פרשת האזינו - כי חלק ה' עמו

  • הרבנית שרון רימון

"כי חלק ה' עמו" / שרון רימון

א. הקדמה - תוכן שירת האזינו

שירת האזינו (דברים, פרק ל"ב) עוסקת בקורות עם ישראל במהלך ההיסטוריה, וזהו פירוט תוכנה:

פסוקים א' - ג': הקדמה.

פסוקים ד' - י"ד: בחירת עם ישראל, וחסדי ה' עם ישראל.

פסוקים ט"ו - י"ח: חטא.

י"ט - כ"ו: עונש.

כ"ז - מ"ג: הצלת ישראל, למניעת חילול שם ה'[1].

פסוקים רבים בשירה זו דורשים עיון, ואנו נתמקד בעיקר בפסוקים ח' - ט', המתארים את בחירת עם ישראל.

ב. פסוקים ד'- י"ד: חסד ובחירה

ראשית, נקרא את כל הפסוקים העוסקים בבחירת עם ישראל ובחסדי ה' עמם (ד' - י"ד).

הפסוק הראשון פותח בהצהרה שכל מעשי ה' ישרים:

(ד) הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא:

בעקבות הצהרה זו, באים שני פסוקים המסבירים שהצרות הבאות על ישראל הן גמול צודק על מעשיהם הרעים:

(ה) שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל[2]:
(ו) הֲ לַה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ:

פסוקים אלו הם מעין תמצית של כל השירה: ה' הוא אביהם של ישראל, הדואג להם; אך בני ישראל הם "דור עיקש ופתלתל" ולכן הם חוטאים, ובכך מביאים הם על עצמם רעות.

בפסוק הבא מפנה השירה את מבטנו אל העבר:

(ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ:

האירוע ההיסטורי הראשון המוזכר כאן הוא היפרדות העמים ובחירת עם ישראל (בהם נעסוק בהרחבה בהמשך):

(ח) בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ט) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:

האירוע הבא הוא הנהגת ה' את ישראל במדבר, והשגחתו המיוחדת עליהם:

(י) יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ[3]:
(יא) כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ:
(יב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר:

לבסוף מתואר טוב הארץ והשפע שה' נותן לישראל (תיאור נבואי של העתיד להתרחש):

(יג) יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר:
(יד) חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר:

המשך השירה מתאר את הבעיטה של ישראל בה' - "וישמן ישורון ויבעט" (פסוק ט"ו), ובעקבותיה העונשים הכבדים שמגיעים אליהם.

ג. "בהפרידו בני אדם"

כאמור, אנו נרחיב את עיוננו בפסוקים ח' - ט', המתארים את בחירת עם ישראל.

פסוק ח' מתאר את היפרדות בני האדם לעמים שונים, וחלוקת נחלותיהם וגבולותיהם:

(ח) בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים...

תיאור כזה מופיע בבראשית פרק י', בתיאור תולדות נח:

(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל:
(ב) בְּנֵי יֶפֶת ...
(ה) מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם:
(ו) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן:....
(טו) וּכְנַעַן יָלַד אֶת ...
(יח) ...וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי:
(יט) וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע:
(כ) אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם:
(כא) וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל:
(כב) בְּנֵי שֵׁם ...
(ל) וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא בֹּאֲכָה סְפָרָה הַר הַקֶּדֶם:
(לא) אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם:
(לב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל:

בפרק זה מתואר תהליך של היפרדות בני האדם ממשפחה אחת לעמים, ומתוארים גם גבולותיהם של עמי כנען ומקום מושבם של בני שם.

גם פרק י"א בבראשית מתאר את היפרדות העמים, אך בצורה שונה:

(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:
(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:
(ה) וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
(ו) וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:
(ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:
(ח) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:
(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ:

כלומר, בפרק י"א מתוארת היפרדות העמים והפצתם על פני הארץ כעונש על חטא מגדל בבל[4].

ד. "מספר בני ישראל"

מספר בני ישראל הוא 12

הכתוב בפרשת האזינו עוסק בנושא היפרדות העמים, ומקשר אותו לבחירת עם ישראל:

(ח)... יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ט) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:

מהו "מספר בני ישראל", הקשור לנושא היפרדות העמים?

לפי המשפט "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", יתכן שהקשר הוא בין הגבולות לבין המספר .

בבראשית פרק י' נזכרים גבולות הכנעני בלבד:

(יט) וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע:

עמי כנען הנוחלים גבול זה הם שנים עשר (כולל כנען עצמו):

(טו) וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת:
(טז) וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי:
(יז) וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי:
(יח) וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי:

כידוע, ארץ כנען היא הארץ המובטחת לישראל (בהמשך סיפור התורה), ומעניין לשים לב ש-12 שבטי ישראל נוחלים את הארץ השייכת ל-12 עמי כנען. מסתבר שאין זה מקרה שהתורה מונה דווקא 12 עמי כנען.

כך פירש רשב"ם בפירושו לפסוק ח' בפרשתנו:

"בהנחל עליון גוים" - שנתן להם נחלות.

"בהפרידו בני אדם" - אחר מיתת נח ובימי אברהם שכת' שם "משם נפרדו איי הגוים [וגו'] איש ללשונו", ושם תמצא שהציב "גבולות עמים", בני כנען, שנים עשר כנגד מספר בני יעקב שהיו שנים עשר. שתמצא כנען וי"א בניו שנים עשר וכת' שם "ויהי גבול הכנעני מצידון" וגו', לפי שכל אלו היו לישראל, אבל בכל שאר בני נח לא פירש בהם שום גבול.

בדומה לכך מסביר הרמב"ן:

...דע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז הייתה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם, כמו שנאמר (דברים לב ח) "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען, מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד. (רמב"ן, בראשית, פרק י', פסוק ט"ו).

לפי הבנה זו "מספר בני ישראל" הוא 12, כמספר עמי כנען שגבולם הופך לגבול ישראל:

(ח)... יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

מספר בני ישראל הוא 70

תתכן הבנה נוספת של "מספר בני ישראל". ברשימת העמים בפרק י' בספר בראשית מוזכרים 70 שמות, ונראה שזהו המקור להבנת חז"ל שיש "שבעים אומות עולם"[5]. מספר זה הוא גם מספר בני ישראל היורדים מצרימה:

...כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים. (בראשית, פרק מ"ו, פסוק כ"ז).

אם כן, המספר 70 מקביל בין מספר העמים לבין מספר בני ישראל. רש"י וספורנו מפרשים בכיוון זה[6], ומוסיפים שכל האומות ניצלו בדור הפלגה ממוות בזכות עם ישראל העתיד לצאת מהן:

"בהפרידו בני אדם" - כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן, אלא יצב גבולות עמים קיימם ולא אבדם. "למספר בני ישראל" - בשביל מספר בני ישראל שעתידים לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון. (רש"י לפסוק ח').

"יצב גבולות עמים" - והציב גבולות עמים בפלגה ולא איבדם לגמרי כמו שהיו חייבים. "למספר בני ישראל" - בשביל בני ישראל שהיו מתי מספר, והיו עתידים לצאת מאותם העמים... (ספורנו לפסוק ח').

לפי הבנה זו, "מספר בני ישראל" הוא 70, כמספר אומות העולם:

(ח) בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם...לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

היפרדות העמים ועם ישראל

פרק י' בבראשית מתאר את היפרדות העמים עוד לפני יצירת עם ישראל, ואין כל אזכור לעם ישראל בפרק זה. כלומר - עם ישראל איננו חלק מ-70 האומות. ובכל זאת, מוזכרים גבולות ארץ הכנעני, הלא הם גבולות הארץ המובטחת לעם ישראל בהמשך, ומוזכרים שמות עמים שבמשך ההיסטוריה היו בעימות עם ישראל[7]. כמו כן, מספר האומות הוא 70, כמספר בני ישראל, ומספר עמי כנען הוא 12, כמספר שבטי ישראל. כלומר, אמנם פרק י' איננו מתייחס כלל לעם ישראל, ועם ישראל עדיין לא קיים אז, אך למעשה הצגת העמים בפרק זה היא מנקודת מבט הקשורה לעם ישראל.

מה משמעות הקשר בין היפרדות העמים לבין עם ישראל? מה משמעות השימוש במספר 12 ובמספר 70?

ה. שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים

השימוש במספר שבעים מופיע בתנ"ך במקומות רבים:

    * מספר התמרים באילים (שמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ז).

    * מספר זקני ישראל (שמות, פרק כ"ד, פסוק א'; במדבר, פרק י"א, פסוק ט"ז; יחזקאל, פרק ח', פסוק י"א).

    * מספר המלכים שהיו מלקטים תחת שולחנו של אדוני בזק (שופטים, פרק א', פסוק ז').

    * מספר בני גדעון (שופטים, פרק ח' פסוק ל').

    * מספר בני אחאב (מלכים ב', פרק י', פסוק א').

    * שבעים שנות גלות בבל (ירמיהו, פרק כ"ה, פסוק י"א).

יתכן שכאשר אומרים "70", הכוונה איננה ל-70 בדיוק, אלא בערך 70, כלומר משתמשים במספר עגול. אולם, מסתבר שיש משמעות למספר זה: נראה שאין זה מקרי שאומות העולם הן 70 וגם מספר בני ישראל הוא 70, וכן שבאילים היו דווקא 70 תמרים ושגלות בבל אמורה להמשך דווקא 70 שנה.

המספר 70 הוא מן המספרים המובחרים, כי הוא הכפולה של עשר במספר המיוחד שבע[8]. כלומר, כאשר התורה בוחרת להשתמש במספר שבעים, יש לכך סיבה ומשמעות.

כאמור, אחת ההופעות של המספר 70 הוא בשמות פרק ט"ו:

(כז) וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם:

לפי הפשט, הפסוק רוצה לתאר שבמקום זה היו הרבה מעיינות ותמרים[9]. אולם, מפרשים רבים הבחינו בעובדה שבפסוק זה מופיעים המספר 12 והמספר 70, ששניהם מאפיינים את "מספר בני ישראל".

כך מפרש רש"י[10]:

"שתים עשרה עינות מים" - כנגד י"ב שבטים נזדמנו להם. "ושבעים תמרים" - כנגד שבעים זקנים.

לפי פירוש זה, היה כאן נס מיוחד או בריאה מיוחדת עבור עם ישראל.

בפירושים על דרך הקבלה ניתנת משמעות נוספת לפסוק זה:

וע"ד הקבלה:...בבאם עתה במקום הזה באלים נכנסו באותה השגה הנקראת אלוקים[11], כי השיגו שם י"ב מלאכים שלשה לכל רוח מד' רוחות העולם וכל שלשה מהם עם צבאותיהם מחנה גדול והם הנקראים ד' מחנות שכינה, ושבעים תמרים הם ע' מלאכים הסובבים כסא הכבוד, וממונים על ע' אומות שבעולם כל אחד ואחד ממונה על אומתו...

ולפי שכל אחד ואחד פועל מנויו כמו שנתמנה עליו ואיננו רשאי ליכנס לגבול חברו, ולכך אמר אינם דומין זה לזה ולא פעולתו של זה דומה לפעולתו של זה, ונרמז לך בזה כי מי"ב עינות אלה שהם ד' מחנות שכינה שואבים בה שבעים תמרים הם המלאכים הסובבים כסא הכבוד... והנה דוגמתם יצאו מיעקב י"ב שבטים הנחלקים לד' מחנות ומהם היו שבעים נפש...[12]

(רבנו בחיי).

לפי רבינו בחיי, למספרים 12 ו-70 יש משמעות קבלית לגבי הנהגת העולם: 70 מלאכים הסובבים את כסא הכבוד הם 70 כוחות שכל אחד מהם מיוחד ושונה מהאחרים. 12 מלאכים המחולקים ל-4 רוחות העולם, הם 4 מחנות שכינה, שהם המעיין ממנו שואבים 70 הכוחות. מספר בני ישראל הוא גם 12 וגם 70 כמספר המלאכים (הכוחות) המנהיגים את העולם.

ו. שנוי בהנהגת ה' בעקבות מגדל בבל

בסיפור מגדל בבל מתוארת היפרדות העמים כתוצאה של קלקול של בני האדם, ולא כתהליך טבעי. החטא גרם לכך שה' החליט לבלבל את לשונם ולהפיצם. המדרש מסביר ש-70 המלאכים היו שותפים לקב"ה במעשה זה:

ר' שמעון אומר: בשעה שבנו בני האדם את המגדל קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו ואמר להם באו ונבלבל את לשונם... (פרקי דר' אליעזר, פרק כ"ד).

מהי המשמעות של שותפות המלאכים בהענשת בוני המגדל ובהיפרדות העמים?

מסביר האברבנאל בבראשית פרק י"א:

נתחברו שרי מעלה עם ה' כדי שה' יתברך ישליכם מלשונו ומאחדות השגחתו המקודש, ושרי מעלה יחזיקו בהם להנהיג אותם ולהשפיע עליהם משם והלאה, כל אחד מהם על אומה מיוחדת בלשונותיהם לארצותם

מתברר, אם כן, שהמשמעות של סיפור מגדל בבל היא עמוקה מאד: אין כאן רק עונש מקומי ואישי לחוטאים, אלא שינוי מהותי בהנהגת ה' את העולם. עד כה ה' הנהיג את העולם באופן ישיר; אך מדור הפלגה ואילך אין עוד הנהגה ישירה של הקב"ה את עולמו, אלא יש שיתוף של שרי-מעלה בהנהגת העולם, ומעתה, כל אומה תהיה מונהגת על ידי שר אחר.

כך מסביר גם הרמב"ן בהרחבה:

והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר (דברים ד יט) "אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים", כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב (דניאל י יג) "ושר מלכות פרס עומד לנגדי", וכתיב (שם פסוק כ) "והנה שר יון בא"...[13]. (רמב"ן, ויקרא, פרק י"ח פסוק כ"ה).

הנהגה זו, על ידי המלאכים, התחילה בעקבות חטא מגדל בבל:

...וקרוב בעיני שהוחל זה בדור הפלגה כאשר הפיצם השם אל הארצות, ומשלו בהם הכוכבים והמזלות למחלקותיהם... (רמב"ן, שמות, פרק כ' פס' ב'[14] ).

על פי הרמב"ן, אפוא, הפירוד בין העמים איננו רק תהליך טבעי, כתוצאה מהתרבות בני האדם[15], אלא הוא הרבה יותר מהותי, והוא תוצאה של שינוי בהנהגת ה' את העולם[16]. מעתה, הנהגת האומות איננה ישירה על ידי ה' אלא נתונה ל-70 מלאכים, שרי מעלה, שהם 70 כוחות שונים, ומכאן נובע פירוד מהותי בין האומות.

אם כן, מספר האומות הוא 70 לא במקרה או מפני שהוא מספר עגול ויפה, אלא הוא כמספר המלאכים המנהיגים את האומות.

ז. בחירת עם ישראל

לאחר סיפור הפלגה בבראשית, בהמשך פרק י"א, התורה מתארת את שושלת שם:

(י) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל:...

שם הוא הבן הנבחר של נח, עליו אמר נח: "ברוך ה' אלוקי שם" (בראשית, פרק ט', פסוק כ"ו), ומשמעות הדבר היא שלשם יש קרבה מיוחדת לקב"ה.

שושלת שם מתוארת תוך התמקדות בשושלת המביאה להולדת אברהם[17]:

(כד) וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח:...
(כו) וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:

מתיאור טכני של השושלת עוברת התורה מיד לסיפור אברהם, כך שברור שהשושלת תוארה כדי לתאר את לידת אברהם:

(כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט:
(כח) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים:
(כט) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:
(ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד:
(לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן:

ומיד לאחר מכן מופיע דבר ה' אל אברם:

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
(בראשית, פרק י"ב).

בפסוקים אלה מתוארת בחירת אברם, ובחירת העם היוצא ממנו, דהיינו בחירת עם ישראל. כלומר: מיד לאחר הפלגה מגיעה בחירת עם ישראל. מדוע? לאחר שכל האנושות ירדה בדרגה ואיננה מונהגת ישירות על ידי ה', נבחר עם אחד להיות עם ה' אשר המונהג ישירות על ידי ה'. עם זה יקבל את ארץ ה', הארץ אשר איננה נתונה להנהגת שרים, אלא מונהגת ישירות על ידי ה'[18], כפי שמתארת שירת האזינו:

(ט) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:

ח. ונברכו בך כל משפחות האדמה

כאמור, יש 70 אומות המונהגות על ידי 70 שרי מעלה, ויש עם אחד מיוחד, המונהג ישירות על ידי הקב"ה - עם ישראל. "מספר בני ישראל" הוא 70, כמספר כל המלאכים, דהיינו כל הכוחות. כלומר, עם ישראל כולל בתוכו את כל הכוחות (בעוד שאצל אומות העולם כל אומה מונהגת על ידי כוח אחד בלבד). וכך מתאר זאת הרב ברויאר:

כאשר הוציא ה' את אברהם מאור כשדים הוא לא ביקש להוסיף עם לעמים הקיימים אלא לייסד אנושות בזעיר אנפין המקבילה לאנושות שנוסדה על ידי נח... ישראל איננו נמנה עם עמי העולם אלא הוא עומד לבדו מול כל עמי העולם. הוא בן לאברהם העברי - כל העולם מעבר מזה והוא לבדו מעבר מזה. (פרקי בראשית, כרך א', דור הפלגה, עמודים 218-219).

אברם, הנבחר לייסד את העם המיוחד, המונהג ישירות על ידי ה' ומאחד בתוכו את כל הכוחות כולם, מקבל את הברכה המיוחדת:

...וֶהְיֵה בְּרָכָה... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: (בראשית, פרק י"ב, פסוקים ג' -ד)

ברכתו של עם ישראל היא שהוא יוכל להשפיע ברכה על האומות האחרות. וכך מתאר זאת המדרש:

"והיה ברכה" א"ל הקב"ה: משעה שבראתי עולמי הייתי זקוק לברך בריותי. ברכתי לאדם וחוה דכתיב "ויברך אותם אלוקים" (בראשית א), לנח ובניו דכתיב: "ויברך אלוקים את נח ואת בניו" (בראשית ט) מכאן ואילך אתה היה עשוי על הברכות... (מדרש תנחומא [ורשא], פרשת לך לך, סימן ד')

עם ישראל, אשר מספרו 70, הכולל את כל הוכחות האלוקיים, הוא העם שיכול להשתמש בצינורות השפע ולברך את 70 אומות העולם. כך אומר ה' גם ליעקב (בחלום הסולם):

...וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: (בראשית, פרק כח, פסוק י"ד).

ייעודו זה של עם ישראל בא לידי ביטוי בחג הסוכות[19], בו מקריבים 70 פרים, כנגד 70 אומות העולם:

"והקרבתם אשה עולה לה' פר אחד איל אחד" (במדבר כט: לו). א"ר פינחס בן חמ' שבעים פרים היו שהיו ישראל מקריבין בחג כנגד שבעים אומות העולם שישבו בשלווה. (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא כח).

עם היפרדות העמים והצבת גבולותיהם השונים, תוך השלכתם מהנהגתו הישירה של הקב"ה ומסירת הנהגתם למתווכים המלאכים, נוצר עם ישראל, העם אשר יונהג ישירות על ידי ה', ותפקידו לקרוא בשם ה' בעולם, לייצג את שם ה' בעולם, ולברך את כל העמים[20]:

(ח) בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ט) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:



[1] להצעות נוספות לחלוקת הפסוקים ראו: נחמה ליבוביץ', "עיונים בספר דברים", עמוד 323; דעת מקרא לספר דברים.

[2] פירוש הרשב"ם:

"שחת לו" - שחת ישראל לעצמו... הוא גרם לעצמו השחתה. "לא" - כלומר: ולא אחר. "בניו מומם" - בניו של הקב"ה עשו מום בעצמם.

פירוש דעת מקרא:

"שחת" - ההשחתה, הפורענויות שבאו על הבריות, "לו לא" - כלומר: לא לו הוא, לא הוא גרם להם. "בניו מומם" - ההשחתה שלהם, צרתם מהם עצמם באה להם.

[3] פירוש רש"י:

"יסובבנהו" - סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות, וסבבם בתחתית ההר שכפהו עליהם כגיגית. "יבוננהו" - בתורה ובינה. "יצרנהו" - מנחש שרף ועקרב ומן האומות.

פירוש רשב"ם:

"יסובבנהו" - במלאכיו ששמרום. "יצרנהו" - הקב"ה לישראל, כמו האישון ששומר על העין.

פירוש דעת מקרא:

"יסובבנהו" - הקיף אותו סביביו להיות לו למגן, כמו: "והבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהילים, פרק ל"ב, פסוק י'). "יבוננהו" - התבונן בו להשגיח עליו תמיד. דבר אחר: נתן בו חכמה בינה ודעת, כלומר: נתן לו את התורה. "יצרנהו" - נצר אותו, שמר אותו.

[4] כפי שצויין, נושא היפרדות העמים מתואר בספר בראשית פעמיים - בפרק י' ובפרק י"א. שני התיאורים נבדלים זה מזה עד כדי יצירת שני סיפורים נפרדים: פרק י' מציג את תהליך היווצרות העמים והיפרדותם כתהליך טבעי, ללא התערבות ה'; פרק י"א מתאר את היפרדות העמים על ידי התערבות ישירה (ופתאומית) של הקב"ה, כתוצאה של חטא ולא כתהליך טבעי. אולם, למרות ההפרדה בין הסיפורים יש קשר הדוק ביניהם, כך ששניהם מצטרפים לתמונה אחת: המצב הבראשיתי של העולם היה האחדות, שהתבטאה באחדות השפה. בני האדם היו אמורים להתפזר על פני כל הארץ, כפי שה' ציווה אותם. אך בני האדם קילקלו מעשיהם, ראו עצמם כא-ל, וניסו למנוע את הפיזור הטבעי. בעקבות הקלקול היה צורך בשינוי טבע העולם על ידי התערבות ישירה של ה'. האיחוד של שני הסיפורים מלמד שיש התערבות של ה' בתוך המהלך הטבעי.

להרחבה בנושא זה עיינו בעבודת התזה שכתבתי בנושא "מגדל בבל": שרון רימון, מגדל בבל - חיבור לקבלת תואר MA, מת"ן - מכון תורני לנשים (ואוניברסיטת בולטימור), תשס"ה.

[5] עיינו, למשל, סוכה נה:.

[6] כבר בתרגום ירושלמי בפרשתנו מופיע רעיון זה:

(ח) בהנחיל עליון עולם לגוים אשר יצאו מִבניו של נח, בהבדילו כתבים ולשונות לבני אדם בדור של הפלגה, באותו הזמן הטיל גורל עִם שִׁבעים מלאכים שׂרי הגוים שׁהִתגלה עִמם לִראות העיר ובאותו הזמן הקים גבולות האומות כסכום מִספר שִׁבעים נפשות של ישׂראל שירדו למִצרים.

[7] חלק מהעמים האלה בוודאי עוד לא היו קיימים אז, אלא התפתחו במהלך ההיסטוריה. העמים שהיו בעימות עם ישראל ומוזכרים בפרק י' הם: עמי כנען (צידון, חת, יבוסי, אמורי, גרגשי, חיוי), פלשתים, בבל, מצרים, אשור, ארם, מגוג, מדי, יוון.

[8] גם מפרשי הפשט מסכימים שהמספר 7 הוא בעל משמעות מיוחדת בתורה. בנוסף לכך, כאשר מילה מנחה מופיעה 7 פעמים (או מספר אחר שהוא כפולות של 7) יש לכך חשיבות מיוחדת.

להרחבה בעניין המילה המנחה עיינו פירוש קסוטו לבראשית עמודים 5-6, וכן פירושו לשמות עמוד 143.

[9] ראו בפירוש האבן עזרא ובפירוש הראשון של רבנו בחיי על דרך הפשט.

[10] על פי המכילתא, ויסע, פרק א'.

[11] "אלימה" בשינוי סדר האותיות הוא "א-ל-ה-ים".

[12] ראו גם בדברי המהר"ל, גבורות ה', פרק י"ג.

[13] בהמשך דבריו הרמב"ן מסביר שייחודה של ארץ ישראל היא בהיותה נתונה להנהגה ישירה של ה', ולא בהנהגת המלאכים:

והנה השם הנכבד הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה) והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, וכתיב (ירמיה יא ד) והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוקים, לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל... יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלוקים ונהיה מיוחדים לשמו...

[14] בפסוק זה מסביר הרמב"ן באריכות מהי המשמעות של העבודה הזרה, וכיצד החלו בני האדם לעבוד ע"ז.

[15] כפי שניתן היה להבין מבראשית פרק י'.

[16] כפי שמתואר בפרק י"א. על ההבדל בין התיאור בפרק י' לתיאור בפרק י"א ראו בהערה מס' 4, ואכמ"ל.

[17] לא מתוארים כל צאצאי שם, אלא רק הענף ממנו יצא אברהם. תולדות אחרות של שם מוזכרות בפרק י'.

[18] ראו בדברי הרמב"ן לויקרא, פרק י"ח, פסוק כ"ה, המופיעים בהערה 13.

[19] המדרש מתאר מקומות נוספים בהם עם ישראל בירך את אומות העולם:

"ונברכו בך", הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך, הה"ד (אסתר ב) "ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה" ...אמר: יעקב בירך את פרעה שנאמר (בראשית מז) "ויברך יעקב את פרעה", יוסף גילה לו, דניאל גילה לנבוכדנצר. אף אני כן (אסתר ב) "ויגד לאסתר המלכה",

ור' נחמיה אמר: אמר הקב"ה לאברהם אבינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, אין תימר דלהוי עתירין הרי עתירין אנון מינן אלא לשאלה כשהן נכנסין לצרה הם נשאלים לנו ואנו מגלין להם.

(בראשית רבה [וילנא] פרשת לך לך, פרשה לט, סימן יב).

[20] בעקבות ייעוד מיוחד זה, מובנת האכזבה הגדולה של ה' מעם ישראל כאשר הם מתרחקים ממנו ואינם ממלאים את תפקידם החיוני כל כך, ועל כך מתריעה שירת האזינו.