פרשת ויגש - מעשיו של יוסף

  • הרב מאיר שפיגלמן

פרשת ויגש

כיצד האחים לא זיהו את יוסף?

התנהגותו של יוסף לאחיו במצרים מעלה בפנינו קושיות מרובות, וכמספר הקושיות כן מספר התירוצים שניתנו להן. שתיים מהבעיות המרכזיות שהטרידו את פרשני המקרא הן מדוע יוסף לא גילה לאביו שהוא חי, ומה הייתה מטרת התנכרותו לאחיו. האם יוסף רצה להענישם? שמא הוא ניסה לקיים את חלומותיו? ואולי ההסבר הוא שונה לחלוטין?

מעיון בפרשה, נראה שקיימת בה בעיה נוספת, שאליה המפרשים בדרך כלל לא התייחסו: כיצד לא הכירו האחים את יוסף[1]? מובן מאליו שיוסף נשתנה במשך השנים, ברם למרות זאת - קשה להניח שהוא נשתנה עד כדי כך שאי אפשר היה להכירו. יוסף נמכר בגיל מבוגר יחסית, וכיצד ייתכן שאף אחד מאחיו לא הכירו? אפילו בנימין, שגדל עמו מילדותו, לא הצליח להכיר אותו!

אם לא די בכך, הרי שיוסף נותן לאחים רמזים עבים מאוד לכך שהוא אחיהם האבוד. הוא מושיב אותם לפי סדר לידתם (והתורה אכן מציינת שהאחים תמהו על כך), הוא מתנהג בצורה מוזרה - משיב להם את כספם ומסרב לקחתו בחזרה, ונראה כאילו הוא אינו מפספס הזדמנות להתעמר בהם. מסתבר, שסיפור העבד שעלה לגדולה היה ידוע בכל מצרים, ואילו רק היו האחים מנסים לברר מיהו המנהיג שהם כל כך תלויים בו - הם היו מגלים שזהו יוסף[2].

התנהגותו המוזרה של יוסף

ואכן, קודם שנשיב על השאלה כיצד האחים לא זיהו את יוסף, נקדים ונתייחס לשאלה השנייה ששאלנו: מדוע יוסף מתנהג בצורה כה מוזרה, כאילו הוא רוצה שאחיו יזהו אותו? אם הוא מעוניין להתוודע לאחים - הוא יכול לעשות זאת; אך אם הוא מעוניין להסתתר - מדוע הוא עושה כל כך הרבה מאמצים כדי לעורר את חשדם: הוא מושיב אותם כסדר הולדתם, והוא מסרב לקחת מהם את הכסף שהם משיבים לו?

צעדו המוזר ביותר של יוסף הוא בקשתו לראות את בנימין. התורה מספרת שהוא דרש מהאחים להביא אליו את בנימין כדי להוכיח שהם אינם מרגלים, אולם מה הקשר בין שני הדברים? כיצד הבאת בנימין תוכיח שהם לא מרגלים?

ניסיון קיום החלומות

אפשר ששתי התמיהות שתמהנו מתרצות זו את זו. הזכרנו בשיעור הקודם, שיוסף מבין שמטרת החלומות אינה רק לגלות את העתיד לקרות, אלא גם לדרבן את האדם לפעולה. בעבר, יוסף ניסה שלוש פעמים לפעול על פי ההנחיות שהבין מהחלומות. בפעם הראשונה, סיפר את חלומותיו לאחיו, ובעקבות כך נמכר לעבד. לאחר מכן, הוא ביקש משר המשקים להציל אותו מהבור, אך השתדלותו לא הועילה דבר[3]. רק בפעם השלישית, כאשר פעל על פי ההנחיות שבחלום פרעה, הצליח יוסף לקדם את עצמו ולהציל את מצרים. יוסף רואה שפעולות על פי הנחיות החלום הן לפעמים רצויות ולפעמים שליליות.

כעת, יוסף מצוי במבוכה: האם הוא צריך לנסות להגשים את החלומות שחלם? האם להתגלות לאחיו, או שמא להתכחש אליהם ולנסות לקיים את החלומות? יוסף אינו יודע כיצד להכריע, ולכן מחזיר את הכדור למגרשו של הקב"ה. מחד - הוא אינו מגלה לאחים שהוא יוסף; אך מאידך - הוא מפזר רמזים על זהותו. אם הקב"ה מעוניין שיוסף יתגלה לאחים - הם יצליחו לזהות אותו. אם הקב"ה אינו מעוניין בכך - האחים לא יכירוהו.

ואכן, ככל שיוסף ממשיך לפזר רמזים - האחים עדיין אינם מזהים אותו. הוא מושיב אותם סביב לשולחן לפי סדר הולדתם, ואף על פי שהם תמהים על כך - לא עולה בלבם שום חשד שאולי הוא יוסף. הוא מעניק לבנימין מתנות מיוחדות - אך גם צעד זה אינו מועיל, ועדיין הם אינם מזהים אותו. הוא יוזם את סיפור הגביע: מטמין את הגביע באמתחת בנימין, ומבקש לקחת אותו לעבד. קשה לחשוב על רמז עבה יותר לזהותו של יוסף: בנימין הופך להיות עבד במקביל ליוסף שנמכר לעבדות, ושניהם בני רחל ושניהם אהובים במיוחד על אביהם. כעת, עומד יוסף ומתבונן: האם יזהו אותו האחים? האם הקב"ה רוצה שימשיך לפעול לקיום חלומותיו, או שמא עליו להתגלות לאחיו?

פעולות האחים

ניתן להבין את התנהגותם של האחים בשני אופנים. מחד, אם הם לא הכירו את יוסף - אזי התנהגותם מובנת. מאידך, אם הם הכירו אותו או לפחות חשדו שאולי הוא יוסף - הרי שהם מוצאים את עצמם בדילמה קשה. האם עליהם לזהות את יוסף בפומבי? האם יוסף רוצה להמשיך ולהסתתר, או שמא הוא רוצה שיזהו אותו, יפלו על צווארו ויבקשו ממנו סליחה?

לאחר שיוסף דורש לקחת לו לעבד את בנימין, יהודה מציע לו שכולם יהיו לו לעבדים. משיוסף מסרב להצעה זו - עולה החשד בלב יהודה: הכיצד ייתכן שדווקא הבן היחיד שלא השתתף במכירת יוסף נמכר לעבד? יהודה מתחיל לחשוד שעומד מולו אחיו האובד, וכדי לבחון השערה זו, הוא מנסח את נאומו בערמומיות ובזהירות.

נאום יהודה

"ויגש אליו יהודה ויאמר - בי אדני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך, כי כמוך כפרעה".

בתחילת הנאום, יהודה מתאר את הקורות אותם מיום שרגלם דרכה במצרים. ברם, מעיון בנאום ברור שישנם כמה הבדלים בולטים בין המציאות כפי שאירעה לבין תיאור המציאות בנאומו של יהודה[4].

"אדֹנִי שאל את עבדיו לאמֹר היש לכם אב או אח: ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקֻנים קטן ואחיו מת ויוָתֵר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו".

יוסף לא שאל את האחים מעולם אם יש להם אב או אח. יתר על כן: יהודה מעולם לא אמר לו שבנימין הוא הבן היחיד שנשאר לאמו. אם נדפדף לפרשה הקודמת, ניזכר שהאחים סיפרו ליוסף רק שאח אחד מת ואח אחד נשאר עם אביו, אך מעולם לא נאמר לו ששני האחים הם מאם אחת.

"ותאמר אל עבדיך - הוֹרִדֻהוּ אלי ואשימה עיני עליו".

באופן לא מפתיע, גם פרט זה אינו מדוייק. יוסף לא ביקש לשים את עיניו על בנימין, והדבר אף נראה תמוה ביותר: מדוע שליט מצרים צריך לשמור על בנימין ולשים עליו את עיניו[5]?

מסתבר, שנאומו של יהודה הורכב בקפדנות משני רבדים מקבילים. אם השר המתעמר בהם הוא שליט מצרים - הרי שהשינויים הפעוטים בדבריו של יהודה לא יעוררו בלבו כל חשד. אולם אם שליט זה הוא יוסף - שינויים אלו עשויים לרמוז לו שיהודה חושד בו, ואף לגרום לו להתוודע אליהם. יהודה מזכיר ליוסף שהוא ובנימין יחידים לאמם, וכי לאחר לקיחת בנימין לא נותר ליעקב אף בן מאמו האהובה. במקביל, הוא רומז לו שהוא שם לב להתעניינותו המוזרה בבן הצעיר, וכי הוא חושד בו שהוא יוסף.

לבסוף - מוסיף יהודה עוד רמז אחד מכריע:

"ויאמר עבדך אבי אלינו - אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי: ויצא האחד מאתי, ואֹמַר אך טָרֹף טֹרָף ולא ראיתיו עד הנה: ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון, והורדתם את שיבתי ברעה שאֹלה".

יוסף אינו יודע מה יעקב חושב על היעלמותו. יהודה מוסיף, כאילו בדרך אגב, מידע שעשוי לעניין רק את יוסף: יעקב אינו יודע היכן אתה, אך הוא לא איבד את התקווה לראותך שוב.

"ועתה, יֵשֶב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו: כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אִתי, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי".

לבסוף, יהודה מציע שיוסף יקח אותו לעבד במקום בנימין. כעונש על כך שהשתתף במכירתו של יוסף, יהודה מציע למכור את עצמו לעבד, ולשחרר את בנימין, שלא פשע במכירה.

ואכן, משיהודה מסיים את נאומו - יוסף אינו יכול להתאפק עוד. ראשית, הוא שומע שיהודה מתחרט על מכירתו ונכון לשאת בעונש על כך. שנית, הוא שומע שיעקב לא איבד את התקווה לראותו, וכי עדיין הוא אבל על היעלמותו. שלישית, הוא מבין שיהודה מזהה אותו, ואין לו טעם עוד להסתתר. מעתה, אין הוא יכול עוד להתאפק:

"ולא יכֹל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו, ויקרא 'הוציאו כל איש מעלי', ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו".



[1] חז"ל אומרים שיוסף יצא ללא חתימת זקן משום קושייה זו.

[2] ייתכן שהמצרים לא ידעו את זהותו האמיתית של יוסף, אך ברור שהם ידעו שהוא עבד שעלה לגדולה, והאחים יכלו להסיק לבדם שאולי זהו יוסף. התורה כותבת שיוסף לא אכל עם המצרים לחם כי תועבה למצרים לאכול לחם עם העברים (בראשית מ"ג, לב). אם אכן פסוק זה מתייחס ליוסף - הרי שהמצרים ידעו שיוסף הוא עברי, והם אינם רשאים לאכול ביחד איתו.

[3] חז"ל מותחים ביקורת על יוסף, שסמך על חסדיו של השר. יתר על כן: סביר ששר המשקים פעל בסופו של דבר לתועלתו האישית, ולא לטובת יוסף, כפי שמעידה התורה: "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו".

[4] המפרשים התקשו בשינויים אלה (עיין למשל ברמב"ן). בדרך כלל, המפרשים מסבירים שכתוב אחד מצמצם וכתוב אחד מרחיב, אולם לעיתים יש סתירות ממש, ולא רק תוספות המוזכרות במקום אחד.

[5] בשל קושי זה פירש ראב"ע שמשמעות הביטוי היא 'לראות אותו'. רס"ג פירש שמשמעותו הפשוטה היא להשגיח עליו, וכן הרחיב הרמב"ן והביא לכך ראיות. הרמב"ן מסביר שכוונת יהודה הייתה להזכיר ליוסף את הבטחתו.