פרשת מקץ - הבהמיוּת שבעולם הזה

  • הרב דניאל סרי-לוי

פרשת מקץ - הבהמיוּת שבעולם הזה

פרעה חולם: מן היאור עולות שבע פרות. יפות מראה. בריאות בשר. החלומות של פרעה, הצד הרוחני שלו, מלאים בהמיוּת עבת-בשר. מפליא, איך ברגע אחד באים יצורי חלום אחרים - רעי-מראה, רעועים ורקים - וטורפים את כל השאיפות... 'ולא נודע כי באו אל קרבנה'. כשהוא מקיץ - הכל פורח. רוחו מתפעמת, אבל אין פותר אותם לפרעה. "ויקץ פרעה - וישן ויחלום שנית"; "ויקץ פרעה - והנה חלום". עדיין חלום. תמיד חלום.

התורה של רבי נחמן על "ויהי מקץ" מנהלת מלחמה סבוכה נגד הדמיונות:

"כי צריכים לשמור מאוד את הזיכרון, שלא יפול לשכחה, בחינת מיתת הלב. ועיקר הזיכרון הוא לזכור תמיד בעלמא דאתי - שלא יהיה בדעתו ח"ו שאין עולם אלא אחד..." (ליקוטי מוהר"ן נ"ד).

הדמיונות - החלומות על בהמיוּת טובת מראה ובריאת בשר - עולים בקנה אחד עם הדעה שהעולם הזה הוא הכל. תבלע אותו (ותן גם לנו)! מהר, לפני שהוא נגמר!

יוסף הוא 'בעל החלומות', והחלומות שלו מתגשמים. כיצד אין הוא מאבד את הזיכרון?

- "וצריך לשמור את העין מכח המדמה..." (שם)

'ויוסף ישית ידו על עיניך' - ע"י שמירת העיניים (ומכאן שמירת הברית) יכול יוסף אפילו במצרים לחיות תמיד בידיעה שהנפש הבהמית אינה יכולה למלוך לבדה. הפרות של פרעה הן רק כלים לעבודת ה'. התפילין הם הסמל המובהק לכך. משא ומתן באמונה וביושר גם הם דוגמא לעיקרון הזה. אפילו היהודי הכי פשוט יודע.

"כי ע"י בחינת ניגון ושמחה יכולין לזכור עצמו בעולם הבא"...

ורבי נתן מספר:

"זאת התורה נאמרה בשבת חנוכה, ואחר שאמר התורה הזאת אמר: 'אני אמרתי עתה איך מדליקין נר חנוכה, בחינת לאמשכא משח רבות קודשא ולאדלקא בוצינא, שמן משחת קדש, שהוא הדעת כידוע... שהוא בחינת זיכרון הנ"ל' - ולא באר יותר." (שם)

נרות החנוכה וההלל - הם הכלים שלנו במלחמה נגד הדמיונות המובילים לעצבות, ומיתת הלב. הם המזכירים לנו בלילות את האמונה. הם המגרשים את החלומות עמוסי הבהמיות - הרוחניות המזוייפת של ההלניזם - השמן הטמא, ומביאים במקומם רוח חדשה של נבואה ושמחה, מעין עולם הבא.