פרשת בלק - נבואתו של בלעם

  • הרב יואל בן נון

נבואתו של בלעם

פרשת בלק היא הפרשה היחידה בתורה, מאז תחילת ספר שמות, בה הנביא אינו משה. נושא הפרשה - כמו נושא התורה כולה - הוא אמנם עם ישראל, אך היחס אליו הוא במבט מבחוץ, ולא מתוך מחנה ישראל. חז"ל במסכת בבא-בתרא קבעו: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב". הם הפרידו בין התורה כולה לבין פרשת בלעם, כדי ללמד שמשה כתב את פרשת בלעם כפי שציווה לו ה', כחלק מן התורה. למעשה, מאחורי קביעה זו עומד עולם שלם.

בפרשת בלק מרובות התמיהות והחריגות, ובפרט מרובים השינויים בשמות ה'. התורה עוברת משם אלוקים לשם ה', לכאורה בלי סדר והיגיון. פסוק מפתח, שעשוי ללמד אותנו על משמעות הפרשה כולה, מופיע בראשית הברכה השלישית של בלעם: "וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים". מלשון זו ברור שבפעמים הקודמות אכן הלך בלעם לקראת נחשים - כלומר, הוא ניסה לעסוק בניחוש ובכשפים. מכאן, שדבריו (בפעם השלישית) "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" אמורים אחרי שניסה פעמיים ללכת בדרכי הנחש והקסם, אך נכשל. רמז לכך אכן מופיע בכתוב - "ויקר אלוהים אל בלעם", ודרשו חז"ל שלשון זו רומזת ללשון טומאה. ואכן, בפרשת מטות מופיע במפורש: "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב".

מובן, אם כן, שבלעם היה קוסם ומנחש. התרגלנו להבין מלשון התורה שבלעם ניבא בשם ה', אך זוהי רק הדרך שבה כתב משה בתורה ע"פ ה', ולא הלשון שהשתמש בה בלעם עצמו. אותה לשון - לשון אלילית הייתה. בלעם היה נביא של עבודת אלילים, ורק אחרי שניסה פעמיים לקלל את ישראל בכשפיו - הגיע למסקנה "כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל", ולא הלך לקראת נחשים. בפעמים השלישית והרביעית בלעם אכן מנבא בשם ה' - "נאום שומע אמרי א-ל ויודע דעת עליון, אשר מחזה ש-די יחזה, נופל וגלוי עיניים", ופסוק זה מתאר את ההתפכחות לשעה קלה מנסיונות הקסם והנחש של המאגיה האלילית.

הווי אומר, במעברים משם אלוקים לשם הוי"ה, התורה רומזת לכך שבלעם השתמש בלשון אלילית, ולא בלשון הכתובה בתורה, ואין לפרש מעברים אלו כדרך שהם מתפרשים בכל התורה כולה. כמובן, אי-אפשר היה לכתוב בתורה את דבריו האמיתיים של בלעם, שהרי התורה גוזרת לאבד את שמות האלילים, וודאי שאינה יכולה להזכירם בפירוש.

השערה זו התאמתה ע"י ממצא מפתיע שנמצא לפני כשלושים שנה בעבר הירדן, בתל המזוהה עם סוכות שבמוצא נחל יבוק. שם נמצאו קטעים מ"ספר חזיונות בלעם בר בעור, איש חוזה אלוהין הוא", המכילים שם אלילה, פחד מפני הפורענות שהיא עלולה להביא, וכמובן לשונות ריבוי אלוהות. מכאן, שאכן בלעם קוסם היה, ולא ניבא בשם ה'.

* * *

מדוע צריכה הייתה התורה לכתוב את פרשת בלעם בתורה? כלום חסרה הייתה התורה בלא פרשה חריגה זו?

ספר במדבר מלא אירועים קשים ואסונות גדולים: מן המתאוננים והמתאווים, דרך התיירים-המרגלים ועד לפרשת פעור. הקורא את כל אלו עלול ח"ו להתייאש ולחשוב כי הקב"ה מאס בעמו. ואכן, מאז החלו אומות העולם לקרוא בתורה, החלו לחשוב שעם ישראל הוא עם קשה עורף, שה' התייאש ממנו ח"ו. באמצעות כתיבת השבחים הנפלאים על ישראל, הנאמרים ע"י בלעם דווקא, ולא ע"י משה, מבהירה התורה כי הקב"ה לא נטש את עמו. זוהי הדרך שמצאה התורה לאזן את הסיפורים הקשים של ספר במדבר, באמצעות אמירת השבחים המופלאים על ישראל מפי בלעם. מכאן, שכל חרון-אף שיש לקב"ה כלפי עמו - נותר בינו לבין כנסת ישראל, בתוך המשפחה פנימה, ולא יחליף הקב"ה את עמו.

לא ייפלא, אפוא, שחז"ל השתמשו בשם 'בלעם ותלמידיו' ככינוי לאותו האיש הנוצרי, שהוא ותלמידיו חשבו להיבנות מהסתר הפנים שבין ה' לישראל, חלילה. אף סופם יהיה כסופו של בלעם, ורק ברכה תצא לישראל מכל דבריהם, אפילו אם ילך התהליך ויימשך דורות רבים.

סדרת התקליטורים "שירת התורה", מאת הרב יואל בן-נון, מכילה דברי תורה רבים על כל פרשה בספר בראשית. להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333.