מקץ | חלומות פרעה ועליית יוסף

ספר בראשית פרק מא

(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: (ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: (ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר: (ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: (ה) וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת: (ו) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: (ז) וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם: (ח) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה: (ט) וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: (י) פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים: (יא) וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ: (יב) וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר: (יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה: (יד) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה: (טו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ: (טז) וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה: (יז) וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר: (יח) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: (יט) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ: (כ) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת: (כא) וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ: (כב) וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת: (כג) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם: (כד) וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי: (כה) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה: (כו) שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא: (כז) וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב: (כח) הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה: (כט) הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (ל) וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ: (לא) וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד: (לב) וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂתוֹ: (לג) וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: (לה) וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: (לו) וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב: (לז) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו: (לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: (לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: (מ) אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: (מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: (מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מו) וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מז) וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים: (מח) וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ: (מט) וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר: (נ) וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן: (נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי: (נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי: (נג) וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (נד) וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם: (נה) וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ: (נו) וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (נז) וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ:

כמה הבדלים ניכרים בעיני הקורא בין התיאור המקראי של  החלומות לבין תיאורו של פרעה את החלומות, נציג את ההבדלים בטבלה הבאה:

 

 

 

 

 

נסכם את ההבדלים ברשימה הבאה:

תיאור חלום הפרות בפי פרעה:

1.       עומד על שפת היאור ולא על היאור

2.       מקדים את תיאור הבשרנות לתיאור המראה

3.       הפרות הרקות לא עלו מן היאור אלא בסתמא

4.       מקדים את תיאור הפרות כדלות לפני תיאורן כרעות תואר אך חותם לבסוף בתיאור 'רקות הבשר'

5.       מתאר את הפרות כרעות תואר מאוד

6.       מושמט תיאור ההצטרפות של הפרות הדקות לפרות המלאות

7.       מחווה את התרשמותו האישית "לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע"

8.       מקדים תיאור הפרות הרקות לרעות ומשמיט את תיאור המושא

9.       לאחר אכילתן מושמט תיאור יופיין של הפרות והן מכונות הראשונות

10.   תיאור הבליעה במילים 'ותבאנה אל קרבנה'

11.   תיאור הפרות אחרי הבליעה 'ולא נודע כי באו אל קרבנה'

12.   לאחר הבליעה מתאר רק את מראיהן הרע – ולא את דקות בשרן.

סה"כ 12 הבדלים

תיאור חלום השיבולים בפי פרעה:

1.       מכנה מלאות במקום בריאות

2.       הוספת התואר צנומות

3.       מחליף את תיאור הבריאות והמלאות בתיאור הטובות

מבחינת המעורבות של פרעה בחלום אין ספק שחלום הפרות הרשים אותו יותר, הדבר ניכר הן מבחינת כמות השינויים שהכניס פרעה בחלום והן מבחינת הופעת ביטויים שמביעים את דעתו על מה שראה "לא ראיתי כהנה" "ולא נודע כי באו אל קרבנה". עובדות אלו מפתיעות משום שהתיאור 'ותפעם רוחו' מופיע דוקא לאחר שחלם את החלום השני, אותו חלום שפרעה ממעט לתאר באריכות ומביא אותו כהווייתו. מה היה בו בחלום הפרות שהותיר רושם כל כך רב על פרעה? גם אלמלא התרשמותו של פרעה היה ראוי לברר את היחס שבין שני החלומות ולמרות דבריו של יוסף שהסביר

            וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים         לַעֲשׂתוֹ:

שהרי אם אכן היתה זו המשמעות הבלעדית של השנות החלום מדוע לא נשנה אותו חלום ממש?

ואם כן נראה ברור ששני החלומות שונים זה מזה במידת מה והעמידה המדוייקת על השונות שבין שני החלומות עשויה להסביר גם את הצורך בשניהם.

ניגש כעת לניתוח חלום הפרות. על פי רשימת ההבדלים ניתן לשים לב כי פרעה באופן שיטתי מתרשם מן המלאות והבשרנות של הפרות יותר מאשר המראה שלהן והוא הופך את תיאור המקרא לא פעם. מהי משמעות הדבר? פרעה מייחס חשיבות יתרה, כך נראה, לשובע ומלאות, מאשר לאסתטיקה. בסולם התכונות השובע והמלאות קודם ליופי ולתואר. תפיסתו זו של פרעה ניכרת גם בהמשך הסיפור כאשר יוסף מייעץ לו עצה שתביא להישרדותה של מצרים בשנות הרעב, הוא ממנה אותו במקום למושל על מצרים ומכתיר אותו לאלתר בכל תואר אפשרי:

             (מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: (מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן        אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת             יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת             בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

פרעה מוכן למנות עבד עברי למושל במדינתו ובלבד שיביא לו שבע ומלאות[1],

כך נוצר מצב אבסורדי- יוסף לא יכול לאכול לחם עם פרעה כאמור בפרק מג פס' לב:

            וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל   אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם:

אך הוא יכול לספק לו אותו:

            (נד) וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם: (נה) וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה         לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ:

לעומת זאת בתיאור הפרות הרעות, נראה שתיאור המראה דומיננטי יותר שהרי הוא מתאר אותן כ'רעות תואר מאוד' המילה מאוד מכפילה את עוצמת הכיעור של אותן פרות. מעניין הוא הדבר כי לא רק תיאור המראה שלהן הוכפל כי אם גם תיאור המלאות שלהן. הפרות מתוארות בתחילה כדלות ולבסוף כרקות בשר. ולמעשה נוצר זיהוי בין המלאות והבשרנות של הפרות לבין מראיהן ותוארן[2]. ואם כן דברינו מקבלים רובד נוסף: לא רק שפרעה הציב את המלאות והשובע מעל התואר והמראה, הוא גם תפס את התואר והמראה כמושפע מן המלאות והשובע. לפי דברינו ניתן להבין את דברי רש"י שמסביר את חטאם של שר האופים והמשקים בפרק מ פסוק א:

             חטאו - זה נמצא זבוב בפיילי פוטירין שלו וזה נמצא צרור בגלוסקין שלו:

מי שלא ראוי להשביע את תאבונו של המלך לא ראוי לחיים.

דבר  זה ניכר גם בהתייחסות הקדושה של פרעה ליאור. התיאור המקראי הוא שפרעה עמד על היאור  מה שמביע את  עליונות פרעה על היאור. אמנם לפרעה קשה לחוש עליונות על היאור ולכן הוא מתאר שעמד על שפת היאור, בצד היאור ולא מעליו. המצרים התייחסו ליאור בתור אלוה מכיון שבמצרים לא ירדו גשמים וכל חייהם ופרנסתם היו תלויים במי-היאור, וכלשון המדרש (לקח טוב וארא):

            "הואיל וזה משקה שדותינו וכרמנו ואנו ניזונים ממנו, ודאי הוא א-לוה"

ייתכן שזו גם הסיבה לכך שהוא מספר בשונה מן התיאור המקראי שהפרות הרקות לא עלו מן היאור אלא סתם צצו להם, רוע המראה שלהם לדעתו לא מצוי בארץ מצרים רבת השפע "לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע" ולא יכול לנבוע מן היאור הקדוש. והוא גם לא מסוגל להציב אותן ביחד עם הפרות הבריאות, ולכן הוא משמיט את תיאור המקרא 'ותעמדנה אצל הפרות'.

כאשר הפרות הרעות אוכלות את הבריאות מושמט תיאור יופיין. האם הפרות הבריאות חדלו מלהיות יפות? סביר להניח שלא, רק כעת כאשר הן נאכלות על ידי הפרות הדלות פרעה ונמצאות בקרבן מתקשה פרעה להבחין ביופיין, מה שכן הוא עדיין מבחין בהיותן בריאות כי כנראה הפרות הרקות אכן תפחו אמנם מראיהן נשאר רע.  וזה האבסורד בעיני פרעה: הפרות הדקות אכלו את הבריאות אך עדיין נשארו מכוערות. ייתכן שפרעה מכליל בתיאור המראה שלהן גם את מידת השומן שלהן. אך יותר נראה שבכך רמז הכתוב לתפיסתו המעוותת של פרעה: הוא לא מסוגל להבין מדוע פרה שאוכלת כל כך הרבה לא נראית יותר טוב חיצונית. פרעה מקשר בין היופי וההדר לבין המלאות. ולכן הוא מכנה לאחר אכילתן את הפרות רק כרקות ורק כרעות כי הוא מבין ומשער שאותן פרות רקות לא רק בבשרן, כי אלמלי כן היו כבר משמינות אלא הן רקות במהותן, ובדומה הן רעות לא רק במראיהן כי אלמלי כן היה משתנה לטובה אלא הן רעות במהותן.

עוד נקודה שעלינו להתייחס אליה כי שהתיאור המקראי הוא שהפרות הרקות באו ועמדו אצל הפרות המלאות ואכלו אותן ואילו בעיני פרעה התיאור שונה לכאורה. הפרות הרקות לא עמדו אצל הפרות המלאות אלא הפרות המלאות באו אל קרבן והן (הפרות הרקות) אכלו אותן. פרעה מייחס את פעולת האכילה לא רק לפרות הרקות אלא גם ובעיקר למלאות שמשום מה באו אל קרבן של הפרות הרקות. ייתכן והדבר קשור לתפיסתו שגם פעולת האכילה שמעידה על חוזקן של הפרות הרקות נובעת בעצם מכוחן של הפרות המלאות.

זה כמובן קשור לדבריו של פרעה אל יוסף בהמשך (פס' מ):

            אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ:

פרעה מאפשר ליוסף לשלוט בהכל, אך מה שנותן את התחושה שהוא עדיין המלך זה הכסא. יוסף כמו הפרות הרקות למעשה אוכל את מצרים ואת תבואתה ושולט על כל הברזים הכלכליים כפי שמתואר בהמשך הפרשה:

            וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף         אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ:

לפרעה אין באמת מושג כיצד להתמודד עם הרעב וכיצד להנהיג את עמו בעת קשה שכזאת אך בעיניו הוא עדיין שולט מכיון שהכסא שלו גדול יותר. גם אם הפרה הרקה אוכלת את המלאה זה עדיין בזכות הפרה המלאה.

כיצד יוסף מפרש את חלומו של פרעה? יוסף ניצב לפני פרעה ואומר לו "אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה"

קודם כל - הכל מה'. היאור שהביא את הפרות הטובות עשוי באותה מידה להביא גם את הפרות הרעות מכיון שלא הוא מקור השפע אלא ה'. לא לחינם הראו לו בחלומו שהאדם ניצב מעל איתני הטבע ולא שהטבע נמצא מעל האדם. בשורתו של יוסף היא שהאדם יכול לנצח את הטבע  בצעדים מושכלים:

            (לג) וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: (לה) וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל   הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: (לו) וְהָיָה            הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב:

זהו חלומו המקורי של פרעה וזה מה שאומר לו יוסף, פרעה מתרשם מיוסף כאחד שקלע אל חלומו המקורי לפני התרשמותו ובכך הוכח לו כי רוח אלהים בקרבו.

מהיכן שאב יוסף את פתרונו? מקור תפיסתו של יוסף מצוי בפתרון חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים. כפי שהסברנו בפרק הקודם יוסף הסיק כי הפעלתנות של שר המשקים היא זו שהצילה אותו. ואכן יוסף עשה כשורה כאשר פנה אל שר המשקים אך שגה כאשר השליך את כל יהבו עליו. כעת יוסף מבין: יש להכיר בכך שכל מה שקורה בעולם מונהג בידי ה' אמנם על האדם לנהוג באקטיביות הגיונית כלפי המציאות תוך הפנמת הרעיון הזה. ייתכן שזה גם מה שגרם ליוסף להבין ששבע הפרות הן שבע שנים (ולא חודשים או ימים) מכיון שעבורו שלושת השריגים היו למעשה שלוש שנים בתום שנתיים ימים בשנה השלישית נשא פרעה את ראשו של יוסף ומינה אותו למושל בכל ארץ מצרים. כמו שגם נהג כלפי שר המשקים:

            (כ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר   הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו: (כא) וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן      הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:

 

מעניין הוא הדבר שגם בנקודת היחס שבין היופי לשפע הגשמי נבחן יוסף. כאשר מתואר בספר בראשית פרק לט:

            וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף            יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:

ברור הוא הדבר כי יופיו של יוסף בא לו מאת ה' במקביל לשפע ולהצלחה ששרו במעשי ידיו. אמנם רש"י ראה כאן נקודה לחובתו של יוסף:

            ויהי יוסף יפה תואר - כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו (ב"ר)           אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך אני מגרה בך את הדוב. מיד:

גם יוסף, בדומה לתפיסתו של פרעה, הבין שהיופי הוא תוצאה של ההצלחה החומרית. ומיד ה' הראה לו שהיופי כמו גם ההצלחה החומרית כולם באים מאת ה'. לכן בחלום הוקדם תיאור המראה לתיאור המלאות בכדי להדגיש שהמראה והתואר אינן נגזרות של רווחה אלא של יד ה'.

אותו אלהים שברא את היופי והמלאות גם ברא את הכיעור ואת הרזון. מכיון שיוסף בטח בכוחו הראה לו ה' שכהרף עין ניתן להגיע גם למקומות של שפל ומחסור. לכן על האדם להתייחס גם לטוב שיש לו כלא מובן מאליו, גם כאשר יש שפע אין לנהוג בו בפזרנות ובתענוגות כי אם להעריך הכל כמתנת אלהים שיכולה להיגמר בכל רגע. זהו השיעור שלמד יוסף על בשרו וכעת הוא מבין את חלומו של פרעה בדיוק באופן הזה: מאותו מקום שעלו הפרות המלאות והיפות עלו גם הפרות הרקות והרעות. אין ערובה חומרית לשום דבר ולמרות שתהיינה שבע שנות שבע מיד אחריהן יבואו שבע שנות רעב.

אבל לא זו בלבד, גם אם הפרות המלאות יבוא לקרבן של הפרות הרקות, עדיין הפרות הרקות תישארנה רקות, מכיון שהרזון והכיעור אינן טבעיות אלא נגזרות אלהיות. רק כך יפנים פרעה כי היופי והמלאות אינן תלויות בגדרי הטבע כי אם בדבר ה'.

אחרי הפרות המלאות יבואו פרות רקות ונגד זה אין מה לעשות במישורים החומריים. לפי הבנתו של פרעה שנות הרעב יבואו ויבלעו את שנות השבע כאילו לא היו. אמנם ממה שפרעה רואה כמשבר יוסף רואה כהזדמנות: שנות הרעב יאכלו את שנות השבע דהיינו ממה שנחסך ונשמר לשנות הרעב. הופעת הרעב נרמזת בחלום עם עליית הפרות הרקות מן היאור ועמידתן אצל הפרות המלאות אך גם ההתמודדות עמה, כך מבין יוסף, נרמזת בחלום בכך שהפרות הרקות יכולות לאכול מן המלאות: דהיינו ממה שנחסך בשנות השובע. יש בכך עצה כלכלית אך יתרה מזאת יש בכך הבנה שגלגל החיים לא יכול להרשות לנו להתענג יותר מדי, 'לאכול ולשתות ולסלסל בשער'. על האדם, כך מבין יוסף לחיות בתודעה שהדברים לא מובנים מאליהם ולהתייחס למציאות באופן הזה. כאשר יש שפע, על האדם להיות מודע שיום אחד הוא יעלם, ברצון ה', ולהיערך לכך בהתאם. זו העצה העמוקה שנותן יוסף לפרעה: אל תיתלה בכוחה וחוסנה של מצרים! דע לך שמי שנתן את השפע למצרים עתיד גם לקחת אותו ממנה. תחיה עכשיו בתודעה הזו ותינצל מגזירת הרעב.

ההוכחה לפירושו של יוסף את חלום הפרות היה חלום השיבולים. הרי בתיאור המקראי החלומות זהים כמעט לחלוטין מבחינת תכנם. השינויים שהכניס פרעה בחלום הפרות על פי תפיסתו לא חדרו לחלום השיבולים. בחלום השיבולים גם בתיאור פרעה השיבולים הרעות עולות מאותו קנה שעלו בו השיבולים הטובות.כמו כן השיבולים הרעות בולעות את הטובות והן לא באות מרצונן אל קרבן כמו כן פרעה לא מתאר את מראיהן הרע של השיבולים הרקות לאחר שבלעו את המלאות. יוסף הבין שחלום פרעה אחד הוא והשווה בין שני החלומות ומתוך כך הגיע לפתרון שניהם. ואם כן זהו איפוא הצורך בשני החלומות: אחד לפרעה והשני ליוסף.