשלמה לדבריו יש להביא את תשובתו של אברהם:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה:

תשובתו של אברהם לאליעזר היא מוחלטת, יצחק בני יירש אותי ולא אדם אחר – גם לא אתה! ובשל כך נוכחותו של יצחק בארץ היא קריטית.

עוד שתי נקודות יש לציין בתשובתו של אברהם:

ראשית, לעומת השבועה בתשובתו של אברהם ה' הוא אלהי השמים ולא אלהי הארץ. רש"י התייחס לחסרון וכתב:

ולא אמר ואלהי הארץ ולמעלה אמר ואשביעך וגו'. אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ:

ייתכן כי תפיסתו של אברהם שה' שורה רק בארץ אמנם בחוץ לארץ הוא משגיח מן השמים ושולח את מלאכיו – תפיסות כאלו מצויות גם במקומות אחרים

בדבריו של דוד בספר שמואל א פרק כו

 (יט) וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם יְהֹוָה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהֹוָה כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהֹוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים:[3]

נקודה שניה שיש להאיר עליה והיא מספר ביטויים בדברי אברהם שמתייחסים ישירות לדברי אליעזר. אליעזר שאל: 'ההשב אשיב את בנך?' ואברהם עונה לו: 'פן תשיב את בני' 'רק את בני לא תשב שמה' אברהם לא החסיר מילה אחת מדבריו של אליעזר בתגובתו והדבר מעיד על תשומת הלב הרבה שאברהם הקדיש לעניין.

 

 

[1] האבן עזרא על בראשית פרק כד פסוק ב חלק עליו

(ב) שים נא ידך תחת ירכי - יש אומר רמז למילה. ואילו היה כן היה נשבע בברית המילה ולא בשם. והקרוב אלי שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו והטעם אם אתה ברשותי שים נא ידך תחת ירכי. והאדון יושב והירך על היד כטעם הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך. וזה המשפט עדיין בארץ הודו:

ייתכן שדברי וצדקו בפשט הכתובים אמנם כוונת רש"י ודאי גם לרמז על תוקף השבועה שמשביע אברהם אבינו את עבדו והוא מכח אותה שבועה שנשבע לו הקב"ה בברית המילה. וד"ל.

[2] אמנם הלשון הזאת יותר מזכירה דוקא את האמור בפרק יב עם הגעתו של אברהם ארצה: (ז) וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו . אך נראה כי אברהם שמציין כאן את השבועה שנשבע לו הקב"ה בברית המילה באה לאשר גם את ההבטחות הראשונות ומכיון שזו היתה ההבטחה הראשונה ציין דוקא אותה.       

[3] אחר כך ראיתי שכך פירש הרמב"ן על פסוק ג:

אלהי השמים ואלהי הארץ - הקב"ה יקרא אלהי ארץ ישראל, כדכתיב (מ"ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ, וכתוב (דהי"ב לב יט) וידברו אל אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ ויש בזה סוד עוד אכתבנו בעזרת השם (עיין ויקרא יח כה) אבל בפסוק (ז) לקחני מבית אבי לא נאמר בו אלהי הארץ כי היה בחרן או באור כשדים וכן אמרו (כתובות קי:) הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (ש"א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)