ויחי | ברכת יעקב ליהודה

ספר בראשית פרק מט – ברכת יהודה

(ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: (ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: (י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים: (יא) אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה: (יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב:

ברצוני להתייחס בתחילה דוקא למשל האריה בברכת יהודה ומתוך כך לנסות להבין את שאר מרכיבי הברכה. כאמור, יעקב מדמה את יהודה לאריה. משל זה מתמקד בתכונת העמידה האיתנה וההתבצרות של החיה. גם יהודה, ניחן בתכונת העיקשות וההתבצרות. יעקב רואה את התכונה הזאת באירוע מאוד מסויים:

            "מטרף בני עלית"

חלק מן המפרשים הסבירו שיעקב משבח את יהודה על כך שסילק את עצמו מהריגת יוסף (רש"י על אתר) ויש שהסבירו שהבן כאן אינו יוסף אלא יהודה ולמעשה כך אומר יעקב ליהודה: מטרף, בני, עלית – דהיינו: לאחר שתעלה מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך לא יבא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך (רשב"ם)

חשוב לזכור שיעקב קורא רק לשנים מבניו בתואר 'בני' לאורך כל ספר בראשית. המרכזי מביניהם הוא יוסף:

כך בפרק לז:

            (לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף: (לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו           וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: (לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן           לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:

וכמו כן בפרק מה:

            (כח) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת:

אמנם התואר 'בני' מופיע פעם אחת גם ביחס לבנימין בפרק מב:

            (לח) וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר   תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה

לא זו בלבד, אלא שגם המילה 'טרף' ('מטרף בני עלית') מופיעה בפרשת מכירת יוסף (פרק לז):

            (לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:

אך היא מופיעה גם לקמן בברכת בנימין:

            (כז) בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל:

ייתכן להסביר בדרכו של רש"י ולומר שמשל האריה הטורף, מביע את יחסו של יהודה ליוסף: יכול היית לטרוף את בני יוסף  אך לא עשית זאת. יעקב משבח גם את הסתלקותו של יהודה מהריגתו של יוסף אך בעיקר את עמידתו האיתנה אל נוכח בקשת האחים להרגו. ייתכן גם שיעקב משבח את יהודה על כך שהשיב לו את בנימין ואפילו יוסף לא הצליח לעמוד מולו, שהרי יכול היה יהודה להפקיר את בנימין ולומר שוב 'טרוף טורף בנימין' אלא שהעדיף להחזיר אותו בחיים אל אביו. בשל עקשנותו מבטיח לו יעקב שהמלוכה לא תסור ממנו. הגנתו של יהודה על יוסף ועל בנימין תעמוד לו שגם בשעת מלכות בנימין בתקופת שאול וגם בשעת מלכות אפרים בן יוסף לאחר פיצול הממלכה, תמיד תישאר המלכות ביד יהודה:

            'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולא יקהת עמים'.

המפרשים התקשו מאוד בביאור ברכה זו. שהרי ההגעה לשילה לא מנעה או הצמיחה מחוקק משבט יהודה. ברצוני להציע אפשרות שהמילה 'שילה' אין פירושה מקום כי אם תואר. שילה פירושו נצחונו דוגמת האמור בספר ירמיה פרק יב פס' א:

            צַדִּיק אַתָּה יְהֹוָה כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל           בֹּגְדֵי בָגֶד:

וכמו כן באיכה פרק א פס' ה:

            הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי יְהֹוָה הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר

ואם כן אומר יעקב שתמיד שבט יהודה יתנהל באופן עצמאי עד שיבוא זמנו ולו ישתחוו כולם. ואכן גם בתקופת מלכות שאול, שבט יהודה תמיד התנהל באופן עצמאי. כך למשל בני יהודה תמיד נספרים בנפרד משאר ישראל, כך במלחמת שאול מול נחש בספר שמואל א פרק יא פס' ח:

            וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלשִׁים אָלֶף:

וכך גם במלחמת עמלק בפרק טו פס' ד:

            וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה:

וכך גם במלחמה מול גלית והפלשתים בפרק יז פס' נב:

            וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן    וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן

ואם כן יעקב מברך את יהודה שתמיד יזכה להנהיג את שבטו באופן עצמאי עד שתזרח לו שמשו וינהיג גם עמים אחרים.

בהמשך מברך יעקב את יהודה:

            אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה: חַכְלִילִי עֵינַיִם     מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב[1]:

רבים מן המפרשים הסבירו שברכת היין היא ממשית והיא מביעה את העושר הרב בכרמים וביין שהיה בחלקו של יהודה:

            אסרי לגפן עירה - נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין איש יהודה יאסור לגפן          עיר אחד ויטעננו מגפן אחת ומשורק אחד בן אתון אחד:              (רש"י לפס' יא)

אמנם ייתכן להסביר את הברכה כמשל דוגמת האמור בספר ישעיה פרק סג:

            (א) מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר    בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ: (ב) מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת: (ג) פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי            וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכָל מַלְבּוּשַׁי             אֶגְאָלְתִּי:

הגפן מהוה לא פעם משל לעם ישראל כמו שמצאנו בתהלים פרק פ:

            (ט) גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ: (י) פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ:             (יא) כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵל: (יב) תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד יָם וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ:

וכמו כן בספר ירמיה פרק ב:

            (כ) כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבוֹד \{אֶעֱבוֹר\} כִּי עַל כָּל     גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה: (כא) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת    וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה:

וכן בספר יחזקאל פרק טו:

            (א) וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: (ב) בֶּן אָדָם מַה יִּהְיֶה עֵץ הַגֶּפֶן מִכָּל עֵץ הַזְּמוֹרָה אֲשֶׁר הָיָה בַּעֲצֵי הַיָּעַר: (ג) הֲיֻקַּח מִמֶּנּוּ עֵץ לַעֲשׂוֹת לִמְלָאכָה אִם יִקְחוּ מִמֶּנּוּ יָתֵד לִתְלוֹת עָלָיו כָּל כֶּלִי:      (ד) הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה אֵת שְׁנֵי קְצוֹתָיו אָכְלָה הָאֵשׁ וְתוֹכוֹ נָחָר הֲיִצְלַח לִמְלָאכָה: (ה) הִנֵּה בִּהְיוֹתוֹ תָמִים לֹא יֵעָשֶׂה לִמְלָאכָה אַף כִּי אֵשׁ אֲכָלַתְהוּ וַיֵּחָר וְנַעֲשָׂה עוֹד לִמְלָאכָה: (ו) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה כַּאֲשֶׁר עֵץ הַגֶּפֶן בְּעֵץ הַיַּעַר אֲשֶׁר נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה כֵּן נָתַתִּי אֶת ישְׁבֵי       יְרוּשָׁלִָם: (ז) וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה בְּשׂוּמִי            אֶת פָּנַי בָּהֶם: (ח) וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה יַעַן מָעֲלוּ מַעַל נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה:

ואם כן גם כאן הגפן היא משל לעם ישראל שחמורו של יהודה מוביל אותה – 'אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו' והפסוקים הללו ממשיכים למעשה את הפסוקים הקודמים של 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו'. אבל יעקב מנבא גם נבואות קשות והן שיהודה עלול למלא את בגדיו בדמה של אותה גפן 'כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה'. ואכן יהודה הוא השבט שהסיע את הגפן על גבו וכך נאמר בספר שופטים בתחילה:

            (א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהֹוָה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי        בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: (ב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:

אמנם יהודה הוא שנחל את הארץ אך הוא גם שנאלץ מתוקף מנהיגותו להילחם בשבט בנימין כפי שמתואר באותו ספר בפרק כ:

            (יח) וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה         לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֹּאמֶר יְהֹוָה יְהוּדָה בַתְּחִלָּה:

כך קרה גם בתקופת דוד כאשר קיבל את המלוכה על ישראל אבל נאלץ לנהל מלחמת דמים ארוכה בינו ובין בית שאול שאף הוא משבט בנימין וכאמור בספר שמואל ב פרק ג:

            (א) וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וַדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים             וְדַלִּים

לימים יכה לב דוד אותו על אותה מלחמה בפרשת שמעי בן גרא וכפי שמסופר בספר שמואל ב פרק טז:

            (ה) וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן           גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל: (ו) וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וְכָל         הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ: (ז) וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל:            (ח) הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהֹוָה כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו \{תַּחְתָּיו\} וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֶת             הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה: (ט) וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל         הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ: (י) וַיֹּאמֶר      הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כֹּי \{כֹּה\} יְקַלֵּל וכֹּי \{כִּי\} יְהֹוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי   יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן:

גם בספר דברי הימים מבין דוד שהסיבה שה' מנע אותו מלבנות את בית המקדש נובעת מאותה מלחמה בינו לבין בית שאול (דברי הימים א פרק כב פס' ח):

            וַיְהִי עָלַי דְּבַר יְהֹוָה לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי             דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָני:

זהו למעשה התיאור של סחיטת הענבים והכתמת המלבושים מאותו דם ענבים. יעקב גם מזהיר מפני חכלילות עיניים ושכרון כח שנובעת מאותה הנהגה. חכלילות עיניים כפי שהסביר רש"י על אתר:

            שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:

חכלילות העיניים היא תופעה שלילית שנקשרת במאבקים ומריבות, כפי שהיא מתוארת בספר משלי פרק כג (פס' כט-ל):

            לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְוָנִים \{מִדְיָנִים\} לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם:            לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ:

נשים לב: יעקב בתחילת ברכתו שיבח את יהודה על מנהיגותו והמשיל אותה לאריה שיודע 'לעמוד על שלו'. אמנם כעת יעקב בשלב האזהרות. הוא מזהיר ממנהיגות קלוקלת שיכולה להזיק לגפן, לפצוע אותה ולשתות את דמה וכאן משתמש יעקב במשל החמור. הנה כי כן, מזהיר יעקב מפני מעבר מגבורתם ומעמידתם של האריות לעקשנותם וסכלותם של החמורים ולא סתם חמורים אלא עיירים ובני אתונות – בני מלכים צעירים טיפשים ועיקשים שלא טעמו טעם חכמה ונסיון. דברי יעקב מזכירים את תקופת רחבעם כאשר דיבר אל כל ישראל (מלכים א פרק יב פס' יד-טז):

            (יד) וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי   יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים: (טו) וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה       סִבָּה מֵעִם יְהֹוָה לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן        נְבָט: (טז) וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה           לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו:

עקשנותו וסכלותו של המלך היא שהביאה לפיצול הממלכה במישור הפרקטי. כזכור רחבעם עמד לפתוח במלחמת אחים נוספת בכדי להשליט את שלטונו על כל ישראל:

            (יט) וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (כ) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם      וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי        שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ: (כא) וַיָּבֹאו \{וַיָּבֹא\} רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת           שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת   הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה:

אלא שברגע זה נשלח אליו שמעיה איש האלהים ודבר האלהים בפיו:

            (כד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי     מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהֹוָה וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְהֹוָה:

כעת נחזור לראש הברכה:

            יהודה אתה יודוך אחיך

            ידך בעורף אויביך

            ישתחוו לך בני אביך

יש לשים לב לדמיון שבין ברכת יעקב ליהודה לברכת יצחק ליעקב בפרק כז:

            יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים

            הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ

            וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ

            אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוך

הדמיון בין שתי הברכות לוקח אותנו לפסוק בדברי הימים א פרק ה:

            (א) וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן           יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה: (ב) כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסף

הלשון המופיעה בדברי הימים 'גב(י)ר באחיו' מזכירה ללא ספק את הלשון של ברכת יצחק ליעקב 'הוי גביר לאחיך', אלא שבניגוד לברכת יצחק ליעקב ששם גבר על עשיו מתוקף ברכתו של יצחק, הרי שאצל יהודה גבורתו על אחיו לא נובעת מברכת יעקב, אלא מהתנהגותו ומנהיגותו של יהודה, "יודוך אחיך כי ידך בעורף אויביך" נשים לב לדמיון הלשוני שבין הוידוי ליד כאומר: ההודאה בך נבעה מכך שידך היתה בעורף אויביך וכדברי אבן עזרא על אתר:

            יודוך אחיך - וכאשר יראו כי ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך - כמו למלך וכן מצאנו:

קביעתו של יעקב מזכירה את דברי אביגיל לדוד בספר שמואל א פרק כה:

            (כח) שָׂא נָא לְפֶשַׁע אֲמָתֶךָ כִּי עָשׂה יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת יְהֹוָה אֲדֹנִי    נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ: (כט) וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה נֶפֶשׁ             אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע: (ל)          וְהָיָה כִּי יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לַאדֹנִי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת הַטּוֹבָה עָלֶיךָ וְצִוְּךָ לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל: (לא)    וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ וְהֵיטִב            יְהֹוָה לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ:

כל עוד יופנו מאבקיך למקומות הנכונים תיכון מלכותך, אך ברגע שתתפנה למלחמות פנימיות תיפסד מלכותך, מנהיגותו של יהודה מובטחת רק אם יפנה את כחו ומלחמתו כלפי אויביו ולא כלפי בני אביו. ואם כן רעיון זה שמופיע בתחילת הברכה מהווה כותרת לאמור בהמשך הברכה באשר לסגולותיה ולחולשותיה של מלכות יהודה.