ויגש | יוסף מתגלה לאחים

ספר בראשית פרק מה

(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: (ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: (ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: (ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: (ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: (ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר: (ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: (ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (ט) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד: (י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: (יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: (יב) וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם: (יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה: (יד) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו: (טו) וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ: (טז) וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו: (יז) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (יח) וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ: (יט) וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם: (כ) וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא: (כא) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ: (כב) לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת: (כג) וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ: (כד) וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ: (כה) וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: (כו) וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא משֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם: (כז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: (כח) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת:

 

קריאתו של יוסף הוציאו כל איש מעלי בהחלט עשויה להתפרש שהוא מעוניין להישאר לבדו ולכן מבקש להוציא כל מי שנמצא באותו החדר כולל אותם עשרה אחים בעייתיים. אמנם סופו של פס' א מעיד על כך שבקשתו היתה כל איש למעט אחיו. מה פשר הניסוח הזה?

1. ייתכן שפירושה של המילה 'איש' מכוון דוקא לבעלי מעמד מסויים[1] ואכן לא עמד איש בהתוודע יוסף אל אחיו מפני שהיה ברור שיוסף מבקש שרק האנשים יצאו מעליו דהיינו אותם שהם בעלי מעמד בביתו.
2. אמנם ייתכן גם שהמקרא מנסה לשוות למפגש של יוסף עם אחיו, אופי של בדידות בעיקר בצד של יוסף. למרות שיוסף מתוודע שוב אל אחיו והם מתאחדים המקרא מתאר את זה כאילו יוסף נמצא לבדו באותו החדר. מדוע?

כאשר יוצאים כל האנשים יוסף מתפרץ בבכי, בכי ששמעו אותו מצרים ואנשי  בית פרעה. רק גורם אחד חסר בתוך כל השומעים: אחי יוסף. המקרא מדגיש את זה על ידי כך שהוא מתאר את השומעים הרחוקים לפני הקרובים. שמעו מצרים הרחוקים ובית פרעה הקרובים ואילו האחים שהיו הקרובים ביותר פיזית נעדרים בשמיעתם. בכיו של יוסף לא נקלט באזניהם. אטימות האזנים של אחי יוסף מתוארת כזכור בפיהם עצמם בשעה שהתעלל בהם עם ירידתם למצרים בפרק מב

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה (פס' כא)

גם בפסוק הבא כאשר יוסף אומר להם מפורשות: אני יוסף! הם לא עונים לו. המקרא אמנם מסביר את שתיקתם בעקבות הבהלה שאחזה אותם באותו רגע[2]. אך מצידו של יוסף השתיקה היא גורלית הנה הוא מתייפח בפני אחיו ושוב אין איש שומע לו, הנה הוא מתודע בפניהם ואין איש מחבקו. אולי בשל כך יוסף מתחיל בשורה של דיבורים ופיוסים מצידו. בואו ונראה מה הוא אומר להם:

הגילוי הראשון בא בפס' ג: אני יוסף העוד אבי חי. בשאלתו זו מסביר יוסף את הבכי חסר המעצורים שלו ואת חוסר היכולת שלו להתאפק. כל נאומו של יהודה מתמקד ברעה שתגרם לאביהם יעקב: פן אראה ברע אשר ימצא את אבי. אולי יוסף מתחיל להפנים שכל זמן שאחיו מתעכבים כאן במצרים הדבר עולה בבריאות לאביו בארץ ישראל. בשיא נאומו של יהודה יוסף לא יכול להתאפק בוכה על כל מה שעולל לאחיו ובעיקר לאביו ושואל את השאלה הלכאורה לא רציונלית: העוד אבי חי? הרי כל נאומו יהודה מציין את העובדה שיעקב בחיים ומצפה לשובם ארצה, מדוע נזקק יוסף לשאול את השאלה הזו? ייתכן שיוסף חשד שהנאום של יהודה אינו אלא סחטנות ואולי יעקב כבר מת מזמן, אבל לא סביר שיוסף יתגלה אל אחיו ויבכה בפניהם כאשר הוא חושד שהכל היה הצגה אחת גדולה. מה שכן נראה הוא שהשאלה הזו היא שאלה שיוסף מאוד רוצה לדעת את התשובה אבל הוא יודע שכרגע אין שום דרך לבדוק את זה, הוא בעצם שואל את יהודה: תאמר לי אם עדיין אפשר להציל את אבא, האם אבא עדיין חי?

 לכן הוא מצוה אותם בסופו של דבר:

מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד:[3]

העניין בהול כמובן מפני שיוסף חושש לשלומו של אביו. אולי מתוך כך יש להבין אתכל דברי יוסף הבאים. לאחר שאחיו משיבים לו בשתיקה מבוהלת. יוסף מבקש אותם:

גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ

הוא מבקש מהם להתקרב בכדי שיוכלו להכיר בו מקרוב[4].

כעת יוסף מוכיח להם שהוא אכן יוסף הוא מראה להם שיודע על דבר המכירה, מה שרק מי שהיה באותו אירוע יכול להעיד:

וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה:

            הדברים של יוסף מאוד מבולבלים[5] אבל נדמה שניתן למצוא בהם סדר ומבנה:

           1-. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:

0.       וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ   מִפָּנָיו:

---

1.                  אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי

2.                   גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ

3.                   וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה:

4.                    וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

_________________

4.         מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד:

3.         וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:  וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:

2.         וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם:

1.         (יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה:

---

0.        וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו: (טו) וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ:

1-.   וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו:

כפי שניתן לראות בדבריו של יוסף קיים מבנה כיאסטי:

1.       לאחר נאומו של יהודה יוסף שואל בחרדה ממש בראשית דבריו לשלומו של אביו, ובסוף דבריו הוא מצוה את אחיו להוריד את אביו אליו בכדי שיראה אותו עוד בחייו.

2.       יוסף מבקש מאחיו לגשת אליו ומטרת בקשה זו מתפרשת לקראת סוף נאומו – והנה עיניכם רואות... כי פי המדבר אליכם

3+4. יוסף מסביר את המחשבה האלהית שעמדה מאחורי המכירה להבנתו וזאת בכדי שיוכל לכלכל את אביו ואחיו במצרים ובהמשך הוא מבקש מהם לרדת ומבטיח שהוא אכן יכלכל אותם בחמש שנות הרעב הבאות.

המבנה הזה בתוך הדברים של יוסף ממחיש את הטענה העיקרית בתוך דבריו: לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים. מעשים מסויימים שקורים זוכים להבנה ולהתבהרות במשך הזמן ורק לאחר מכן מבינים את פשרם. כמו ששאלתו של יוסף לשלומו של יעקב מוסברת על פי חרדתו להורדתו מצרימה, וכמו שבקשתו לגשת אליו תוסבר רק בהמשך על ידי דבריו 'והנה עיניכם הראות' , וכמו אברים וחלקים נוספים שזוכים להמשכיות בדבריו של יוסף ובחייו ובחיי אחיו.

נשים לב שיוסף בוכה שלוש פעמים: לפי הבנתנו הבכי הראשון הוא על אביו, הבכי השני הוא על צוארי בנימין שגם בוכה על צואריו, והבכי השלישי הוא על האחים. יוסף מצטער על מה שעולל לאביו על מה שעולל לבנימין ועל מה שעולל לאחיו. לעומת בנימין שבוכה על צוארי אחיו האחים לא מתייפחים מול יוסף, מה שממשיך את תחושת הבדידות שלו מראש הפרק. מצד שני יוסף אמנם בכה על בנימין אך בכה ונשק רק לאחיו. לנו זה מזכיר מפגש נוסף בין אחים שגם שם היו נשיקות ובכיות:

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ: (בראשית לג, ד)

מה זה אומר על המפגש שבין יוסף לאחיו? קשה לקבוע במדוייק אבל אין ספק שהמורכבות ביחסים שבין האחים היא הגורם המשותף בין שני המפגשים וקשה לשער להיכן יתקדמו מכאן והלאה. דיבור האחים עם יוסף סוגר לא רק את ראשית המפגש ששם לא יעלו לענות לו, אלא את ראשית הסיפור הכללי שמתחיל ב'ולא יכלו דברו לשלום'. היכולת של יוסף לסלוח לעוולות של אחיו הביאה גם ליכולת של האחים לסלוח לו על חלומותיו ועל דבריו.