דילוג לתוכן העיקרי

במדבר | כיסויי המשכן

הרב מאיר שפיגלמן
16.01.2018
קובץ טקסט

בפרשתנו אנו מוצאים בפעם האחרונה תאור מפורט של מבנה המשכן, בתוך תאור עבודות הלויים במסע המשכן. כפי שנראה להלן, תאור זה מבליט דברים הקשורים למבנה המשכן שאינם מופיעים באף פרשה אחרת.

במסגרת תאור נשיאת המשכן לאחר פירוקו, התורה קובעת שכאשר יוצאים למסע - יש לכסות את הכלים בכיסויים שונים, ומפרטת את ההבדלים שבין הכיסויים השונים. ברור שהכיסויים לא נועדו רק להגן על הכלים, שהרי אם זו הייתה מטרתם היחידה - לא היה צריך להשתמש בכיסויים שונים לכלים השונים, והתורה לא הייתה צריכה לפרט את הרכב כל אחד מהכיסויים.

בדרך כלל, אנו משתדלים לעסוק במסגרת זו בפשטי המקראות בלבד. בעבר סטינו מעט ממנהגנו זה כאשר עסקנו בפרשיות המשכן. נקדים ונזהיר: כאשר אנו מנסים להבין מהי מטרתם של כל אחד מהכיסויים - אנו מהלכים על חבל דק, ומסתמכים על קריאה מדוייקת של הכתובים ועל ניסיון להבינם. דא עקא, כאשר אנו מנסים להבין את פשר המקראות - אנו חייבים להוסיף קומה על ההבנה המילולית הפשוטה של הפסוקים, וקיימת סכנה לסטייה משמעותית מפשט הכתוב. אין לנו אלא לקוות שגם בעיון להלן, נישאר במסגרת המורחבת של פשטי המקראות.

הכיסויים השונים

כדי לנסות להבין את הצורך בכיסויי הכלים, נציג את הכיסויים השונים בטבלה:

הכלי

כיסוי I

כסוי II

כסוי III

מיקום הכלים הנלווים

הארון

הפרוכת

תחש

כליל תכלת

אין כלים נלווים

השולחן

תכלת

תולעת שני

תחש

בין התכלת לארגמן[1]

המנורה

תכלת

 

תחש

עם המנורה

מזבח הזהב

תכלת

 

תחש

אין כלים נלווים

כלי השרת[2]

תכלת

 

תחש

אין כלים נלווים

מזבח העולה

ארגמן

 

תחש

בין הארגמן לתחש

מספר עקרונות בולטים מייד בטבלה זו.

א. לכלים שונים יש כיסויים שונים.

ב. כל אחד מהכלים הנמצאים בתוך המשכן מכוסה בבגד תכלת. מזבח העולה - הנמצא מחוץ למשכן - אינו מכוסה בתכלת.

ג. לשני כלים - לארון ולשולחן - יש שלושה כיסויים, ולכלים האחרים יש רק שני כיסויים. נראה שדווקא הארון והשולחן זכו לשלושה כיסויים, שכן אלו הם שני הכלים הפנימיים ביותר[3].

ד. הכיסוי החיצוני של כל הכלים עשוי מתחש, פרט לארון, המכוסה בבגד כליל תכלת מעל בגד התחש.

כדי להבין עקרונות אלו, עלינו לחזור ולהזכיר בקצרה את עקרונות מבנה המשכן הקשורים לעניינינו[4]. המשכן עשוי מיריעות המורכבות מחוטי שש, תכלת, ארגמן ותולעת שני. מעל יריעות המשכן יש יריעות עזים, ומעליהן יריעות אילים מאדמים ויריעות תחשים. את החצר - שבה ניצב מזבח העולה - מקיפות יריעות העשויות משש. בגדי הכהנים ההדיוטות עשויים גם הם משש (פרט אולי לאבנט), ואילו בגדי הכהן הגדול עשויים מחוטי היריעות בתוספת זהב. ביום הכיפורים, לובש הכהן הגדול בגדים העשויים משש בלבד.

בדומה ליריעה החיצונית ביותר המכסה את המשכן, גם היריעה החיצונית ביותר המכסה את כלי המשכן (פרט לארון) עשויה מעור תחש. נראה, אפוא, שכאשר המשכן בנוי - כל הכלים נמצאים במקום אחד, וכולם מכוסים בכיסוי אחד, ואילו כאשר המשכן מפורק - כל כלי וכלי עומד לעצמו, ולכל כלי יש כיסוי נפרד. לכן יריעת התחש המכסה את המשכן כאשר הוא עומד הופכת לכיסוי עור תחש המכסה כל אחד מהכלים כאשר המשכן מפורק.

אם נמשיך ונעיין בטבלה, נגלה שלכל כלי יש צבע המאפיין אותו, וכל הצבעים יחד נארגו ביריעות המשכן. נראה, שיריעות המשכן הורכבו מכל החוטים כדי לשקף את העובדה שהיריעות מכסות את כל הכלים ביחד. בגדי הכהנים עשויים משש ומזהב כדי לייצג את השתייכותם של כהנים הן לחצר המשכן (העשויה שש) הן למשכן (העשוי חוטי צמר) והן לכליו (העשויים זהב). ביום הכיפורים, כפי שהרחבנו להסביר בעבר, מכפר הכהן הגדול על המשכן שנטמא בשל פשעי עם ישראל. כיוון שהשכינה כביכול גלתה מהמשכן בשל חטאים אלו, נכנס הכהן הגדול לקודש הקדשים בבגדי בד - השייכים לחצר, ולא בבגדי צמר - העשויים מחומרים המזוהים עם המשכן[5].

כיסוי התכלת

כפי שהסברנו, כל כלי ההיכל מכוסים בכיסוי העשוי תכלת. מכאן ברור שהתכלת משקפת, בצורה כלשהי, את ההיכל. ניתן גם לראות שהכיסוי החיצוני של הארון עשוי כליל תכלת (תכלת טהורה), ולכן נראה שהתכלת משקפת במיוחד את הארון.

לכאורה, ניתן היה להסביר שהתכלת מסמלת, בצורה כלשהי, טהרה וקדושה. לכן גם התורה מקדימה אותה תמיד לחוטים האחרים - חוטי הארגמן ותולעת השני[6]. אמנם, נראה שהדבר אינו מדוייק. כל כלי ההיכל מכוסים בתכלת ובתחש, ומכך נראה שהכיסוי הפנימי הוא החשוב יותר, אך לפי קריטריון זה - הכיסוי הפנימי של הארון (העשוי מתערובת של כל החוטים) הוא חשוב יותר מהבגד כליל התכלת המכסה אותו מבחוץ!

ואכן, אם ניזכר במקומות נוספים שהתכלת הטהורה מופיעה בהם, נגלה שתפקידה של התכלת הטהורה הוא תמיד משני. בפרשתנו - התכלת משמשת לכסות את הכלים, באפוד, התכלת מחברת בינו ובין החושן, בציץ - התכלת משמשת לחבר אותו לראש הכהן, וביריעות - התכלת משמשת לחבר את הקרסים. אף המעיל, העשוי כולו כליל תכלת, לא נועד אלא לשאת את הפעמונים, כדי שקולו של אהרן ישמע בבואו אל הקודש[7]. תפקידו הטכני של המעיל נופל מתפקידם המהותי של החושן והאפוד, לדוגמא, המשמשים לנשיאת משפט בני ישראל על לבו של הכהן הגדול.

מכל האמור, נראה שמדרגת התכלת המשולבת עם חוטים אחרים גבוהה יותר ממדרגת התכלת הטהורה. כיצד הדבר ייתכן? נראה, שאף שמדרגתה של התכלת כשלעצמה גבוהה מהחוטים האחרים, מדרגת החיבור שבין התכלת לבין חוטים אחרים גבוהה יותר. ההשלכה הרעיונית של עובדה זו היא פשוטה: ציבור הבנוי כולו מגוון אחד - ואפילו יהא כולו בגוון התכלת - מגיע בסופו של דבר למדרגה נמוכה יותר ממדרגתו של ציבור הבנוי מגוונים רבים. מסיבה זו, מכניסים חז"ל לפיו של קורח שאלה על "בגד שכולו תכלת - האם הוא חייב בציצית", שהרי קורח הוא זה שטען ש"כל העדה כולם קדושים", בדומה לבגד שכולו עשוי תכלת. למעשה, עם ישראל אינו בנוי בצורה אחידה. אמנם כל העם מכונה "ממלכת כהנים", אך בתוך הממלכה המפוארת הזו יש כהנים, לויים וישראלים.

בין כיסויי הכלים ליריעות המשכן

מההשוואה בין יריעות המשכן לבין כיסויי הכלים עולה שאלה מעניינת: מדוע אין לכלים ארבעה כיסויים, כפי שהיו למשכן? במילים אחרות: מדוע הכלים אינם מכוסים ביריעות עזים ובעורות אילים מאדמים?

ביחס ליריעות העזים - התשובה פשוטה יחסית. עמדנו בעבר על כך שתפקיד יריעות העזים קשור למעמדם של בני ישראל במשכן. כאשר המשכן מפורק והמחנה נוסע - המשכן לא מצוי בתוך בני ישראל, ולכן אין מקום ליריעות העזים יריעות אלו הוחלפו לפיכך בתכלת. בצורה דומה ניתן גם להסביר מדוע אין בכיסויי הכלים שש. השש מייצג את החצר ואת מעמדם של בני ישראל במערכת המשכן, ולכן אין לו מקום במסגרת הכלים כשלעצמם. רק בפרוכת - המכסה את הארון - יש שש, משום שלארון יש תפקיד ביחס לעם ישראל גם בהיותו במסע.

עורות התחשים מהווים מחיצה בין הנמצא בתוכם לבין הנמצא מחוץ להם. לכן במסך המכסה את פתח המשכן אין עורות תחש, כיוון שהכניסה למשכן נעשית דרך פתח זה. הכלים מכוסים בעור תחש כדי לסמל את הניתוק בינם לבין בני ישראל, שהרי אין גישה לכלים בשעת המסע.

הצורך בניתוק בין הכלים לבין בני ישראל בשעת המסע עשוי להסביר פרט תמוה נוסף המופיע בתאור הכיסויים. התורה חוזרת ומדגישה בתאור נשיאת הכלים שיש לשאת אותם באמצעות בדים. אף ביחס למנורה ולכלי המשכן - שאין להם בדים - נאמר שיש לשים אותם על המוט. כיוון שהכלים מכוסים בכיסויים שונים וממילא לא נוגעים בהם לא ברור מדוע יש צורך במוט. התורה אכן מדגישה רק את הצורך בכיסוי למניעת מותם של הלויים ואינה מתייחסת לבדים. לאור האמור לעיל, ניתן להסביר שהתורה מבקשת להדגיש את הניתוק בין הכהנים והלויים לבין הכלים בשעת המסע, קירבה לכלים מותרת רק בשעה שהמשכן מצוי בתוך בני ישראל.

כיסויו הכפול של הארון מייצג תפקיד כפול שיש לו בשעת המסע[8]. מחד - הארון מנותק מבני ישראל בשעת המסע, אך מאידך - הוא תר להם מנוחה. כדי לייצג את כפל התפקידים הזה, מכוסה הארון בכיסוי פנימי, עליו כיסוי תחש, ולבסוף כליל תכלת.

עורות האילים

נותרה לנו בעיית עורות האילים: מדוע המשכן המוקם מכוסה בעורות אילים, ואילו הכלים אינם מכוסים בעורות אלו?

כדי לענות על שאלה זו, עלינו לשים לב לכך שמבנה המשכן מכיל פעמים רבות מבנים של ארבע-שלוש, כלומר - דברים שניתן להתייחס אליהם מזווית ראייה אחת כאל ארבע, ומזווית ראייה אחרת כאל שלוש. להלן נמנה מספר דוגמאות[9]:

א. בגדי כהן הדיוט הם שלושה: כתונת, מגבעת ואבנט. בפועל, כהן הדיוט לובש ארבעה בגדים - כולל גם את המכנסיים, שנועדו לצורך טכני של כיסוי בשר ערווה, ולכן הציווי עליהם נכתב בנפרד.

ב. בגדי כהן גדול הם שלושה: אפוד, חושן ומעיל. הציץ אינו בגד רגיל[10], ולכן לא כלול בציווי בגדי הכהונה בתחילת פרשת תצווה.

ג. חוטי המשכן עשויים משלושה חוטי צמר ומחוט אחד פשתן[11].

ד. המשכן מכוסה ביריעות המשכן, ביריעות עזים, ביריעות תחשים ובעורות אלים מאדמים. התנאים נחלקו האם שני הכיסויים העליונים נחשבים לכיסוי אחד או לשני כיסויים - כלומר, האם המשכן מכוסה בשלושה כיסויים או בארבעה.

ה. כלי המשכן הבסיסיים הם שלושה בפנים (הארון, השולחן והמנורה) ואחד בחוץ (מזבח העולה). מזווית ראיה שונה, שלושה כלים מצויים בהיכל ואחד - בקודש הקדשים.

ו. בני ישראל חונים סביב למשכן במבנה של 3X4, וכן גם אבני החושן מסודרות במבנה כזה.

ז. למזבח ארבע קרנות, אך רק לשלוש מהן יש יסוד.

הבאנו כאן מספר רב של דוגמאות, שחלקן שאובות מפשטי המקראות וחלקן מדברי חז"ל, כדי להוכיח שאף חז"ל שמו לב למבנה זה ויישמו אותו במקרים שונים.

אם נרחיב את מבטנו למקרא כולו, הרי שהמבנה של שלושה וארבעה מופיע בפרשיות רבות בתנ"ך. כבר בראשיתו קיומו של עם ישראל, אנו מכירים שלושה אבות וארבע אימהות. הפער בין מספר האבות למספר האמהות יצר בעיות שונות בהיסטוריה של עם ישראל. בשל פער זה נוצר הנתק בין מלכות ישראל לבין מלכות יהודה - נתק שעתיד להתבטל לעתיד לבוא.

האם זהו המצב האידיאלי? אולי המצב האידיאלי הוא שיהיו ארבעה אבות, או אולי שלוש אמהות? הזכרנו בעבר את המחלוקת בין יצחק לבין רבקה אודות שייכותו של עשיו לעם ישראל. לדעת יצחק, כפי שראינו, גם עשיו היה צריך להיות כלול בעם ישראל, ולכן לאה הייתה צריכה להינשא לעשיו וליצור מסגרת מושלמת של ארבעה אבות וארבע אמהות. לבסוף, התקבלה עמדת רבקה - שעשיו לא יהיה כלול בעם ישראל - אולם רק בצורה חלקית, שהרי רבקה תכננה שיהיו לעם ישראל שלושה אבות ושלוש אמהות. כיוון שיעקב לקח את הברכות מעשיו במרמה - הוא נאלץ לברוח לחרן, לבן רימה אותו ונתן לו את בתו הבכורה, וממילא נוצר מצב מוזר של שלושה אבות וארבע אמהות.

אם כך, הפער בין מספר האבות לבין מספר האמהות מייצג חסרון מסויים במציאות. המציאות לא הגיעה למימוש מלא, ולכן נוצר פער בין מספר האבות לבין מספר האמהות.

במסגרת מצומצמת זו, לא נוכל לפרט מדוע בכל הדוגמאות דלעיל יש סתירה בין שלוש לבין ארבע. נסביר רק את מבנה הכיסויים: כפי שראינו, כיסויי המשכן מתארים מצב של השראת שכינה והתגלות לעם ישראל במשכן. כאשר המשכן מפורק, והקב"ה אינו שוכן בתוך בני ישראל - כל כלי מכוסה בשלושה כיסויים בלבד, כדי לייצג את המצב הלא-תקין, שיבוא לידי תיקונו רק בהקמת המשכן מחדש[12].

לתגובות - [email protected]

 
 

[1] ניתן לפרש שבגד התכלת הוא כיסוי לשולחן ובגד תולעת השני הוא כיסוי לכלי השולחן, שהרי נאמר "ופרשו עליהם בגד תולעת שני", ואילו בבגד התחש נאמר "וכסו אותו במכסה עור תחש".

[2] לא ברור אם "כלי השרת" הם כלי מזבח הזהב או כלים אחרים, עיין במפרשים. בכל מקרה, בשל מדרגתם הנמוכה יחסית - לא נאמר שמכסים אותם בבגד תכלת, כפי שנאמר במנורה ובכליה, אלא הם מוכנסים לבגד תכלת. ואכמ"ל.

[3] בכל מקום שהתורה מתארת את מבנה המשכן - תמיד השולחן קודם למנורה, ומכאן שהוא נחשב יותר פנימי ממנה (למרות שהיא מונחת במשכן מולו).

[4] על חלק מדברים אלו עמדנו בפרשיות המשכן. הדברים שהוסברו שם משיקים לאמור כאן, ברם הם אינם תלויים זה בזה.

[5] לכן סברו חז"ל, בניגוד לצדוקים, שהכהן הגדול צריך להיכנס לקודש הקדשים ורק אחר כך להקטיר את הקטורת, לפי שהשכינה אינה מצויה במשכן לפני תהליך הכפרה ואכמ"ל.

[6] שש לפעמים קודם לצמר ולפעמים בא אחריהם כפי שהסברנו במ במקומו.

[7] ייתכן ששאלת תפקידו של המעיל תלויה בשאלה אם הפעמונים היו בתוך הרימונים או בצידם, ואכמ"ל.

[8] ומכאן כנראה מחלוקת הראשונים אם היה ארון אחד או שני ארונות ואכמ"ל.

[9] ניתן להוסיף דוגמא נוספת: בציצית (הקשורה למשכן כפי שנסביר ב"ה בעתיד) יש שלושה חוטי צמד וחוט אחד (או חצי חוט) תכלת.

[10] לכן חז"ל אומרים שהציץ מכפר גם כאשר הוא אינו על מצחו של הכהן הגדול.

[11] בכל הנקודות כאן נאלצנו לקצר מקוצר המצע. ביחס לחוטים - המפרשים התלבטו מהם החוטים השונים.

[12] ליתר הבהרה נוסיף בראשי פרקים: לבגד יש תפקיד כפול, מחד הוא מכסה את בעליו ומאידך הוא מגלה צורה מסויימת של בעליו כלפי חוץ. שני תפקידים אלו ממומשים במשכן בשני מקומות: כיסויי המשכן משמשים ככיסוי ואינם מגלים דבר מעבר לעורות התחשים, אך ההתגלות נעשית דרך מסך הפתח - המורכב מארבעת החוטים היוצרים את הכרובים הארוגים והרקומים בבדים. כאשר המשכן מוקם - שני תפקידים אלו באים לידי ביטוי, אך כאשר המשכן מפורק - אין אפשרות לראות ארבעה חוטים המכוסים על ידי תחשים, ורואים בארון רק תכלת. מצב זה דומה לשלושת האבות, הדורשים את דוד כהשלמה לארבעת רגלי המרכבה. רק דוד - המתקן את עשיו, שהרי הוא דומה לו מחד (אדמוני וכו') אך שונה ממנו מאידך (הוא מתקן את חטאיו) - יכול להשלים את המרכבה ולגרום לגילוי שכינה בעולם, ולכן בניין המקדש מתחיל ממנו. לפיכך, כאשר המשכן מפורק - יש עליו רק שלושה כיסויים, ואין התגלות אלא בתכלת. כאשר המשכן בנוי - אזי ממומשים שני התפקידים של הבגד.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)