אחרי מות | קדושה ומעשה ארץ מצרים
בפרשיות האחרונות אנו עוסקים בהלכות קדושת האדם - טומאת יולדת, מצורע, קדושת המקדש וכד'. במרכז פרשיות אלו מופיעה פרשת איסורי הערווה. מה מקומה של פרשייה זו בין ענייני קדושת האדם והמקדש? מדוע דווקא פרשה זו נפתחת בפתיחה כללית - "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו... את משפטיי תעשו ללכת בהם, אני ה' א-לוהיכם"? במה חשיבותה של פרשייה זו, שאנו קוראים אותה ביום הכיפורים - היום הקדוש בשנה?
ה"שפת אמת" רואה בפרשיית העריות יסוד להבנת שאר הפרשיות העוסקות בקדושה: "אבל נראה כי המכוון בכל מעשים לא נעשה אותם כמו שעושין אותם בארץ מצרים וכנען... כי בכל המעשים יש פנימיות וחיצוניות, ובוודאי שורש כל המעשים הוא בקדושה". ה"שפת אמת" דורש את לשון התורה - "כמעשה ארץ מצרים" - ללמדנו שאין הכוונה דווקא למעשה ספציפי זה או אחר. התורה מציבה כאן יעד כללי לאדם היהודי, "שצריך להיות נכלל הבדל בין איש ישראלי לשאר אומות, בין בעובדא בין ברעותא". היהודי נדרש לחיות את כל רבדי חייו בשונה מאומות העולם, ואף לנהוג באופן יומיומי בקדושה.
בדבריו מסביר ה"שפת אמת" כי עניין הקדושה אינו שייך רק לעולם המקדש והמצוות, אלא הקדושה שייכת לכל חלקי הבריאה, "אפילו דברים שנראים מיותרים". על האדם מוטלת החובה לנסות לחשוף ולהגיע לשורש הקדושה בכל דבר. זוהי הסיבה לכך שדווקא פרשה זו זכתה להימצא במרכז פרשיות הקדושה: מעשה הפרייה הוא המעשה הבסיסי ביותר לקיומו של העולם, הוא משותף לצומח, לחי ולאדם וטבוע בבסיסה של הבריאה - ובכל זאת, אף בו דורשת התורה מהאדם להיות שונה.
בהקדמה לפרשת העריות נאמר: "את משפטיי תעשו ואת חוקותיי תשמרו ללכת בהם", וה"שפת אמת" מסביר כי ציווי זה שופך אור חדש על המצוות כולן: "ובאמת, בני ישראל יכולים לעשות כל המעשים בקדושה על ידי המצוות, וזהו שכתוב 'את משפטי תעשו' - על ידי זה תוכלו לעשות כל המעשים שלא כמעשה ארץ מצרים וכנען". מטרת המצוות אינה רק לבטל את מושגי החיים ואת עולם החול, אלא גם לסייע לאדם לנהוג בעולם החול בצורה אחרת, המתאימה לאדם היהודי.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)