פרשת ויחי - הבחירה בספר בראשית

  • הרב מאיר שפיגלמן

פרשת ויחי

מפרשים רבים התייחסו לחלוקה שבין תיאורי הבריאה בשני הפרקים הראשונים בתורה - בפרק א' ובפרק ב'[1]. אם ננסח זאת בקצרה, נאמר שבפרק א' מכונה הקב"ה בשם "א-לוהים", המסמל הנהגה בדרך הטבע. האדם של פרק א' נברא כדי למלא את הארץ, לכבוש אותה ולרדות בחיות הארץ. האדם הוא שליט על הטבע, ומצוי כולו במסגרת הטבע. הקב"ה אינו מתגלה לאדם בפרק זה (אלא מברך אותו בלבד), וניתנה לו הרשות לעשות בטבע כרצונו. לעומת זאת, תיאור הבריאה בפרק ב' הוא שונה לחלוטין. בפרק זה, הקב"ה מכונה בשם הוי"ה, ולא בשם "א-לוהים", והאדם שנברא בו חי בנוכחות שכינה מתמדת. הקב"ה מתגלה אליו, מניח אותו בגן עדן כדי "לעבדה ולשמרה", ומטיל עליו מצווה: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו".

לאחר סיום הבריאה, עם גירוש האדם מגן העדן, אין אנו מוצאים עוד חלוקה בין שני סוגי האנשים - האדם של פרק א' והאדם של פרק ב'. בדרך כלל, נוהגים אנו לחשוב שהמשך ההיסטוריה האנושית שייך לאדם של פרק ב', אך למעשה הדבר איננו מדוייק. גם בהמשך הספר, ניתן לגלות הבחנה בין אנשים השייכים למודל שהתורה מציגה בפרק א', לבין אנשים השייכים למודל של פרק ב'.

בין בחירה לבכורה

אם נניח שבני האדם מחולקים לשני סוגים - לאנשים של פרק א' ולאנשים של פרק ב' - עולה מאליה השאלה: איזה מודל עדיף? מהו אב הטיפוס המועדף ע"י הקב"ה? על פניו, האדם של פרק ב' הוא העדיף, שהרי הקב"ה מתגלה אליו. אולם כדי לבחון שאלה זו לעומק, ננסה לעקוב אחרי מהלכיה של הבחירה האלוקית בספר בראשית.

ראשית, נדחה הבנה מקובלת. בדרך כלל, נוהגים אנו לחשוב שספר בראשית רצוף בחירות של הקב"ה בין שני אנשים, ותמיד בוחר הקב"ה בצעיר מבין השניים. למעשה, רוב הבחירות שבספר בראשית נעשות בין שלושה אנשים, ולא בין שני אנשים, ולא בכולן נבחר דווקא הצעיר. ברוב המקרים, ישנו אדם אחד שנבחר, אדם אחר שנדחה, ואדם שלישי שנבחר בצורה חלקית. נפרט את הבחירות האלוקיות שבספר בראשית, על פי סדרן (האנשים מסודרים לפי סדר הולדתם):

הבכור

האמצעי

הצעיר

קין

הבל

שת[2]

יבל

יובל

תובל קין[3]

שם[4]

חם

יפת

אברהם

נחור

הרן

ישמעאל

יצחק

בני הפילגשים

עשיו

יעקב

 

ראובן

יהודה

יוסף

ער

אונן

שלה

מנשה

אפרים

 

פרץ

זרח

 

מעיון בטבלה זו עולה שלא תמיד נבחר האח הצעיר. כדוגמה, שם נבחר על פני חם ויפת ואברהם נבחר על פני נחור והרן, למרות ששניהם היו הבכורים במשפחותיהם.

כעת, נשוב לחלוקה שהזכרנו בפתיחת המאמר. לפני שנבחן מי בכל שלישיה נבחר ע"י הקב"ה, נעסוק בשאלה אחרת: מי בכל שלישיה מייצג את האדם הראשון - האדם השולט בטבע של פרק א', ומיהו זה המייצג את האדם השני, שבריאתו מתוארת בפרק ב'. בשלישיה הראשונה, נראה ששת הוא המייצג את האדם הראשון, וקין הוא בן דמותו של האדם השני[5]. הקב"ה מתגלה לקין, אך התורה אינה מספרת לנו על התגלות לשת. במקביל, התורה משתמשת בשם הוי"ה כאשר הקב"ה מדבר אל קין (שנקרא כך על שם "קניתי איש את ה'"), ומשתמשת בשם אלוקים כאשר מתוארים תולדותיו של שת (שנקרא כך כיוון ש"שָׁת לי אלוקים זרע אחר").

אף בין בניו של נח המצב דומה[6]. שם הוי"ה מוזכר בתורה רק ביחס לשם, וכאשר היא מתארת את הקב"ה בשם אלוקים - יפת קודם לשם. גם נח מודע להבדל זה: הוא מברך את שם במילים "ברוך ה' א-לוהי שם", ואת יפת בנוסח "יפת א-לוהים ליפת". ניתן, אם כן, לקבוע ששם הבכור הוא מייצגו של האדם של פרק ב', ואילו יפת הוא בן דמותו של האדם של פרק א'[7].

בשלישיה הבאה משימתנו קלה יותר. ברור שאברהם, ראשון המאמינים, ההולך וקורא בשם ה', הוא מייצגו של האדם השני - זה הזוכה להתגלות שכינה ומקבל ציוויים ומצוות. רואים אנו, אם כן, שבפתיחת התורה, עד לאברהם, הבכור הוא זה שחי בנוכחות שכינה מתמדת. כמובן, גילוי זה עומד בניגוד לדעה הרווחת, שלפיה ספר בראשית כולו הוא מאבק בין הבכורה הטבעית לבין בחירתו של הקב"ה, הנתונה תמיד לצעיר[8].

כאשר אנו מגיעים ליעקב ולבניו - התמונה לפתע מתהפכת. בחירת הקב"ה אינה מוענקת עוד לבן הבכור, אלא דווקא לבן הצעיר. ראובן נדחה מהבכורה, ובמקומו נבחרו יהודה ויוסף. שני בניו הראשונים של יהודה מבת שוע נפטרו, ורק הבן השלישי - שלה, נותר חי. ואף בין בני יוסף: יעקב מבכר את אפרים הצעיר על פני מנשה הבכור.

במקביל, מגלים אנו הבחנה בין בני לאה לבני רחל ושפחותיה, ביחס לשימוש בשם ה'. לאה מזכירה את שם הוי"ה כאשר נולדים ארבעת בניה הראשונים[9]. רחל, לעומתה, משתמשת תמיד בשם א-לוהים כאשר היא קוראת שמות לבני שפחתה[10]. הבדל זה ממשיך גם הלאה, כאשר בפרשת יהודה ותמר מוזכר רק שם הוי"ה[11], ואילו יוסף משתמש שוב ושוב בשם א-לוהים (ואף מכנה את בניו 'מנשה', על שם "כי נשני א-לוהים בארץ עניי", ו'אפרים' על שם "כי הפרני א-לוהים בארץ עניי")[12].

"כי כל אח עקוב יעקוב"

נוכחנו לדעת שתקופתו של יעקב מייצגת מהפך בתולדות ההיסטוריה האנושית: עד אז, תמיד נבחר הבכור להיות בן דמותו של האדם השני. ממנו והלאה - נבחר דווקא הצעיר. ייתכן שהסיבה למהפכה זו היא גניבת הברכות ע"י יעקב. בכך, שינה יעקב את תפיסת הבחירה הא-לוקית: הקב"ה אינו בוחר עוד בבכור, אלא דווקא בצעיר.

כפי שהסברנו באחד השיעורים הקודמים, אין אנו בטוחים שמהפך זה היה לשביעות רצונו של יצחק. מגמתו הראשונית של יצחק הייתה לברך גם את יעקב וגם את עשיו, וליצור משניהם את העם הנבחר. כיוון שיעקב רימה את אביו וגנב את ברכות הבכור - תכנונו של יצחק לא התממש, ועם ישראל המשיך בצאצאיו של יעקב בלבד.

הנהגה של שיתוף

ואכן, המגמה אינה לבחור באחת הדמויות בלבד. אבותינו, כפי שראינו, מתחלקים לאנשים הדומים יותר לאדם של פרק א', ולאנשים הדומים יותר לאדם של פרק ב'. הבדל זה בין שני סוגי האנשים מתבטא בשם הקב"ה שבהם משתמשת התורה כאשר היא מספרת עליהם, ובתיאור חייהם - האם הקב"ה התגלה אליהם, האם הם נצטוו וכו'. בראייה היסטורית רחבה, יש מקום לשתי ההנהגות האלו ולשני סוגי האנשים האלו ביחד.

ואכן, בדרך כלל - כאשר הקב"ה בחר באחד הצדדים, גם הצד השני צורף לבחירה. עובדה זו בולטת ביותר אצל בני יעקב - מיטתו היא שלמה, וכל בניו נבחרו להמשיך ולשאת את שם ישראל; אך היא נכונה גם ביחס לבחירות האחרות. אברהם נבחר על פני נחור והרן, אך גם בניו של נחור נכנסו למשפחת אברהם. זהו אולי הרעיון העומד מאחורי המדרש המביא מחלוקת בשאלה אם נעמה אשת נח הייתה מצאצאי קין (בראשית רבה כ"ג, ג): לדעת חלק מהאמוראים, למרות ששת נבחר וקין נדחה, צאצאיו של קין צורפו בדיעבד לשושלת הבחירה. ההנהגה האלוקית אינה דוחה את בני דמותו של האדם של פרק א', ובוחרת בשני האנשים כשתי דמויות משלימות, שלכל אחת מהן משימה עצמאית ומיוחדת.



[1] עיין במיוחד בספרו של הרב מרדכי ברויאר, "פרקי בראשית", עמ' 13, 51; וכן במאמר "איש האמונה" של הרב יוסף-דב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל.

[2] ברור שבסופו של דבר, שת נבחר על פני קין. אולם לפני רצח הבל - האם קין הוא הבן הנבחר, או שמא הבל? לכאורה, אין שאלה זו צריכה לפנים: הקב"ה שעה אל מנחתו של הבל, ולא שעה אל מנחתו של קין. אולם אם נקדיש לעניין מחשבה שנייה, נגלה שהתורה מקדישה מקום רחב מאוד כדי לתאר את מנחתו של קין ותוצאותיה, ומקום צר בהרבה כדי לתאר את מנחתו של הבל. הקב"ה מתגלה לקין, קין חוטא, ולבסוף נגזרת עליו גזירת גלות. קשה שלא להיזכר בתולדותיו של דמות האדם שנבראה בפרק ב': הקב"ה מתגלה אליה, אף היא חוטאת, ולבסוף נגזרת גם עליה גזירת גלות. ייתכן, אפוא, שקין הוא בן דמותו של האדם השני, אך שת הוא זה שבחר בו הקב"ה להמשיך בצאצאיו את הבחירה.

[3] קשה להחליט מי נבחר מבין יבל, יובל ותובל קין. התורה אינה כותבת אלא שתובל קין הוא אבי הנחושת, יובל הוא אבי הנגנים ויבל היה רועה צאן ("יֹשב אהל ומקנה"). סביר שתובל קין - אבי הברזל - לא נבחר, ואם כן נותרה לנו ההכרעה בין רועה הצאן לנגן. מחד, המדרשים מתייחסים לעדיפותו של רועה הצאן (שהרי הבל היה רועה צאן והקב"ה שעה אל מנחתו, כל האבות היו רועי צאן, ואף משה רבנו היה רועה צאן). מאידך, הנגינה מוזכרת בנביאים כפעולה המאפשרת השראת שכינה.

[4] אנו מניחים ששם הוא הבן הבכור, שכן כך נאמר בסדר לידת הבנים (בראשית ה', לב; ו', י). אמנם, בסדר התולדות מוזכרים בני שם אחרונים (פרק י'), ברם אפשר שהכתוב פתח ביפת כיוון שסיים בו בפרק שלפני כן. נח עצמו מקדים לעיתים את שם ליפת, ולעיתים את יפת לשם. גם בספר דברי-הימים המצב דומה: "נח, שם, חם ויפת: בני יפת..." (דברי-הימים א', א', ד-ה).

[5] הבל נרצח ע"י קין, ולכן הוא ה"אדם השלישי" - האח שנדחה מהבחירה האלוקית בשל סיבה צדדית.

[6] ביחס ליבל, יובל ותובל קין - ראה הערה 3.

[7] חלוקה זו משתלבת יפה עם ההבנה המקובלת, שלפיה האדם השני הוא זה שנבחר על פני האדם הראשון.

[8] קשה להכריע אם בין יצחק וישמעאל הבכור הוא זה שנבחר, שכן לא ברור מיהו הבכור מבין שניהם. אם ישמעאל נחשב לבנו של אברהם - ברור שהוא הבכור; אולם ייתכן שיש להתחשב בעובדה שישמעאל אינו בן אשתו החוקית של אברהם, אלא רק בן שפחתו.

בעיה דומה עומדת בפנינו ביחס ליעקב ולעשו. עשו נולד ראשון, אך יעקב קנה ממנו את הבכורה. האם עשו נותר הבכור, או שמא היא עברה ליעקב? אין אנו יכולים לקבוע, אלא שיצחק משתמש בשם הוי"ה כאשר הוא חושב שהוא מברך את עשיו, ומצרף אליו את שם "א-ל ש-די" כאשר הוא מברך את יעקב.

[9] הזכרנו כבר בשיעורים הקודמים, ששני בניה האחרונים של לאה היו אמורים להיות של רחל, ולכן לאה משתמשת בשם א-לוהים בהסבר שמותם ולא בשם הוי"ה.

[10] בהולדת יוסף, רחל משתמשת בשתי שמותיו של הקב"ה: "אסף א-לוהים את חרפתי... יוסף ה' לי בן אחר".

[11] גם שמו של יהודה, המורכב משם הוי"ה, רומז לקשר בין שניהם.

[12] גם יעקב משתמש בשם א-לוהים כאשר הוא מברך את בני יוסף.