בהעלותך | כי נר מצווה
בפרשתנו, משה מצוּוה להטיל על אהרן את הדלקת נרות המנורה: "דבר אל אהרן ואמרת אליו, בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". רש"י דורש את סמיכות הפרשיות לפרשיית קרבנות הנשיאים, ומסביר שאהרן הצטער על כך שלא היה שותף בקרבנות חנוכת המזבח, והקב"ה ניחם אותו בהזכרת תפקידו בהדלקת הנרות.
כיצד יכולה הדלקת הנרות לנחם את אהרן על אי-שותפתו בחנוכת הנשיאים? חנוכת הנשיאים ביטאה את שותפות העם כולו בבניית המשכן, המהווה בסיס לעבודת ה' ולהשראת שכינתו בעם ישראל. מתברר, כי בהעלאת הנרות יש משהו ייחודי, הקושר את אהרן אל השראת השכינה שבמשכן ומנחם אותו על כך שלא השתתף עם הנשיאים בקרבנותיהם.
"כי נר מצווה ותורה אור" - המצוות מכונות 'נרות'. "כי המצוות הם ממשיכין הארת התורה לתוך המעשה, ונקראין נרות שהם הכנה לקיום האור". המצוות מתרגמות את התורה לחיי המעשה, ובכך מאפשרות לבטא את העקרונות האלוקיים שבתורה בחייו של כל אחד ואחד מאיתנו. המצוות גם מקרבות את הקב"ה אל האדם: "כוח המצווה הוא רק לעורר שורש המצווה למעלה ע"י הכנה של המצווה למטה... נר מצווה, והאור הוא מה' יתברך". האדם מקיים את המצוות, שהן בחינת הכנה לקשר עם ה', ובכך מאפשר לקב"ה להשפיע עליו את אורו. המצוות, המכונות נרות, מהוות קו של אור המקשר בינינו לבין הקב"ה. מצד אחד הן מסייעות לאדם להתקרב אל הקב"ה ולהחיל את התורה על חייו, ומצד שני הן מאפשרות לקב"ה להאיר על האדם בזכות ההכנה שהאדם עצמו עושה.
כאשר אהרן מדליק את הנרות, הוא מבטא את העיקרון המתבטא בנר: בעבודת המשכן האדם מישראל מתקרב אל הקב"ה ומבטא את הקשר אליו בקרבנות. ע"י המשכן הקב"ה יכול להתקרב אל עם ישראל ולהשרות שכינתו עליהם, וכך המשכן הוא תשתית להשראת שכינת ה'.
"שתהא שלהבת עולה מאליה - כי בכל דבר יש נקודת חיות מה' יתברך, רק שהכל תלוי בעבודת האדם, לעורר התלהבות להטות הכל לה' יתברך". אף על פי שהמשכן ואורן של המצוות הם קו הקשר בין האדם וה', על האדם מוטלת המשימה לעשות את ההכנה ולהתחיל את התנועה אל ה', ובזה תלויה מידת תנועתו של ה' אל האדם.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)