ויחי | ברכות גד אשר ובנימין

ספר בראשית פרק מט – ברכות גד, אשר ונפתלי

(יט) גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב:

(כ) מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ:

(כא) נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

 

נתחיל בהסבר הברכות על פי סדר השבטים, ובראשונה נתייחס לברכתו של שבט גד.

א.     ברכת גד

משחק המילים בברכת גד ברור, אמנם את משמעותו יש לברר. הברכה בנויה בשני חלקים ניגודיים: "גד גדוד יגודנו" - את שבט גד, יגודו בעזרת גדוד אך הוא "והוא" – שבט גד – "יגוד עקב" יגוד אותם לא בעזרת צבאותיו הרבים אלא באמצעות עקביו – תחבולותיו בדומה לאמור בספר תהילים פרק מא פס' י:

            גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב

ופרשו שם המפרשים (מצו"ד ועוד):

            ענין מארב כמו ואת עקבו מים (יהושע ח'):

בברכת משה (דברים לג כ) נמשל גד ללביא:

            וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד

ייתכן שהמשל שם ללביא הוא בשל יכולתו של הארי לארוב במסתרים כאמור באיכה פרק ג פס' י:

            דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים[1]

תיאור זה של ברכת יעקב עולה בקנה אחד עם התיאור בספר דברי הימים א פרק יב:

            (ט) וּמִן הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח         וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר: (י) עֵזֶר הָרֹאשׁ עֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי אֱלִיאָב הַשְּׁלִשִׁי:            (יא) מִשְׁמַנָּה הָרְבִיעִי יִרְמְיָה הַחֲמִשִׁי: (יב) עַתַּי הַשִּׁשִּׁי אֱלִיאֵל הַשְּׁבִעִי: (יג) יוֹחָנָן הַשְּׁמִינִי    אֶלְזָבָד הַתְּשִׁיעִי: (יד) יִרְמְיָהוּ הָעֲשִׂירִי מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר: (טו) אֵלֶּה מִבְּנֵי גָד רָאשֵׁי הַצָּבָא אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף: (טז) אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְהוּא       מְמַלֵּא עַל כָּל גְּדוֹתָיו וַיַּבְרִיחוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב:

בפסוקים אלה מתוארים אחד עשר הגבורים משבט גד שעל אף מספרם הזעום מצליחים בערמתם להבריח את כל העמקים למזרח ולמערב.

שבט גד מנצל את גורם ההפתעה בכך שהוא אורב לאויבו ובכך מכניעו. ההפתעה הזו באה לידי ביטוי גם מבחינה ספרותית בברכת יעקב עצמה. כאשר יעקב מתאר את התקפת הגדוד על גד הוא משתמש באותן מילים כמעט: גד גדוד יגודנו, מה שיוצר רציפות ושגרה, אך כאשר הוא מדבר על תגובת בני גד הוא אומר: והוא יגוד – וכאן הקורא בטוח שתבוא מילה באותו סגנון של כל המילים הקודמות – אך לפתע נאמר 'עקב' מילה שלא ציפינו לה, הנה כי כן גורם ההפתעה שעומד לזכותם של שבט גד נרמז גם בברכתו של יעקב.

ב.     ברכת אשר

נעבור כעת לדון בברכת אשר שבה נאמר:

            מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ:

המ' הפותחת את הברכה זקוקה לביאור לכאורה. הרי ניתן היה לפתוח את הברכה גם בלעדיה: אשר – שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך. מדוע נוספה המ'? רש"י נזקק לכך ונדחק להסביר כי:

            מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שמן

ובדומה פירש גם האבן עזרא:

            יש אומרים כי המ"ם נוסף. והנכון בעיני שמארץ אשר יבא לחם ושמן

ברצוני לטעון כי אכן המ' נוספה ובכדי ליצור את אפקט המ' בברכה זו. כמעט בכל מילה מצויה האות מ: מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך. המ"ם היא אות מיוחדת בכך שהיא מלאה באותיותיה בלבד: מם. ריבוי הממים בברכה מעניקה תחושה של שפע (אני ממליץ לכם לקרוא את הפסוק ולהדגיש את המ' בקריאתו, כך ניתן לשים לב לאפקט ומשמעותו בצורה הטובה ביותר)

פוריותו של אשר באה לידי ביטוי גם בברכתו של משה:

            (כד) וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ: (כה) בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ:

נקודה נוספת שיש לשים אליה לב היא שמבנה הברכה של אשר דומה למבנה הברכה של גד:

גד גדוד יגודנו                 והוא                יגוד עקב

מאשר שמנה לחמו          והוא                יתן מעדני מלך

נתייחס לנקודה זו בהמשך.

ג.       ברכת נפתלי

בברכת נפתלי נאמר:

            נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

נפתלי נדמה לאילה שלוחה וכפי שהסביר האב"ע:

            נפתלי אילה שלוחה - על דרך דורון.

נפתלי הוא כמו מנחה שלוחה, כמי שנותן אמרי שפר. לדעתי אמרי השפר אינם דברי תורה כפי שרגילים לפרש אלא בחלק זה נמצא אבר שתכנו מקביל לתוכן באבר הראשון. ברצוני לטעון כי החלק הראשון אמור בעברית ואילו החלק השני מביא את התוכן האמור באבר הראשון רק בשפה הארמית. נסביר את דברינו: בארמית משמעות המילה 'אמרא' היא 'צאן' ומשמעות המילה 'שפר' היא 'טוב'. ואם כן שני חלקי הפסוק מקבילים: נפתלי כמו אילה שלוחה – הנותן צאן טוב ומשובח.

ראוי לשים לב לכך שברכת נפתלי מזכירה במשהו את ברכת אשר:

מאשר שמנה לחמו          והוא     יתן מעדני מלך

נפתלי אילה שלוחה                     הנותן אמרי שפר

ואם כן, נוצרה כאן שרשרת ברכות של שלושת השבטים האחרונים:

גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ                 וְהוּא                יָגֻד עָקֵב:

מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ          וְהוּא                יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ:

נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה                                  הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

יש כאן שילוב של שלוש ברכות: ערמה, שמני הארץ ובהמותיה.

הערמה ניתנה לגד

שמני הארץ לאשר

ובהמותיה לנפתלי

שילובם של שלוש הברכות הללו מזכיר, את מהלך חייו של יעקב בראשיתם: יעקב נקט בערמה ועקב את אחיו עשו[2] ובשל כך זכה לברכת יצחק שברכו משמני הארץ[3] ומכיון ש'גזל' את ברכתו של עשיו נאלץ לברוח ללבן ושם הוא זוכה כדבריו:

            עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה

כאשר עשו נפגש עם יעקב, עשו מתפעל: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי? (מי אף היא מילה הלקוחה מן הארמית שפירושה 'האם' ואם כן עשו שואל את יעקב: האם לך כל המחנה הזה אשר פגשתי?) ויעקב משיב לו: לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. עשו מסרב לקחת מיעקב את מנחתו אבל יעקב אומר לו: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל"

ברכותיו של יעקב מושפעות ממהלך חייו[4]. יעקב מסתכל אחורה ומברך את בניו בתכונותיו: יש לדעת כיצד לעקוב ולהשיג את מבוקשך אך בבוא העת, לאחר שהשגת את ברכתך, יש לדעת גם כיצד לפייס. הוא מברך כל אחד מהם בתכונה אחרת. שלמעשה רק צירופם יחד יוצר שלמות. בכך אפשר יעקב את ייחודו של כל שבט ושבט אך גם קשר את גורלם יחד.

מה ראה יעקב לקשור את גורל בניו בגורלו? ייתכן שכתשובה לכך יש להביא את דברי הרמב"ן המפורסמים על בראשית פרק יב פסוק ו:

            אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין    גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן          לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב    החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי             כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו:

ייתכן שהשורה הזאת ברמב"ן עמדה לנגד עיניו של יעקב כאשר ברך את בניו. הידיעה שלו ב'אשר יקרא אתכם באחרית הימים' נובעת מתוך הבנת מהלך חייו 'מעשה אבות סימן לבנים'.