דילוג לתוכן העיקרי

מסעי | 'ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה''

קובץ טקסט

פרשת מסעי פותחת בתיאור מסעות בני ישראל במדבר:

(א) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.

(ב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם.

(במדבר ל"ג).

פסוק ב מעורר שני קשיים לשוניים. ראשית, בתחילה הפסוק כתוב "מוצאיהם למסעיהם" ובהמשך כתוב "מסעיהם למוצאיהם"; מדוע התורה מחליפה את סדר המילים? שנית, מדוע בתחילת הפסוק נאמר שהמסעות היו "על פי ה'" ובהמשך לא נאמר שהם היו "על פי ה'"?

ר' משה חיים אפרים מסלידקוב, נכד הבעש"ט, מתמודד עם הקושי השני שהעלנו:

...דהנה ידוע ענין המסעות היו כפי הצורך לה' ברוך הוא, מקור המקורות, כדי ליחד יחודים בכל מקום ומקום לפי בחינתו. אך ישראל לא ידעו מזה, רק שצוה להם לנסוע ונסעו, אך משה רבינו עליו השלום היה יודע האמת כוונת ה' ברוך הוא. ולכך אצל "אלה מסעי בני ישראל" לא נכתב "על פי ה'", ואצל "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם" נאמר "על פי ה'". היינו, שמשה רבינו, עליו השלום, היה יודע תוכן אמיתת כוונת ה' יתברך בכל מסע ומסע וכל היחודים שנעשו בכל מקום ומקום...

(דגל מחנה אפרים, פרשת מסעי).

להבנת ה"דגל מחנה אפרים", יש הבדל בין תחילת הפסוק, שמתייחס לנקודת המבט של משה רבנו על המסעות, לבין סוף הפסוק, שמתייחס לנקודת המבט של עם ישראל. משה רבנו ידע את מטרתו הפנימית של כל מסע ומסע, ולכן המבט שלו על המסעות הוא "על פי ה'", דהיינו מתוך הבנת רצון ה' שמתגלה דרך המסעות. לעומת זאת, בני ישראל לא ידעו מהי מהו רצון ה' במסעות, ולכן כאשר המסעות מתוארים מנקודת מבטם לא נאמר "על פי ה'".

ישנה הרחבה של רעיון זה בתורה של ר' קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד, המובאת בספרו "אש קודש"[1], המתרץ גם את הקושי הראשון בפסוק:

וזה "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם" וכו'. כי רש"י[2] פירש בשם המדרש[3] "משל למלך שהיה בנו חולה" וכו', "כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך".[4] אבל כל הצרות אלו מיני חבלים היו לגלות אור ה', "מוצאיהם למסעיהם על פי ה'". כי מלכות - פה,[5] כמו שכתוב בפתח אליהו.[6] והמסעות "והקרנו" וכו' היו "מוצאיהם על פי ה'", להוציא את מלכות שמים. רק זה החילוק "ויכתוב משה", בשעה שכתב אחרי המסעות והצרות, כבר ראו "מוצאיהם למסעיהם על פי ה'", שהוא להוציא את "פי" ה' על ידי המסעות, "ואלה מסעיהם למוצאיהם". אבל בשעה שהיו המסעות והצרות היו המסעות מקודם ואחר כך המוצאות, כי בשעת המסעות, הרגישו רק הצרות.

("אש קודש", פרשת מסעי, עמודים קז - קח).

ר' קלונימוס מפרש את המילים "מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" כך שמטרת המסעות הייתה לגלות את מלכות ה': המילה "מוצאיהם" היא מלשון "להוציא"; המילה "מסעיהם" מתפרשת, לאור המדרש, כצרות שעברו על עם ישראל במדבר; והמילים "על פי ה'" מלמדות שמלכות ה' התגלתה מתוך צרות המדבר. ה"פה", בלשון הזוהר, מבטא את ספירת המלכות, שהיא הגילוי של רצון ה'. כמו שנאמר "בדבר ה' שמים נעשו" (תהילים, ל"ג, ו), דהיינו הדיבור האלוקי שיוצא מה"פה" מגלה את מלכות ה'. מבחינה זו יש הבדל בין נקודת המבט האנושית לבין נקודת המבט האלוקית. מבחינת הקב"ה, כבר בשעת הצרה גלוי וידוע לפניו כיצד הצרה בעצמה מגלה את מלכותו, ומנקודת מבט זו משה כתב את המסעות. לכן, על כתיבת המסעות על ידי משה ("ויכתוב משה...") נאמר שהמסעות היו "מוצאיהם למסעיהם", דהיינו מתוך הבנה של רצון ה', וכן נאמר שהם היו "על פי ה'". "אולם מבחינת נקודת המבט האנושית, בשעת הצרה מלכות ה' נסתרת. לכן נאמר בהמשך הפסוק "מסעיהם למוצאיהם": תחילה בני ישראל נפגשו עם המסע כצרה, ורק בהמשך הם זכו לראות את "המוצא", דהיינו את מלכות ה' שהתבררה דרך הצרה.

תורה זו נכתבה על ידי ר' קלונימוס בימי השואה המרים, בעוד הוא, כשאר סביבתו, מוקף ים של ייסורים, ויש בה המחשה לעוצמת האמונה שפעמה בר' קלונימוס באותה תקופה אפלה: הייתה לו וודאות גמורה שמתוך כל הצרות והייסורים, מתגלה כבוד ה' ("מוצאיהם למסעיהם"). יום יבוא וגם יתברר לעיני כל כיצד הייסורים גילו את מלכות ה' ("מסעיהם למוצאיהם").

ר' שלמה קרליבך סיפר סיפור חסידי על ר' אלימלך מליז'נסק, ורבו, ר' דוב המגיד ממזריטש, שמתייחס לשני המישורים הללו של "מוצאיהם למסעיהם" (המבט האלוקי) לעומת "מסעיהם למוצאיהם" (המבט האנושי):

לפני כמאתיים-שלוש מאות שנה היו חיי היהודים ברוסיה קשים ביותר. הצארים וממשלותיהם שהיו ידועים בשנאתם לישראל, היו גוזרים עליהם גזירות קשות, חדשות לבקרים. הגזירות היו מתחלפות בתדירות גבוהה, ומתחרות זו בזו בחומרתן ובחוסר ההיגיון שבהן. הצד השווה שבכולן היה שהביאו את חיי היהודים למצב בלתי נסבל. באותם הימים היו המוני יהודים נוהרים לצדיקים, לרביים החסידיים, ומתחננים אליהם לעזרה. בתקווה שתפילותיהם יפעלו להקל על סבלם.

יום אחד גזרה ממשלת רוסיה על היהודים גזירה קשה במיוחד. הרבי ר' אלימלך מליז'נסק, החל לזעוק השמיימה בקול גדול. לבו שתת דם על צרות בני עמו. משהחל לזעוק לביטול אותה גזירה, הלכה תפילתו והתעמקה, התרחבה... עד שלא רק על אותה צרה התפלל, כי אם על צרותיהם של ישראל מזמן החורבן ועד עתה.

ואף על צער השכינה בכה מעומק לבו הטהור.

הוסיף הרבי ר' אלימלך וגזר על הציבור יום צום וזעקה בתקווה לעורר רחמי שמיים. הוא עצמו לא אכל ולא שתה שלשה ימים רצופים.

אבל הגזירה לא בטלה.

קשה היה לו לצדיק מאוד. הנה הוא זועק ולא נענה.

פתאום נכנסה מחשבה בליבו: ומה עם כל אותם צדיקים, קדושי עליון ואוהבי ישראל, שכבר נסתלקו להם לעולמם? מדוע הם שותקים? למה אינם מזעזעים את השמיים עד שתבוטל הגזירה? בלילה השלישי לתעניתו, אחרי שתשש כוחו מחמת הצום, נפלה עליו תרדמה עמוקה. והנה בחלומו, הוא רואה את רבו הקדוש, המגיד ממעזריטש, יורד אליו מהעולם העליון...

'רבי הקדוש', שאל, 'איך יכולים אתם לשתוק כאשר גזירה אכזרית כל כך באה על אחינו בני ישראל?'

תפתחו את שערי הלב, רבותי.

כך ענה לו המגיד:

'דע לך, רק אצלכם למטה נראים הדברים רעים וקשים כל כך. מכאן, בשמיים, לא רואים צרות. כאן הוא 'עולם האמת'. כאן רואים בבירור שממקור הטוב יוצא רק טוב. אנחנו רואים את סיבת הגזירה ואנחנו רואים את מטרתה. ואנחנו לא יכולים שלא לקבל אותה.'

'אבל רבי הקדוש!', זעק ר' אלימלך בחלומו, 'אם כן, מה עלינו לעשות? אנחנו סובלים כל כך. אתם רוצים שלא נתחנן עוד לריבון העולמים שיאמר די לצרותינו - מתוך אמונה שממקור הטוב יוצא רק טוב?'

'חס ושלום!' ענה לו המגיד. 'חלילה לכם להפסיק להתפלל אפילו רגע! כל עוד אתם חיים בעולם הזה, אתם צריכים לנהוג כפי שרואים ומרגישים אצלכם. כשאתם רואים דברים הנראים לכם לא-צודקים, כשאתם מרגישים כאב ומצוקה - חייבים אתם להתפלל מעומק הלב לקב"ה שיעזור לכם ויושיע אתכם. זה רצונו. כך הוא גזר - שיהיה בתפילותיכם כוח להשפיע, להמתיק, ולפעמים - אף לבטל את הגזירה. ואת הטוב הגנוז בגזרה יביא הקב"ה עליכם בדרך אחרת.' הוסיף ואמר המגיד הקדוש לתלמידו: 'דע לך שצדיק עליון, גם בעודו חי בעולם הזה, יודע את שני הדברים כאחד: הוא מרגיש או כאבו של יהודי ומתפלל עליו מקירות ליבו; ויחד עם זאת בידיעה ברורה שהכל לטובה.'

(סיפורי נשמה, ר' שמואל זיוון, תשע"א, חלק א, עמודים 229 - 227).

יהיה רצון שנזכה, יחד עם כל ישראל, לראות בישועות גדולות בקרוב.

 


[1]   "אש קודש" הוא לקט תורות שנאמרו על ידי האדמו"ר במהלך שנות השואה ת"ש - תש"ב בגטו וורשה. התורות הוחבאו על ידי האדמו"ר, נמצאו לאחר השואה, בה נספה האדמו"ר, ויצאו לאור בשנת תש"ך.

[2]   בפסוק א.

[3]   במדבר רבה, כ"ג, ג.

[4]   וכך אומר רש"י:

משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות אמר לו כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך וכו'.

[5]   הציטוט המדוייק הוא "מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה".

[6]   הקדמה לתיקוני הזוהר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)