מטות | טבילת אש

גם כשהתורה כותבת באופן 'סתמי' "כי תצא למלחמה על אויביך", דרשו רבותינו שבמלחמת היצר הכתוב מדבר. פרשתנו, המתארת את מלחמת הנקם במדיינים ובבלעם, עוסקת במלחמה ביצר הרע אף ברמת הפשט, שכן הקואליציה הזו יצרה את אחד האויבים המסוכנים ביותר שקמו על עמנו - בנות מדין, שהפילו חללים רבים מבני ישראל.

בפרשה זו גלומה תורת הלחימה ביצר הרע ותכסיסיו, ולכן כאן גם ניתנים היסודות המרכזיים לדיני טהרת כלים וטהרה בכלל. מפסוקים אלו יש לנו ללמוד כיצד לקחת את נקמת ה' מן היצר הרע וכוחותיו. אפשר להשתמש ב'נשק הסודי' של הכהן הגדול עם כלי הקודש (הארון והציץ) וחצוצרות התרועה. אפשר ללמוד את התכסיס שרש"י מחדד: להרוג את בלעם בחרב - לנצח את הרע בעזרת אומנותו ובכליו שלו. ניתן גם לקחת את הרע בשבי, ולרתום אותו לעבודת המלך - אף כי לא כל דבר ניתן להעלות לקדושה, כפי שמורה קצפו של משה על פקודי החיל. וכמובן - הכלל הידוע, 'כבולעו כך פולטו'.

אפילו עצם הבאת העניין בפני משה מהווה חלק מהפיתרון. כך מפרש רבי נחמן את הכלל הראשון בטהרת הכלים: "כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר..." (ל"א, כג): אדם שנטמא ביצר הרע של אש, שהיא ההתלהבות בעבירה ושלהוב היצרים, תקנתו לטבול בצד האש של התורה - "הלא כה דברי כאש". "עיקר התורה הם התלמידי חכמים", ולכן כשבא היהודי לפני משה ומספר לו היכן הבעיה, יש בכוחו להדריך אותו "בדרך ישר לפי שורש נשמתו" (עפ"י לקוטי מוהר"ן ד').

יישום נוסף של הטהרה באש אפשר למצוא במקום אחר בדבריו: "...וטהרת הלב הוא ע"י שמתלהב ובוער לבו להשם יתברך, ע"י זה נטהר הלב. כי נגד שנתלהב ונבער לעברה או לתאווה רעה ח"ו, שמזה נטמא לבו - נגד זה צריך שיתלהב ויבער לבו לה' יתברך, ועי"ז יטהר לבו... ולבוא להתלהבות וחמימות לה' יתברך הוא ע"י תנועה" (שם קנ"ו). ומסביר רבנו, שהתנועה הזו היא קירוב לבבות יהודים לעבודת ה' ולימוד זכות על ישראל.

את האש שואבים מתלמיד חכם אמיתי, ומעבירים את המשואה הלאה, מוליך ומביא מעלה ומוריד עד שרואה את כל הגולה לפניו כמדורת האש.