פרשת מקץ - על חלומות ופתרונם

  • הרב מאיר שפיגלמן

פרשת מקץ

על חלומות ופתרונם

"ויאמרו איש אל אחיו - הנה בעל החלומות הלזה בא". (בראשית ל"ז, יט)

בינם לבין עצמם, אחי יוסף מכנים את אחיהם בתואר "בעל החלומות". ואכן, אין כינוי מתאים יותר ליוסף, שחלומות מלווים אותו לאורך כל דרכו. מה פשר כשרונו של יוסף לפתור חלומות? האם אין הוא אלא חוזה עתידות מוכשר?

פתרון החלומות

כאשר פרעה קורא ליוסף, הוא אומר לו: "ואני שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו". ברור שיוסף התפרסם כפותר חלומות מדופלם לאחר שפתר בהצלחה את חלומותיהם של שר האופים ושר המשקים. למעשה, אם נבחן את חלומם ופתרונו, נגלה שהפתרון הוא פשוט ביותר[1].

כל יושבי מצרים ידעו שבעוד שלושה ימים יחול יום הולדתו של פרעה, ולכולם היה ברור שיום זה מנוצל לסגירת חשבון עם הסובבים אותו. ביום הולדתו, פרעה לא נשא רק את ראשיהם של שר האופים ושר המשקים בתוך עבדיו, אלא ביצע סבב מינויים מקיף, ששני השרים היו רק חלק ממנו[2]. שני השרים ידעו בדיוק מהם החטאים שבהם הם הואשמו, ולפיכך הם יכלו לשער מה צופן להם העתיד. חלומו של שר המשקים ניבא בצורה ברורה שהוא עתיד לחזור לתפקידו הישן: "ואקח את הענבים ואשׂחט אֹתם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה". חלומו של שר האופים היה פחות ברור, אולם השוואתו לחלום הראשון מעידה כאלף עדים על כך שהעתיד הנרמז בו אינו ורוד. יתר על כן: כיוון שפרעה אינו מופיע בחלום, שר האופים משחק בו תפקיד פסיבי ביותר והעוף אוכל מהסלים שעל ראשו - ברור לכל פותר חלומות מתחיל שהתמונה היא עגומה ביותר.

אם נמשיך באותו כיוון, נראה שגם הפתרון לחלומות פרעה אינו מסובך במיוחד. היאור - כידוע - הוא מקור החיים במצרים. כאשר פרות טובות עולות מן היאור, פשר הדבר הוא שהיאור גידל פרות טובות. לעומת זאת, כאשר עולות מהיאור פרות רעות - ברור שאלו הן שנות רעב, שהיאור מגדל בהן פרות דקות ורזות. כך גם ביחס לשיבולים: שיבולים בריאות מעידות על שנות שבע, ואילו שיבולים דקות מעידות על שנות רעב. קשה להניח שאף אחד מהחרטומים, הבקיאים בפתרון חלומות, לא ידע לפתור חלומות פשוטים מעין אלו. מהו, אם כן, ייחודו של יוסף?

"ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון"

בהמשך פתרון החלומות, לאחר שהוא מפרש את משמעות החלום שחלם פרעה, יוסף מוסיף ומייעץ למלך מצרים כיצד עליו לנהוג:

"ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים: יעשה פרעה ויפקד פקִדים על הארץ, וחִמֵש את ארץ מצרים בשבע שני השבע: ויקבצו את כל אֹכל השנים הטבות הבאֹת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אֹכל בערים ושמרו: והיה האֹכל לפִקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב". (בראשית מ"א, לג-לו)

לכאורה, תוספת זו היא מחוצפת, ואף מסוכנת ביותר. פרעה לא ביקש מיוסף עצות אסטרטגיות, כיצד לעבור בשלום את שנות הרעב. הניסיון לעזור לפרעה לנהל את המדינה יכול לעלות ליוסף ביוקר, מה עוד שהעצה לחפש אדם חכם עשויה להתפרש כהצעת עבודה לעצמו. מדוע יוסף לא פחד שפרעה יראה בו עבד חצוף הכלוא בבית הסוהר ומתיימר להיות שליט על מצרים?

פתרונו של חלום פרעה

כדי להסביר את שתי הבעיות הללו, עלינו לעמוד על נקודת מפתח באופן שבו יוסף פותר חלומות.

רבים מהפרשנים עמדו על ההבדלים שבין חלום פרעה לבין מה שהוא סיפר ליוסף. רוב ההבדלים הללו נובעים מכך שהתיאור הראשון הוא תיאור אובייקטיבי של החלום, ואילו לתיאור השני נוספה התרשמותו האישית של פרעה.

אולם ישנו הבדל אחד שאינו מוסבר על פי הבחנה זו. הן בחלום והן בסיפור, שבע הפרות הרעות אוכלות את שבע הפרות הטובות, ושבע השיבולים הדקות אוכלות את שבע השיבולים הבריאות. כאשר פרעה מספר את חלום הפרות, הוא מציין "ותבאנה אל קרבנה, ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומראיהן רע כאשר בתחִלה". מסתבר, שפרט זה מסמל שהשנים הטובות לא ייזכרו בשנים הרעות; אולם לאור זאת - מעניין שבתיאור חלום השיבולים לא מופיע משפט דומה. למעשה, אם נשווה בין שני הסיפורים של פרעה, נגלה שמראה השיבולים הרעות השתפר לאחר שאכלו את השיבולים הטובות (שהרי לא כתוב ש"מראיהן רע כאשר בתחילה"!).

נראה, אם כן, להסביר ששני החלומות מייצגים שתי אפשרויות פעולה שונות. חלום הפרות מייצג את מה שעלול להתרחש אם לא ייערכו כראוי לשנות הרעב: לא ייוותר דבר משנות השבע לשנות הרעב. חלום השיבולים, לעומתו, מייצג את הדרך השנייה - את מה שעתיד להתרחש אם ייערכו כראוי: השנים הרעות אמנם תאכלנה את השנים הטובות, אך ניתן יהיה להסתדר עם שנות הרעב בשל שבע שנות השבע שלפניהן[3].

מעתה, אנו מבינים שיוסף יעץ עצות לפרעה כיוון שהעצות הללו היו כלולות בחלום. החלום לא רק חזה את העתיד, אלא גם נתן דרך להתמודד איתו. יוסף הבין שחלום לא נועד סתם לספר את העתיד, אלא גם לרמוז כיצד ניתן להשפיע עליו. הבנה זו מושתתת על שתי הנחות: ראשית, יוסף הבין שאם הקב"ה מתגלה לאדם בחלום ומספר לו משהו - יש בכך צורך. אם האדם אינו יכול לעשות מאומה - הקב"ה אינו טורח להתגלות אליו ולגלות לו את העתיד[4]. שנית, יוסף יודע שהחלום לא בהכרח יתגשם. כבר אצל אברהם ראינו שאף כאשר הוא הובטח בצורה מפורשת על ירושת הארץ - הוא חשש שמא יגרום החטא ושאל "במה אדע כי אירשנה". קל וחומר, שאף חלום עשוי שלא להתגשם[5], ומטרת החלום היא לכוון את האדם לקראת התגשמותו.

זוהי גם הסיבה לכך שיוסף מנסה ללא הרף להגשים את החלומות. כאשר שמע את חלומם של שר המשקים ושר האופים, הבין שהחלום נועד להציל אותו מבית הסוהר. כיוון ששני השרים אינם יכולים לעשות מאומה כדי להשפיע על החלטת פרעה, הרי שמטרת החלום היא שונה, ולכן היא ביקש משר המשקים להזכיר אותו לפני פרעה. בדומה לכך, גם מטרת החלום של שר האופים הייתה להוכיח את כשרונו של יוסף, וכאשר פתרונו התממש - שר המשקים ראה שאכן יוסף יודע לפתור חלומות.

כך גם ביחס לחלומותיו של יוסף עצמו. למרות שהוא רואה שהחלומות מרגיזים את האחים, הוא ממשיך לספר להם עליהם. נראה, שהוא עשה זאת כדי לתרום להתגשמותם: יוסף מאמין שהחלומות אכן עתידים להתגשם, והוא מספר אותם לאחיו כדי שיקיימו אותם. זוהי גערת יעקב ביוסף: אי אפשר שהחלומות יתקיימו, כיוון שאמו מתה ואינה יכולה להשתוות לפניו[6].

החלום כדבר ה'

אם נחזור עכשיו לשאלה שבה פתחנו - מדוע יוסף מוחזק לפותר חלומות כל כך מצטיין - הרי שבידינו נתון הפתרון. כשרונו של יוסף בפתרון חלומות אינו מיוחד כל כך, אך המייחד אותו היא הנכונות לפעול על פי החלום ולסמוך עליו. יוסף מאמין שהחלום הוא דבר א-להים, ולכן הוא מוכן לקחת סיכונים לשם הגשמתו. ברור שאם הוא ינבא לשר האופים שהוא עתיד להיתלות, ובסופו של דבר הוא לא ייתלה - הוא ינקום ביוסף[7]. אולם דווקא בשל כך, הנועזות של יוסף לתאר בצורה מדוייקת מה עלול לקרות (אפילו כאשר התיאור אינו סימפטי - "ואכל העוף את בשרך מעליך...") - היא שמשכנעת את שר המשקים בכשרונו של יוסף, ולכן הוא מספר עליו לפרעה. רמז לכך ניתן למצוא בהתנהגותו של שר המשקים לאחר שחלם את חלומו. התורה מעידה שפניו היו זועפים, למרות שהיה ברור לו שחלם חלום טוב. שר המשקים הבין את משמעות חלומו, אולם הוא לא היה בטוח בפתרונו. הוא היה חסר את הוודאות בכך שהחלום יתקיים, ואין הוא דברים בטלים בעלמא. התייחסותו הרצינית של יוסף לחלום זה - היא ששכנעה אותו.

ואם נכון הדבר ביחס לחלומות השרים, הרי הוא נכון כפל כפליים ביחס לחלומותיו של פרעה. יוסף לוקח סיכון כבד מאוד כאשר הוא פותר את החלום. מצד אחד, הוא נתון בבית הסוהר ואין לו מה להפסיד; אולם מאידך - אם שבע השנים הרעות לא יתממשו, סביר להניח שפרעה יתיז את ראשו של יוסף בשל הסכומים הכבירים שבוזבזו מאוצר הממלכה לשם אגירת התבואה ובניית האסמים. פתרונות החרטומים אינם מחייבים כל היערכות מיוחדת, ולכן גם קל להם לתרץ את כשלונותיהם. יוסף - לעומתם - בטוח בפתרונו, ומוכן להסתכן למענו. בשל כך הוא זכה לאמונו של מלך מצרים: בשל הידיעה שהחלום אינו מתאר רק את הגיגיו של החולם, אלא הוא גם דבר א-להים אל האדם.



[1] אמנם, תמיד לאחר הצגת פתרון לבעיה מסויימת נראה כאילו הפתרון היה ברור מראש; אך דומה שבמקרה זה - הפתרון אכן פשוט למדי.

[2] ייתכן שזוהי הסיבה לכך ששני השרים הושמו "ימים" (שנה) במשמר: היה עליהם להמתין עד יום הולדתו של פרעה, ואז ייגזר דינם.

[3] יוסף עצמו מסביר את החלום הכפול בצורה שונה: "ועל הישנות החלום אל פרעה פעמיים - כי נכון הדבר מעם הא-להים וממהר הא-להים לעשותו". נראה שאין בכך סתירה לדברינו, שכן גם לפי דברינו - די היה בחלום השני כדי להסביר כיצד יש להתמודד עם שבע שנות הרעב, והחלום הראשון לא נחלם אלא כדי לרמוז שנכון הדבר מעם הא-להים. פרט לכך, ייתכן שיוסף רצה לגרום לפרעה לשחרר אותו מייד מבית הסוהר. אפשר גם שיוסף לא רצה לגלות לפרעה מהיכן למד את דרך ההתמודדות עם שנות הרעב כדי לשכנע אותו בחכמתו.

[4] הקב"ה התגלה גם לאבות באמצעות חלומות, ולכל התגלות כזו יש תוכן משמעותי, ולא הודעה על העתיד בלבד.

[5] שהרי החלום הוא התגלות ברמה נמוכה יותר מהתגלות מפורשת, כפי שמצינו אצל יעקב, שהקב"ה מתגלה אליו בתחילת דרכו בחלום, ורק לאחר קיום הנדר בבית אל באופן ישיר (עיין בשיעור על פרשת וישלח).

[6] יש להוסיף, שבחלומות יוסף - מִסְפָּר תמיד מציין שיעור זמן (שלושה שריגים ושלושה סלים מסמלים שלושה ימים, ושבע פרות ושבע שיבולים מסמלות שבע שנים). לפיכך, היה מקום לומר שגם אחד עשר הכוכבים מסמלים אחת עשרה שנים: לאחר אחת עשרה שנים, אחי יוסף עתידים להשתחוות לו. ואכן, יוסף חלם את חלומותיו בגיל 17, עמד לפני פרעה בגיל 30, ומכאן שהוא פתר את חלומות שר המשקים ושר האופים בגיל 28 - בדיוק 11 שנים לאחר שחלם את חלומותיו. לאור זאת, מובן מדוע חז"ל קבעו שיוסף היה אמור לצאת מבית הסוהר כבר בגיל 28, ונענש כיוון ששם מבטחו באדם ולא בקב"ה.

[7] כיוון שיוסף היה משרתם של שר האופים ושר המשקים, מסתבר שדרגתם הייתה גבוהה משלו, והיה בידם הכוח לנקום בו.