פרשת בראשית - אפשר גם לצעוק בלחש...

  • הרב דניאל סרי-לוי

אפשר גם לצעוק בלחש...

"רבי אבהו אמר: מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים. הדא הוא דכתיב: 'כי יודע ה' דרך צדיקים וגו''.

"'והארץ היתה תהו ובהו' - אלו מעשיהן של רשעים, 'ויאמר א-לוהים יהי אור' - אלו מעשיהן של צדיקים; אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיון דכתיב 'וירא א-לוהים את האור כי טוב' - הוי: במעשיהן של צדיקים חפץ, ואינו חפץ במעשיהן של רשעים". (בראשית רבה ב')

בספר ה"בעל שם טוב" על התורה (אות מז) מובא בשמו פירוש על מדרש זה:

"פירוש, כי אדם החכם יכול לאכול דברים טובים ושארי תענוגים, ומכל מקום יכול הוא לסגף עצמו עם זה. וכן יכול לראות בכל מקום שירצה, ועם כל זה שלא להסתכל חוץ לד' אמות - היינו לראות תמיד בשם בן ד' אותיות שיש באותו דבר, בסוד 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד', בסוד 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו', דעיקר כל דבר שבעולם הוא הרוחניות שבו, הבא מה' יתברך שנותן בו טעם ומקיימו".

על פי המשוואה המובאת במדרש, רואה הבעש"ט את העולם כמשול לחדר מלא כל-טוב. הרשעים משתמשים בו כמות שהוא, לשמו, ועל כן מותירים אותו בחושך. ללא טוב. ללא א-לוהים. הצדיקים אינם משנים את העולם או מנסים להתחמק ממנו, אלא מוצאים בו את ה' יתברך, ממש כשם שהאור אינו מתווכח עם העצמים אלא פשוט מאיר אותם, והרי אור ה' גנוז בכל.

ואמנם, גם ר' נחמן מלמד אותנו שאכילה בקדושה (כגון אכילה של שבת) יכולה לפעול יותר מתענית. מכאן מובן מדוע אין הצדיק האמיתי צריך לפרוש מחברתם של בני אדם:

"וכן בדיבור כנ"ל, יכול הוא לדבר אפילו דברים בטלים באיזה פעם ולהיות דבוק בה' יתברך".

לאור זה אנו מגיעים ליישום נוסף ומחודש של הרעיון:

"וכן בתפילה, יכול הוא לעבוד עבודת התפילה לה' יתברך, שלא יהיה עבודתו נראה בפני בני אדם כלל, שלא יעשה שום תנועה באיברים, רק בפנימיות בנשמתו יהיה בוער בלבו וצועק בלחש מחמת התלהבות, בענין שתהא עבודתו שבפנימיות הלב יותר גדול משתהא עבודה נראית באברים החיצוניים".

הצדיק אינו מעצב את העולם מחדש כלפי חוץ, אלא משנה את עבודתו הפנימית. מכאן, שאפשר מצד אחד לנטרל את פוטנציאל הגאווה שיש בפוזה של להיות 'צדיק', ומכיוון אחר - להתגבר על אחד המכשולים הראשונים שיש לזה המבקש להתקרב אל ה': החישוב התמידי "מה יגידו". לא צריך לעשות פתאום תנועות משונות כדי להרגיש קרוב אל ה'; אפשר להמשיך לעבוד את ה' ולהתנהג כמו יהודי פשוט. מותר גם אולי להישאר טיפ-טיפה אינדיק. ודאי שמותר לך לשמור על קשר עם החברים. תוכל להמשיך להסתובב עם אותם אנשים (אפילו להיראות קצת שטחי ומשועמם, אם תרצה) - אבל בתוכך תבער אש גדולה. (הציטוטים מתוך "ליקוטים יקרים" דף ט"ו.)