פרשת כי תצא - על קן ציפור יגיעו רחמיך

  • הרב דניאל סרי-לוי

פרשת כי-תצא - "על קן ציפור יגיעו רחמיך"

"כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ... לא תקח האם על הבנים". ברמב"ן על אתר מובא טעם למצווה זו:

"גם זו מצוה מבוארת מן 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד'. כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם...".

על פי הרמב"ן, המצווה מכוונת "להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות", אך הוא מביא את הרמב"ם, שלפיו התורה חסה גם על בעלי החיים שלא נצערם:

"וכתב הרב במורה הנבוכים כי טעם שילוח הקן וטעם 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד', כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם, כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה, ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם, כי אהבת האם וחנותה לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדיבור, אבל הוא מפעולת כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם..."

הקושיא מן המשנה המפורסמת מתבקשת והוא מתייחס אליה:

"ואמר הרב: ואל תשיב עלי ממאמר החכמים (ברכות לג ע"ב) 'האומר על קן צפור יגיעו רחמיך', כי זו אחת משתי סברות - סברת מי שיראה כי אין טעם למצות אלא חפץ הבורא, ואנחנו מחזיקים בסברא השניה, שיהיה בכל המצות טעם...".

הבעש"ט הולך בכיוונו של הרמב"ם, ואומר שעלינו להתפלל לרחמי שמים עלינו מכוח מצוַת שילוח הקן. הוא מסתמך על דברי הזהר הק' בכמה מקומות, שמצווה זו רומזת למצבו של עם ישראל. וכן פי' בתיקונים: "כדי לעורר רחמים, דיימא (שיאמר) קודשא בריך הוא: כל עופא מעורר רחמים על עופין דיליה, ולית מאן דמעורר רחמין על בני? בהאי שעתא יימא קב"ה: למעני למעני אעשה..."

במיוחד בתקופה זו, גם אנחנו צריכים לזעוק ולעורר: "ריבוני דעלמא! אימת תפתח היכל קן ציפור ויצא משם משיח... אימתי מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון ועריכת נר לבן ישי משיחך, אימתי יעמוד מיכאל על ההר ויקרא ובא לציון גואל?" (כתר שם טוב סי' תטו).