פרשת וישב: "אלה תֹלדות יעקב"

  • הרב יואל בן נון
 
 
לעילוי נשמת משה-לייב בן זאב ז"ל
 
א. ספר התולדות
בספר בראשית יש עשרה ספרי 'תולדות' (מתוך 12 ספרי 'תולדות' בכל המקרא[1]), והם השלד של ספר בראשית בכללו. הסיפורים הקצרים והארוכים נכללים בתוך ספרי התולדה העיקריים, החשובים:
  1. "תולדֹת תרח" הוא הששי בספר בראשית, ובו גם כל פרשיות אברהם ושרה.
  2. "תולדֹת יצחק בן אברהם" הוא הספר השמיני, ורק בו ניצב אברהם כאבי יצחק לבדו, ויחד עם זה כל הסיפור על עֵשו ויעקב מגיע עד 12 בני יעקב, וכולל אותם.
  3. "תֹלדות יעקב" הוא הספר העשירי, החותם את ספר בראשית, והוא כולל את כל 70 בני יעקב "הבאים מצרימה", עם כל סיפור ירידתם.
הרשב"ם, אחרי שציין כי 12 בני יעקב כבר נזכרו למעלה, כותב:
"אלה תֹלדות יעקב – בני בניו שהיו שבעים, והיאך נולדו; כיצד? יוסף בן שבע עשרה שנה, ונתקנאו בו אחיו, ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיו לו בנים בכזיב ובעֲדֻלָּם, שֵלָה ופרץ וזרח, ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה, ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים, ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים [במצרים]"  (רשב"ם בראשית ל"ז, ב')
זהו מבט מיוחד במינו של פרשן גדול שדבק ב'פשוטו של מקרא',[2] ולכן סירב לקבל את המילה 'תולדות' במשמעות מושאלת (המוכרת בלשוננו) של סיפורי מאורעות שאירעו ליעקב. הוא הבין את "אלה תֹלדות יעקב" ככותרת, ואת כל פרקי הסיפור שאחריה כמובילים אל רשימת 70 בני יעקב היורדים מצרימה.
אמנם הרשימה הזאת תופיע רק כעבור 9 פרקים (מ"ו, ח'-כ"ז), אבל כל הסיפור מוביל אליה. גם אחריה, אין פרקי הסיפור אלא השלמה לרשימה התולדות.
הוכחה חזקה לפירושו, שדווקא אותה לא הזכיר, נמצאת בפתיח של ספר "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב איש וביתו באו", המזכיר בפירוש את שמות 12 בני יעקב-ישראל, ומסכם בקיצור:
"ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש, ויוסף היה במצרים"  (שמות א', ה')
רק מתוך רשימת ה'תולדות' האחרונה בבראשית, יכול הסיפור בשמות לצאת לדרכו:
"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא; ובני ישראל פָּרוּ וַיִשְרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִמָלֵא הארץ אֹתָם" (שם, ו'-ז')
לפי זה, צריך לקרוא מחדש את ספר בראשית כולו, כשהסיפורים כלולים בתוך ספרי התולדה. בהתאם לכך, עלינו להיפרד מהקריאה המוטעית של רשימות התולדה כקטעי קישור בין הסיפורים.
 
ב. רשימת התולדות
אלה הם עשרת ספרי ה'תולדות' בספר בראשית:
הפסוקים
מהות הספר
סיומו והערות
 
1. אלה תולדות השמים והארץ בהִבָּרְאָם ..." (ב', ד').
ספר כולל לאדם ("עפר מן האדמה"), לעצים, לנהרות ולחיותולנולדים במשפחת האדם, קין וצאצאיו, הבל, שֵת ואנוש.
הספר מסתיים בסוף פרק ד', והסיפור הוא חלק מספר התולדה.
2. זה ספר תולדֹת אדם, ביום בְּרֹא אלהים אדם ..." (שם ה', א').
ספר בחירי המתאר את שושלת שֵת הנבחרת מצאצאי האדם (עד נֹח), שנברא "בצלם אלהים"!
הספר הזה מסתיים רק במות נח, אחרי הצלתו מן המבול (שם ט',  כ"ח-כ"ט), כי רק אז נשלמו באמת "תולדֹת אדם"
 
3. אלה תולדֹת נֹח ..." (ו', ט') ו- "ויהיו בני נֹח היֹצאים מן התבה שֵם וחם ויפת, וחם הוא אבי כנען" (ט', י"ח).
ספר בחירי על הצלת משפחת נֹח מן המבול.
רק בסופו, בקללת חם וכנען ובברכות לשֵם וליפת (ט', י"ח-כ"ז) יסתיים "תולדֹת נח".
 
אחרי ספר "תולדות נח" מסתיים גם "ספר תולדֹת אדם" במספר ימי נֹח ובמותו (950 "שנה, וימת"). כך יוצא ש"תולדֹת נֹח" וסיפור הצלתו מהמבול הם חלק מהבחירה הראשונה בשושלת 'אדם > שֵת > אנוש... > נֹח'. 
 
4. "ואלה תולדֹת בני נֹח, שֵם חם ויפת, וַיִוָלְדוּ להם בנים אחר המבול" (י', א').
זהו ספר כולל לכל צאצאי בני נח, ולעמים שיצאו מהם. [3]
 
 
5. אלה תולדֹת שֵם ..." (י"א, י')
ספר בחירי, ובו שושלת שֵם לבדו, עד תרח!
 
 
6. "ואלה תולדֹת תרח ..." (י"א, כ"ז)
ספר כולל לכל צאצאי תרח! כולל בני לוט (י"ט, ל"ז-ל"ח), בני נחור ומהם רבקה (כ"ב, כ'-כ"ד), ישמעאל ויצחק וגם בני קטוּרה (כ"ה, א'-ו');
 
 
ייתכן, ש"תולדֹת תרח" כלול בספר "תולדֹת שֵם" הבחירי, כשם ש"תולדֹת נֹח" כלול בספר תולדת אדם", אך אין עדות לכך בכתוב בסוף ימי אברהם (כ"ה, ז'-י"א).
 
7. "ואלה תֹלדֹת ישמעאל בן אברהם, אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה, לאברהם" (כ"ה, י"ב)
ספר דחייה, שהוציא משושלת הבחירה את ישמעאל וצאצאיו, כהבטחת אלהים לאברהם על שרה "כי ביצחק יִקָרֵא לך זרע" (כ"א, יב)
בהבדל בולט מרוב ספרי התולדה, אין בו סיפור אלא רשימת התולדה בלבד! (הסיפורים על ישמעאל כלולים בפרשיות אברהם, בתוך "תולדֹת תרח").
 
8. "ואלה תולדֹת יצחק בן אברהם – אברהם הוליד את יצחק" (כ"ה, י"ט)
הספר הבחירי המובהק בספר בראשית כולו! הוא פותח בהריון החריג של רבקה ובהולדת עֵשָׂו ויעקב מתוך ההתרוצצות, ממשיך במאבק הבכורה והברכה, בבריחת יעקב ובנשים שנשא.
מסתיים רק ברשימת התולדה של כל 12 בני יעקב (ל"ה, כ"ג-כ"ט) עם מות יצחק וקבורתו על ידי "עֵשָׂו ויעקב בניו"! לעשו נזכרו רק נשיו בלי בנים (כ"ו, ל"ד-ל"ה).
 
9. "ואלה תֹלדות עֵשָׂו הוא אדום" ו-"אלה תֹלדות עֵשָׂו אבי אדום בהר שֵׂעיר" (ל"ו, א', ט')
זהו ספר דחייה המוציא מן הבחירה את עֵשָׂו ובניו, תוך הדגשה כפולה, שעֵשָׂו "אבי אדום" פרש לפי הכרעתו, והלך ל"הר שֵׂעיר"; על כן נזכרו בו ה"תֹלדות" פעמיים, בכנען ובשֵׂעיר; גם רשימת המלכים באה להדגיש בעיקר את ההפרדה מישראל.
 
 
10. אלה תֹלדות יעקב ..." (ל"ז, ב'). ו-"כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה, שבעים" (מ"ו, ח'-כ"ז)
ספר הכולל את כל "בית יעקב", והוא גם הספר הבחירי. לכן הוא החותם את ספר בראשית! בני יעקב כבר נמנו בספר "תולדֹת יצחק", ולכן מדובר כאן בבניהם אחריהם!
הסיפור כולו על יוסף ואחיו מכוון אל רשימת 70 בני יעקב שירדו מצרימה, אבל אינו מסתיים לפני הכנסת אפרים ומנשה להגדרתם מחדש כבני יעקב ורחל (מ"ח), וברכות יעקב לכל השבטים (מ"ט), שמשמען – 'כולם בָּנַי'!
 
 
 
ג. בין הקריאה הרגילה לקריאת ספר התולדות
בקריאה הרגילה והשטחית, אנו סבורים ש"תולדות השמים והארץ" הם רק העצים והאדם והחיות, ואילו סיפור גן העדן, גירוש האדם ובני אדם וחוה הם סיפור עצמאי. בהתאם לכך, אנו רואים את "ספר תולדֹת אדם" נגמר בנֹח בן 500 שנה, שהוליד "את שֵם, את חם ואת יפת" (פרק ה' בלבד), ואילו סיפור המבול עומד לעצמו. בעיניים רגילות, רשימות התולדה הם כעין קטעי קישור בין הסיפורים החשובים.
אבל, זו קריאה שגויה. לשון שני הפסוקים האחרונים בפרק ט' (כ"ח-כ"ט) על חיי נֹח "אחר המבול" 350 שנה, ועל סיכום "ימי נֹח... וימת", אינה משאירה ספק בכך שרק כאן מסתיים "ספר תולדֹת אדם" –  רק בו כתובים ניסוחים כאלה!
בקריאה הרגילה, "תולדֹת תרח" מכילים 6 פסוקים בלבד, עד "וימת תרח בחרן". אז מתחיל הסיפור הגדול על אבר(ה)ם. אולם, בקריאה מדויקת עלינו לשים לב לתופעה מדהימה: השמות "אברם", "שרי", "לוט", "נחור" ו"מלכה", הם שמות הדמויות העיקריות שבסיפור הגדול בהמשך:
  1. הבטחת זרע לאבר(ה)ם, שהתממשה לבסוף בעיקר במעבר מ"שרי" ל"שרה".
  2. פרידת לוט מאבר(ה)ם, הצלתו על ידי אבר(ה)ם משבי המלכים, וגם הצלתו מהפיכת סדום, הכל מסתיים בהולדת שני הבנים "מואב" ו"בן-עמי", שמהם צמחו שני העמים, 'מואב ועמון' (י"ט, ל"ז-ל"ח).
  3. הצלת זרע אבר(ה)ם ממוות בצמא במדבר, וכמובן ממזבח העקדה (בשניהם על ידי מלאך!).
  4. מיד אחרי העקדה והצלת זרע אבר(ה)ם מופיעים 12 בני "נחור" ו"מלכה", עם "ובתואל יָלַד את רבקה". זו בבירור רשימת 'תולדות' אך בלי כותרת עצמאית, אלא כפי שהוגד לאברהם.
  5. מות שרה, קניית 'אחוזת קבר' משפחתית, וקבורת שרה.
  6. השיא – נישואי יצחק בן אברהם בן תרח, עם רבקה בת בתואל בן נחור בן תרח'!
  7. שמות 6 בני קטורה, מות אברהם וקבורתו במערת המכפלה עם שרה.
המסקנה ההכרחית היא, ש"תולדֹת תרח" נמשך עד "תֹלדֹת ישמעאל", מסוף פרק י"א עד סוף פרק כ"ה.
 
ד. מדוע אין "תולדות אברהם"?
מכאן מתבלטת התמיהה הגדולה ביותר: מדוע אין בספר בראשית "תולדות אבר(ה)ם"? איך יצא שאברהם הוא הדמות העיקרית היחידה, שאין על שמה ספר תולדה?!
נתבונן בשלוש תשובות, שאינן סותרות זו את זו בהכרח. שתיים מן התשובות הינן על 'דרך הפשט', והשלישית בדרך של מדרש רעיוני מעמיק.
תשובה ראשונה היא, שבחלקו הראשון של סיפור אבר(ה)ם אין לו זרע. רק הבטחות זרע הוא נושא עמו מדבר ה'. זהו מצב של 'אין תולדות', עם הבטחת 'תולדות' עתידית.
בנוסף, ניתן להסביר שישמעאל וששת בני קטורה הם 'תולדות אבר(ה)ם' בנוסף ליצחק, אבל רק "ביצחק יִקָרֵא לך זרע" (כ"א, י"ב). לפיכך, רק בפתיחת "תולדֹת יצחק בן אברהם", אפשר להוסיף ולומר: "אברהם הוליד את יצחק" (כ"ה, י"ט), והוספה זו באה במקום 'תולדות אבר(ה)ם'.
לסיום, אילו היה בתורה ספר סגור של 'תולדות אברהם', אי אפשר היה להצטרף אליו כגֵר. מכיוון שאין בתורה ספר כזה, יכולים כל באי עולם וכל מי שנברא בצלם א-להים, להתגייר ולהצטרף לזרעו של אברהם, ולקיים בגופם "ונברכו בך כל משפחֹת האדמה" (י"ב, ג'). רשימת 'תולדות אברהם' בתורה נשארה פתוחה, וכל גֵר וגיורת נקראים לדורות 'בני אברהם'.
 
***
ה. היכן ה' מופיע והיכן נעלם?
בפרק ל"ז, הפרק הפותח את פרשת וישב, אין שם ה' בכלל, ואין שם א-לוהים. מדוע?
נראה, שבמקום בו שוררות גאווה, קנאה, שנאה ופירוד בין אחים, אין מקום לשם שמים. כאילו ה' בעצמו אומר (מה שיאמר יעקב על שמעון ולוי, מ"ט, ו'): 'בסודם אל תבוא נפשי'!
הכל התחיל בנשים ובילדים, ודווקא במגמה של אחדות במשפחה מצד יעקב. עם ההתיישבות בארץ, הפקיד יעקב את יוסף על בני בלהה וזלפה "נשי אביו" (ל"ז, ב'). זאת הפעם הראשונה שהן נקראו 'נשים: עד אז הן היו שפחות. בעצם, יעקב הפך אותן לנשים, ואת בניהן לשבטים יורשי נחלה בישראל.
כך נוצרו 12 שבטי ישראל. מול 6 בני לאה החזקים הופיעו בני רחל יחד עם בני בלהה וזלפה (6) בהנהגת יוסף שקיבל בגד מלכותי ארוך[4].
תגובתם של בני לאה הייתה קשה. רמז ראשון כבר שמענו בחטאו של ראובן בבלהה "פילגש אביו" (ל"ה, כ"ב), שבא ככל הנראה למנוע את רצונו של יעקב לשדרג את השפחות לנשים. ראובן חטא וגם נכשל, והכעס של בני לאה הלך וגבר, בראותם את יוסף כ"נער" בבגד מלכותי עם בני השפחות שהפכו לאמהות. מכאן אפשר להבין את הדיבה הרעה, ששמע יוסף מאחיו בני לאה, והביא אל אביו. אחר כך באו חלומות המלכות, והשנאה הלכה וגברה כאש בוערת. 
בכל זה, שם שמים לא נזכר. ולא לחינם.
שמעון ולוי, שנקמו וטבחו בשכם בעת שחרור דינה, הובילו, ככל הנראה, את אחיהם שוב לאזור שכם, כדי לנסות שוב להיאחז בו. לכן יפגוש יוסף בשכם איש בשדה, שהכיר את האחים וידע שהלכו לדותן. כנראה, שמעון ולוי היו גם ה"איש אל אחיו" (ל"ז, י"ט, על פי בראשית רבה פרשה פ"ד, ט"ו), שרצו להרוג את יוסף. הדברים מסתברים, משום שראובן ויהודה ניסו להציל את חייו, והיתר היו צעירים.
כאשר השליכו את יוסף לבור, לא העלו על קצה דעתם, שבזה הם השליכו לבור גם את תוכניות ההתנחלות שלהם במרחבי ארץ שכם, השומרון לעתיד. כי יעקב יפקיענה מידם, וייתן אותה לאפרים ומנשה בני יוסף.    
אחרי מכירת יוסף מצרימה, ירד גם יהודה, שהציע את המכירה, "מאת אחיו". הוא ירד מחברון הגבוהה בהר, לאיזור עֲדֻלָּם שבעמק האֵלה. הירידה נמשכה בנישואיו ל"בת איש כנעני", דבר שאברהם ויצחק נמנעו ממנו. גם בהתנהגות הבנים שמתו, עֵר ואונן, ניכרת השפעה כנענית.
בפרק הזה (ל"ח, ז'-י), שם ה' מופיע 3 פעמים, ורק בהמתת עֵר ואונן שחטאו בהקמת זרע! 
"ויהי עֵר בכור יהודה, רַע בעיני ה', וַיְמִתֵהוּ ה'!  ... וַיֵרַע בעיני ה' אשר עשה [אונן], וַיָמֶת גם אֹתו"  (בראשית ל"ח, ז'-י')
בכל שאר הפרק אין שם שמים נזכר: לא ביהודה שהודה בחטאו, לא בנס הצלת התאומים פרץ וזרח בלידתם. יעקב ובניו ישבו בארץ כנען, ושם ה' כמעט ולא נזכר בקרבם, וכשכן נזכר זהו רק לרעה.
יוסף הוא היחיד מכל משפחת יעקב, שלא ירד מצרימה. הוא נלקח בכוח, ו"הורד מצרימה" כעבד. אך ראו פלא: ה' היה עמו בכל מה שעשה בבית פוטיפר. הוא אמנם במצרים, אך ה' עמו.
זהו היפוך גמור לפרק השנאה והמכירה (ל"ז), שם לא נזכר כלל שם שמים. ה' הסתיר את פניו מהחלומות, משנאת האחים, ממכירת יוסף ומהטעיית יעקב – אבל ה' הופיע בחיי העבד יוסף, במצרים, בבית פוטיפר.
גם אשת פוטיפר הבינה זאת, וראתה בעבד יוסף את האדון האמיתי שם. אולם הפיתוי שלה נכשל, כי יוסף היה צדיק, והתגבר[5].
אז הפכה הגברת את האשמה: יוסף 'אשם' בניסיון האונס, והיא 'התנגדה בחירוף נפש'. אילו האמין פוטיפר לאשתו היה מוציא את יוסף להורג. כנראה שפוטיפר הכיר את הגברת ודאג רק להפריד ביניהם. זאת, משום שבית הסוהר הוא לא רק עונש, אלא גם הגנה על אסירים מפני נקם.
גם בבית הסוהר ה' עם יוסף:
"ואשר הוא עֹשֶׂה, ה' מצליח"  (שם ל"ח, כ"ג)
אבל זו ההופעה האחרונה של שם ה' בספר בראשית, חוץ מתפילת "לישועתך קִויתי ה' " (מ"ט, י"ח). מכאן ואילך, יש רק שם א-לוהים הידוע ומובן גם לפרעה.
מדוע? מרגע שפגש יוסף בבית האסורים שני שרים מצריים, החל הקשר שלו עם בית המלוכה המצרי. קשר זה יביא אותו עד פרעה עם הכרה מצרית כ'פותר חלומות'. כאן נכנס יוסף אל תוך התרבות המצרית, והוא גם הכיר בפרעה כשליט הממונה על צדק ומשפט במצרים.
לשרים השפוטים אמר יוסף:
"הלוא לֵא-להים פתרונים, סַפרו נא לי"  (שם מ', ח')
בלשון זו יאמר גם לפרעה:
"בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה"  (שם מ"א, ט"ז)
ופרעה יענה לו:
"...אחרי הודיע א-להים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך"  (שם, ל"ט)
שם א-לוהים הוא שם כללי (אוניברסאלי), ויש לו משמעות אובייקטיבית והיררכית. כמו כל שם כללי, הוא מקבל ה"א הידיעה ('הא-לוהים'), והטיות ('א-לוהי'; 'א-לוהיך'; 'א-לוהינו וא-לוהי אבותינו'). הצורות המקוצרות ('א-ל'; 'א-לוה') ידועות ומוכרות גם במקרא, וגם בשפות עתיקות אחרות.
שם ה' הוא שם פרטי (פרטיקולארי). אי אפשר להוסיף לו ה"א הידיעה, ולא הטיות. במדע הלשון, אין אלה שני שמות מקבילים (כפי שחושבים רבים מחוקרי המקרא), אלא שמות משלימים – שם פרטי ושם כללי.
בחטאי הגאווה והשנאה אין שם שמים כלל, אפילו בארץ האבות.
בגלות, בתוך התרבות המצרית ומול השלטון הפרעוני, נעלם שם ה' המבטא את ההשגחה הפרטית ומופיע רק שם א-להים הכללי. כך בבראשית (מפרק מ'), וגם בתחילת שמות (א' וב').
אולם משה הוא היפוכו של יוסף – הוא יגדל בבית פרעה, ויֵצֵא משם. כאשר יברח משה מפני פרעה ויֵצֵא ממצרים, יופיע אליו שם ה', במעמד הסנה.
 
 
 
.
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
*
*
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יואל בן נון התש"פ
עורך: אורי יעקב בירן
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית www.etzion.org.il.
האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * * * * *
*
*
*
**********************************************************
*
 
 
 
 
 
 

[1].  רשימת "תולדֹת אהרן ומשה" (במדבר ג', א'-ד') צמחה מתוך רשימת בני לוי (שמות ו', ט"ז-כ"ה), אך אלו הן עדיין רשימות בתוך רשימת "שמות בני ישראל הבאים מצרימה" (שמות א', א'-ז' > ו' יד-טו), ושתיהן קיצורים לרשימה של "תֹלדות יעקב" ובניו היורדים מצרימה (בראשית מ"ו, ח'-כ"ז). רק הכהונה של אהרן ובניו יצרה ספר "תולדֹת" נוסף. בסוף מגילת רות (ד', י"ח-כ"ב) – "ואלה תולדות פרץ", נמצא ספר התולדה ה-12 שנועד לכונן את המלוכה; אמנם תולדות הכהונה והמלוכה נועדו לבחירה, אך אין בהם שום דחייה, בניגוד מהותי לספרי התולדה בבראשית.
[2]. ההקדמה העקרונית של רשב"ם לדרך פירושו לתורה, ולהשקפתו התורנית בכלל, כתובה דווקא בפתח פירושו זה ל"תֹלדות יעקב". נכתבו עליה ובעקבותיה הררי פירושים וחידושים רבים, וכך היא ידועה יותר מן הפירוש הייחודי לספרי התולדה, ולספר בראשית בכללו.
[3].  14 בני יפת, 30 בני חם ו-26 בני שֵם מנויים בפרק י', "ומאלה נפרדו הגויִם בארץ אחר המבול" (י', ל"ב). אלה הם 70 האומות שמנו חז"ל (סוכה נה:); והם הקבלה יסודית אל מול 70 בני ישראל שירדו למצרים – 70 אומות של בני נח, וכנגדן 70 בני ישראל. בלשון שירת 'האזינו':
"זְכֹר ימות עולם, בִּינוּ שנות דֹר וָדֹר, שְאַל אביך וְיַגֵדךָ, זקניך ויֹאמרו לך: בְּהַנְחֵל עליון גויִם, בהפרידו בני אדם, יַצֵב גְבֻלֹת עמים, למספר בני ישראל[70 מול 70]: כי חֵלֶק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו"  (דברים ל"ב, ז'-ט')
[4] עד פיסת היד! "כְּתֹנֶת פַּסים" איננה פיג'מה.
[5] יהודה היה בעל תשובה, אבל יוסף היה צדיק.