פרשנות המשנה במאה ה־20 | 1

א. הקדמה

כל פירוש נועד לגשר על פער כל שהוא בין הטקסט הכתוב ובין הקורא: בין אם מדובר על מושגים הדורשים ביאור או שפה שאינה מובנת, ובין אם מדובר על סתירות פנימיות או חיפוש אחר הטעם וההיגיון של הדברים.

בשיעור מספר 11 עמדנו על כך שרבי עובדיה מברטנורא ראוי יותר מכל לתואר 'הרש"י של המשנה'. מטרתו הייתה לבאר את המשנה, שורה אחר שורה, באופן פשוט וברור על פי מסקנות הגמרא וגדולי מפרשני המשנה שלפניו. אלא שמה שמספיק לדור אחד, כפירוש פשוט ובהיר, אינו מספיק בהכרח לדור אחר.[1] כך, לדוגמא, ראינו בשיעור מספר 17 שאחד המניעים של התפארת ישראל לכתיבת הפירוש הוא הצורך בפירוש מובן יותר לבני דורו.

כך קרה גם למשנה בראשית המאה ה-20. המשנה ופירושי הברטנורא הפכו לרבים, למעט ציבור הלמדנים בבתי המדרש, לספרים חתומים הדורשים פירושים בשפה מודרנית. כתוצאה מכך, לאורך המאה ה-20 נכתבו מספר פירושים חדשים למשנה לשם מטרה זו.

ב. פירוש ביאליק למשנה

אחד מהניסיונות הראשונים הללו הוא פירושו של חיים נחמן ביאליק על סדר זרעים (בראשית שנות השלושים של המאה ה-20). מרדכי מאיר[2] הקדיש מאמר למפעל זה של ביאליק, ועיקר דברנו כאן מבוססים על מאמרו.

1. המניע לכתיבת הפירוש

בהקדמה לפירושו ביאליק מסביר את הצורך בפירוש חדש. את הקדמתו הוא פותח בהסבר מדוע המשנה היא ספר יסודי לכל אדם מישראל:

הספר הראשון אחרי כתבי הקדש, שנשמר במקורו העברי ועמד בימי האומה מימי סדורו ועד היום הוא המשנה. התורה שבעל פה, רוח אפיה ונשמת חייה של התורה שבכתב, אצורה ועמדת במשנה. המשנה היא הבבואה הנאמנה ורבת הפנים של כל ארחות החיים וצורות התרבות, ששלטו בישראל כמה מאות דנים אחרי חתימת כתבי הקדש, ובעוד העם מעורה באדמתו. בצדו של המקרא, מכרה הזהב הטהור של השפה העברית הקדמוניות, משמשת לנו המשנה מחצב אין תכלה בן מעמקים עצומים של אותה הלשון העברית עצמה בפניה החדשות...כל הסגולות האלה מזכות את המשנה להצטרף אף היא לאבני הפינה, ואולי גם לאבני השתיה של חינוך העם בכל הזמנים...

ברוח דברים אלו הוא מסיים את הקדמתו במילים הבאות:

מי שלבו ער ועינו פקוחה ואזנו קשובה הוא יגלה גם מתחת למסוות המאובנים האלה את פני החיים המופלאים, הקדמונים...וגם מחיק הסלע הזה תגיע לאזנו המית מים חיים מפכים. האין רוח השדה עולה מערוגות המשנה בסדר זרעים? האין שוקי ירושלים, מבואות ציפורי וסמטאות טבריה על כל המונם ושאונם ועל כל מראות חייהם העתיקים מבצבצים ועלים לעיניכם מבין השיטין של מועד, נשים ונזיקין? האין שומע מבין טורי קדשים וטהרות קול פעמי כהנים זרזים צעירי לויים משכימי קום בחפזם עם שחר אל ההיכל לעבודתם ולדוכנם? לא המשנה יבשה, יבשה נפשנו. ואם המשנה כיבשה מבחוץ - לחה היא מבפנים.

ניתן לחוש שביאליק, שגדל בישיבת וולז'ין אך עזב העולם הדתי, רואה במשנה ערך תרבותי כאחד מנכסי האומה. ביאליק מזמין את הלומד למצוא במשנה את יסודות השפה העברית, עדות לחקלאות הישראלית הקדומה ולתרבותו של העם שחיי בארץ ישראל לפני אלפיים שנה. אכן, ביאליק הטיף בהזדמנויות שונות שלא לזנוח את ארון הספרים היהודי ולהפוך אותו לנכס תרבותי שלא במובנים דתיים בלבד. דברים אלו מצטרפים לדבריו במאמרו 'הספר העברי',[3] שם קרא ביאליק לכנס ולאסוף את היצירות העבריות החשובות מכל הדורות:

עת לכנס. זו בת קולה של השעה, וזהו כל מה שיש בידנו לפי שעה לעשות. ואם העם העברי לא יבא נוהג קדושה בכנוס חדש זה, אין רע, ואפשר שבאמת כבר עבר זמנה של הקדושה. אבל כבוד וחבה בוודאי יהא נוהג בו ואותם אנו מבקשים לפי שעה.

לאחר שעמד על חשיבותה של המשנה, מסביר ביאליק בהקדמתו מדוע יש צורך בפירוש חדש:

ואשר לפירושיה - ודאי יש בהם טובים ומועילים מאד מכמה בחינות, וכמה מהם מאירים את העינים ומפיהם אנו חיים בבירור דברי המשנה וכוונתה עד היום. בזכות אלה נתפשט באמת למוד המשנה בישראל במשך כמה דורות ויהי לקנין רבים. ואולם הפירושים ההם, לפי כל תכניתם, צורתם וסגנונם, הרי מכוונים היו בעיקרם לקהל התורונים חניכי בית המדרש, אלה אשר קול התורה שבעל פה ולשון התלמוד ודרכי משאו ומתנו נבלעו בדמם מנעוריהם...לא כן יודע ספר סתם מישראל, בן דור ימינו - הוא לא ימצא נחת באותם הפירושים, לא בארוכים שבהם ולא בקצרים...הרצון והכונה לתת את המשנה ביד העם כספר השוה לכל נפש יודע עברית בישראל חייבה איפוא הוצאת המשנה בצורה חדשה, המתאימה יותר לטעם בני דורנו ולתביעותיו.

טענתו העיקרית של ביאליק היא שפירושי המשנה הקלאסיים אינם מתאימים לקורא העברי המודרני שלא למד בבית המדרש. הוא זקוק לפירוש הכתוב בשפה מודרנית אשר אינו מניח הנחות יסוד הידועות רק ליושבי בית המדרש.

2. מאפייני הפירוש

I. מבואות

אחד החידושים של פירושו הוא המבוא המופיע בראש כל מסכת, הכולל את הפסוקים מהתורה הרלוונטיים למשנה, מבט כללי על הנושאים העיקריים הנידונים במסכת, ביאור מונחים וכן הסבר מיקומה של המסכת בתוך סדר זרעים. בנוסף, הוא דן במבואות במספר נושאים עקרוניים העולים במסכת הספציפית. כך, לדוגמא, המבוא למסכת ברכות כולל התייחסות קצרה למבנה התפילה וסקירה כללית של התפילות בימי חול ושבת.

II. פירושים מסורתיים ופירושים חדשים

ביאליק מעיר בהקדמתו למשנה שפעמים יש להבחין בין פשט המשנה לבין הסבר התלמודי שלה, ומציין גם את ההישגים של המחקר התלמודי בפרשנות המשנה בהתבססו על מקורות תנאיים מקבילים וחקר הנוסח והלשון. למרות זאת, הוא כותב שעיקר פירושו מתבסס על פירוש הקדמונים ועיקר חידושו הוא בניסוח המודרני של הפירוש המאפשר גם למי שאינו גדל בבית המדרש להבין את המשנה.

III. לשון קצרה

ביאליק עומד בהקדמתו על הצורך להסביר את המשנה באופן מספק בד ובד עם ניסוח קצר שלא סוטה מהנושא המרכזי. הוא מעיד שמלאכה זו היא קשה, וטוען שלמרות הקיצור פירושו אינו שטחי וגם הלומד המעמיק ימצא בפירושו ערך. החשיבות שהוא מצא בניסוח הקצר הביאה אותו במספר מקומות שלא לפרש כלל[4] ובדרך כלל להציע רק פירוש אחד או להסתפק באמירה הכללית שיש למשנה זו פירושים רבים, מבלי לפרט. הרצון לקצר הביא אותו גם לוותר גם על השאלה כמי נפסק להלכה.

3. קבלת הפירוש ותפוצתו

לפירושו של ביאליק היה הד בדורו והוא עורר תגובות רבות: חלקן התפרסמו וחלקם נשלחו באופן אישי, חלקן מהללות אותו וחלקן מבקרות אותו. אחד מאלו שכתבו מכתב אישי לביאליק היה הרב קוק,[5] אשר כך כתב כך:

כ'[6] משוררנו הנשגב רח"נ[7] ביאליק נ"י, ברב תודה קבלתי את המשניות. לא הספיק לי הזמן להציץ בו כראוי. אותות הכשרון של חכמה ומלאכה מדויקת הם פזורים על פני כולו, ורבים יהיו נהנים לאורו. לע"ע,[8] ראיתי להעיר על מה שכתב כבודו על וכל הנאכלין ליום אחד "הקרבנות הנאכלים לכהנים". ומדוע דווקא הכהנים הרי ישנם קרבנות הנאכלים לבעלים כמו התודה, ואיל נזיר, שגם הם נאכלין ליום אחד. והרע"ב[9] כתב תודה בראש דבריו. ונמצא שתיבת לכהנים היא כאן למצר, ולמחסור בכיוון הפשט. יכול להיות שאמצא הערות אחרות מדי עברי על מלאכתו הגדולה ומתוך ידידות נאמנה אקוה בל"נ[10] להודיע לכבודו הנעלה במשך הזמן כפי ההזדמנות בעה"י,[11] יחזק ה' חילו וירצה פעל ידיו. נאמנו מאד. ה' אברהם יצחק קוק.

לאחר דברי ברכה והערכה למפעלו, הרב קוק מעיר על פירושו של ביאליק לברכות א', א שם אומרת המשנה לגבי קרבנות הנאכלים ליום אחד שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר. ביאליק כתב שמדובר על כוהנים, והרב קוק העיר לו שיש קרבנות הנאכלים ליום אחד שגם ישראלים אוכלים.

בסופו של דבר ביאליק לא סיים את מפעל הפירוש שלו, וכאמור רק פירושו לסדר זרעים יצא לאור. יתכן שזה אחד הגורמים לכך שפירושו לא הפך להיות ספר יסוד ומוכר. אולם, עצם הרעיון והיוזמה של ביאליק פתחו את הפתח לפרשנים נוספים שניסו להגשים את שאיפותיו של ביאליק. אחד מהם הוא פרופ' אלבק, שכפי שנראה מפעלו מהווה למעשה מפעל המשך לפועלו של ביאליק.

ג. פירוש אלבק למשנה

1. הרקע לכתיבת הפירוש

פרופ' חנוך אלבק (1890 - 1972) היה מחשובי חוקרי התלמוד במאה ה-20. הוא לימד ועמד בראש המחלקה לתלמוד באוניברסיטה העברית במשך שנים רבות והוציא ספרים רבים בחקר ספרות חז"ל, בניהם כמה ספרי יסוד כגון מבוא למשנה ומבוא לתלמודים. חיבורו למשנה יצא בהוצאת וביוזמת מוסד ביאליק בין השנים 1958 - 1952. כפי שמפורש בהקדמה לסדר מועד (שיצא ראשון) המוציאים לאור ראו מפעל זה כהמשך למפעלו של ביאליק:

ההוצאה החדשה של המשנה, הנפתחת בכרך זה, היא מעיקרי חוליותיו של רעיון הכינוס של ספרות הדורות, שהגה אותו ח"נ ביאליק, והוא עצמו גם שתל את חזונו בעולם המעשה...אחד המפעלים הללו הוא המשנה המנוקדת והמפורשת, שהתחיל ביאליק בהתקנתה ולא זכה להוציא לאור אלא את הסדר הראשון בלבד, סדר זרעים.

כפי שנראה, יש אמנם קווי דמיון בין פירושו של אלבק לבין פירושו של ביאליק, אך ההבדלים ביניהם רבים בשל העובדה שאלבק היה תלמיד חכם וחוקר תלמוד ממדרגה ראשונה.

2. מאפייני הפירוש

אלבק עצמו לא הקדים דברים לפירושו[12] ויש לברר, אם כן, מספר שאלות בעניין זה, כבלשונו של פרופ' אורבך[13]:

באיזו מידה הוא ממלא את תפקידו כמתווך בין הקורא של ימינו לבין המשנה. במה הוא נבדל מהפירושים שקדמו לו? האם הוא מביא בחשבון את הבנת הקורא של ימינו ואת טעמו? האפשר לראות בו סיכום הישגי המחקר הפילולוגי- היסטורי בתחום זה?

המוציאים לאור של פירוש אלבק תיארו בהקדמתם בקצרה את שיטתו, ונשתמש בדבריהם כבסיס לדיון.

I. מקורות הפירוש ודרך הפירוש

העניין הראשון עליו הם מעירים הוא מקורות הפירוש ודרך הפירוש:

שיטתו של המפרש היא להעלות את פירושה של המשנה לא מתוך התלמודיים בלבד אלא בעיקר מתוך המשנה גופא ומתוך משנת התנאים (ברייתות, תוספתא, מכילתות, ספרי וספרא) ומתוך הכתבים של תקופת המשנה, עד שנמצא לימוד המשנה מוגדר בפני עצמו, ויוכל לשנות בה גם מי שאינו מצוי אצל לימוד התלמוד. המפרש נתן דעת להיזקק לכל דבר הטעון פירוש לַשונה בן זמננו, והמפרשים לא חששו לפרשו. לשון הפירוש קצר, ואינו משהה את הקורא ואינו מסיח דעתו מן הפנים.

ואכן, במקומות רבים אלבק מפרש שלא כתלמודים, ומציע פירוש חדש בשמו או בשם אחרים שקדמו לו. אולם, לרוב קשה לדעת מתוך הפירוש עצמו האם מדובר על פירוש מחודש או פירוש מסורתי, לאור העובדה שאלבק השתדל מאוד לקצר "עד שדברי הפירוש נקראים בהמשך אחד עם לשון המשנה".[14] מכיוון שעיון מעמיק בביאור המשנה, הדורש לא פעם דיון רחב וארוך, אינו הולך תמיד יד ביד עם הרצון לקצר ולפשט, חילק אלבק את פירוש לשני חלקים - פירוש רציף, והשלמות והוספות בכל סוף כרך, שם הוא מרחיב בנקודות מסוימות גם בביאור המשנה באופן נקודתי וגם בעניינים שונים העולים מתוך המשנה או קשורים אליה בדרך כל שהיא.

II. מבואות

עניין נוסף עליו עומדים המוציאים לאור שם הוא המבואות לכל מסכת:

פירושה של כל מסכת פותח בכתובים מן המקרא, שהלכת המשנה מיוסדת עליהם. במבואות שבראשי המסכתות בא ביאור ההלכה שבמקרא, שהיא עיקר המסכת, והשתלשלותה עד המשנה. ועוד עוסקים המבואות בעריכתה של כל מסכת ובסדרי פרקיה: בסופו של כל מבוא נפרטו העניינים הנידונים בכל פרק, ועל ידי כך הובלטו גם טעמי סמיכותן של ההלכות זו אצל זו.

במבואות אלו אלבק מרחיב פעמים רבות בביאור הלכות שונות בדרך המחקר ההיסטורי. הוא מרבה לדון במקורות השונים שבספרות התנאית ובתלמוד מתוך השוואה לספרות חיצונית כגון יוספוס ופילון, וכן הוא מרחיב בתחומי מחקר נוספים כגון ארכיאולוגיה והיסטוריה.

III. ניקוד המשנה

כפי שראינו לעיל, כבר ביאליק העמיד את הניקוד של המשנה כאחד ממטרות פירושו. במקביל לפנייתם של מוסד ביאליק והוצאת דביר לאלבק על מנת שיכתוב פירוש למשנה, הם פנו אל מר חנוך ילון על מנת שינקד את המשנה. בתחילת סדר מועד מובאת הקדמתו של ילון, בה הוא מפרט את דרך עבודתו.

3. תפוצת הפירוש

פירושו של אלבק יצא בשמונה מהדורות (האחרונה בשנת 2008), מה שמלמד על תפוצה יחסית גדולה. אולם, נראה שבקרב הציבור הדתי והישיבתי פירושו פחות פופולארי, מן הסתם בשל האופי המחקרי שלו והחדשני שלו, והעובדה שהוא לא מתבסס בהכרח על פירוש הגמרא והפירושים המסורתיים. עם יציאתו לאור הוא אף הותקף באופן ישיר בבטאון של הציבורי החרדי הליטאי; מכיוון שזו הזמנות להיחשף לאחד מחידושיו של אלבק, נביא כאן את פרטי הדיון. בבטאון 'הנאמן - בטאון התאחדות חניכי הישיבות' גליון כ (צ"ב), תשרי תשכ"א, הופיע מאמר ביקרות מפי הרב יונה מרצבך. את רוב דבריו הוא מקדיש לביקורת על חידושו של אלבק בפירושו למסכת יומא (עמוד 215) בנוגע למחלוקת הידועה בין הצדוקים לבין הפרושים בדרך הקטרת הקטורת ביום הכיפורים (המחלוקת מפורשת בתוספתא יומא פרק א', ובמשנה בפרק א' היא רק נרמזה בתיאור השבעת הכהן הגדול על ידי החכמים שלא ישנה מסדר העבודה): האם הכהן הגדול מניח את הקטורת על המחתה מחוץ לקודש הקודשים ואז נכנס עם המחתה לתוך קודש הקדשים (דעת הצדוקים), או שקודם הוא נכנס לקודש הקדשים ורק לאחר מכן מניח את הקטורת על הגחלים (דעת חכמים). אלבק טוען שם, באשר לדעת הפרושים, שאף שאת הקטורת עצמה הכהן הגדול מניח על המחתה רק בקדש הקדשים, את "מעלה העשן" (עשב שחכמים דורשים שיש להוסיפו לקטורת על מנת ליצור ענן עשן) הוא מניח מבחוץ. המניע לפירושו הוא ניתוח של הדו שיח בין החכמים לבין צדוקים המופיע בתוספתא שם ובעוד מקומות. הרב מרצבך שם תוקף בחריפות את טענתו של אלבק, משום שאין לכך שום מקור בגמרא ובפרשנים, וגם מצד ניתוח המקורות. את ביקורתו מסיים הרב מרצבך:

חידושו זה של אלבק, בריחו ובטעמו, מקלקל לנו את החשק לחפש פירושים אחרים בספרו. אנו ממשיכים לשתות יינה של תורה מקנקנים קדושים משלנו.

יש לציין שגם פרופ' א"א אורבך (לעיל) במאמר הביקורת שלו על אלבק הזכיר דוגמא זו ודחה אותה את חידושו בשתי ידיים.

 

 

	**********************************************************
	כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יוסף מרקוס, תשע"ו נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי ******************************************************* בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash האתר בעברית:                 http://vbm.etzion.org.il האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5 דוא"ל: [email protected]
	**********************************************************