פרשת נשא - חלוקה לפרשיות

  • הרב מנחם ליבטאג

פרשת נשא

פרשת נשא מכילה רצף פרשיות, הנראה במבט ראשון כנעדר קשר הגיוני:

· חובות הלוויים (פרק ד').

· דיני קרבן חטאת וסוטה (פרק ה').

· דיני נזיר וברכת כוהנים (פרק ו').

· טקס חנוכת המשכן (פרק ז').

עם קצת דמיון נוכל, כמובן, למצוא נקודת השקה כלשהי בין כל זוג פרשיות, אך ברור שעל פי הפשט אין להן כמעט דבר במשותף. מדוע, אם כן, כורכת אותן התורה יחדיו?

להבנת העניין עלינו לנתח את מבנה הספר ולמצוא את הנושא המייחד אותו. בתוך כך נחשוף תבנית מעניינת למדיי, ייחודית לספר במדבר, אשר תסביר מדוע נראות פרשיות רבות בספר כבלתי-מתאימות.

פתיחה

'הנחת העבודה' של סדרת השיעורים הזו היא שלכל חומש נושא ייחודי. אנו מצפים אפוא למצוא מכנה משותף שיסביר את מבנה ספר במדבר, כשם שמצאנו רקעים שסייעו לנו בהבנת רצף הפרשיות בספרי בראשית, שמות וויקרא.

אלא שמציאת רקע כזה לספר במדבר תהיה קשה בהרבה, מאחר שיש בו פרשיות רבות שנראות בלתי-קשורות לחלוטין.

פרשת נשא, למשל, היא דוגמה מצוינת לפרשה הכוללת עניינים רבים ושונים שאין שום סיבה נראית לעין לסמיכותם.

פרשת שלח היא דוגמה נוספת. לאחר סיפור המרגלים (פרקים י"ג-י"ד) מופיע אוסף מצוות חסר חוט מקשר (פרק ט"ו):

· דיני נסכי הקרבנות.

· דיני הפרשת חלה מן העיסה.

· דיני קרבנות חטאת של העם.

· סיפורו של מחלל השבת בפרהסיה.

· מצוות ציצית.

· סיפור קרח (פרק ט"ז) וכו'.

יתר על כן: רבות מן המצוות הנ"ל קשורות למשכן, ודומה שהן שייכות לספר ויקרא! מה מתרחש בספר במדבר?!

על מנת להשיב נזדקק ל'מאקרוסקופ' שלנו, ונערוך כמה תרשימים וטבלאות.

הפרד ומשול

קודם שנתחיל בניתוח הספר עלינו להבחין בין שני טיפוסים בסיסיים של פרשיות:

1. תיאורים - הסיפור המשתלשל לאורך החומש.

2. פיקודים - המצוות שנצטוו בני ישראל לקיים לדורותיהם.

בלימודנו עד כה, ראינו כי:

· ספר בראשית מכיל בעיקר תיאורים: סיפור הבריאה וברית ה' עם האבות.

· ספר שמות מכיל הן תיאורים (סיפור יציאת מצרים וכו') והן מצוות (אלו שניתנו במעמד הר סיני).

· וספר ויקרא מכיל בעיקר מצוות - המוצגות לפי נושאים - וכן שני סיפורים קצרים.

הבה נביט מקרוב בספר במדבר ונחפש את הקשר בין חלקיו הסיפוריים לבין המצוות שבו. בטבלה דלהלן מוצגות העלילה שבספר במדבר (בצד ימין) ומצוותיו (בצד שמאל). שימו לב לרצף ההגיוני של הסיפור לעומת הסדר האקראי של המצוות.

תרשים ספר במדבר

פרק

סיפור

מצוות

א-ד

סדר המחנות

 

ה

 

קרבן חטאת, סוטה

ו

 

נזיר, ברכת כוהנים

ז

חנוכת המשכן

 

ח

הנפת הלוויים

 

ט

הקרבת הפסח במדבר
מסע על פי הענן

פסח שני

י

חצוצרות למקרא המחנות
עזיבת הר סיני

 

יא

תלונות במהלך המסע (מתאוננים, מתאווים וכו')

 

יב

תלונות כנגד משה (חטא מרים)

 

יג

חטא המרגלים

 

יד

העונש: ארבעים שנה במדבר

 

טו

 

שלמים, חלה, חטאת, שבת, ציצית

טז-יז

מרד קרח

 

יח

 

מתנות הכוהנים והלוויים חלף עבודתם

יט

 

דיני טומאת מת

כ-כא

מאורעות שנת הארבעים: מות מרים, מי מריבה, מות אהרן, כיבוש עבר הירדן המזרחי וכו'

 

כא-כד

סיפור בלעם ובלק

 

כה

חטא בעל פעור ומעשה פינחס

 

כו

מפקד באי הארץ

 

כז

העברת המנהיגות ממשה ליהושע

 

כח-כט

 

תמידים ומוספים 

ל

 

נדרים

לא

מלחמת מדין

 

לב

נחלת ראובן וגד

 

לג

סיכום המסעות במדבר

 

לד-לו

 

הכנה לכיבוש הארץ ולירושתה (נחלות, ערי מקלט)

למדו את הטבלה בדקדוק. שימו לב שקטעי הסיפור מתעדים בפשטות את סיפור מסעם של בני ישראל מהר סיני (דרך המדבר) עד הגיעם לערבות מואב כעבור ארבעים שנה, ולולא הכיל ספר במדבר את המצוות שבטור השמאלי היה סיפור זה קובע את נושא הספר. שימו לב גם לכך שרוב המצוות לדורות נראות מנותקות לגמרי מן הסיפורים הזורמים שבטור הימני (ולכל היותר הן נוגעות אליהם במידה רופפת), ורובן נראות כשייכות לספר ויקרא!

הפסקה באמצע המתח...

ראינו עד כה כי ספר במדבר מתאר את המסע בן ארבעים השנה של בני ישראל מהר סיני לערבות מואב, אך הסיפור נקטע מדי פעם על ידי מצוות שאינן קשורות אליו כלל ונראות כשייכות לספר ויקרא.

מבנה זה ייחודי בהחלט לספר במדבר. ספר שמות, לדוגמה, שונה מהותית מספר במדבר למרות השילוב שיש בו בין מצוות לסיפורים בכך שהמצוות שבו הן חלק חיוני מהסיפור השוטף [כשעוזבים בני ישראל את מצרים הם מצטווים לשמור את הפסח ואת חג המצות; במעמד הר סיני ניתנים עשרת הדיברות; ודיני המשכן ניתנים כתגובה לחטא העגל או כהנצחת מעמד הר סיני]!

גם ספר ויקרא שונה לחלוטין! מלבד שני סיפורים קצרים, הוא מכיל רק מצוות (לדורות), המסודרות לפי נושאים (קדושת המשכן והעם, תורת כוהנים וכו').

מבנה ספר במדבר - סיפור מתמשך 'המופרע' לעתים על ידי מצוות 'בלתי-קשורות' - הוא אפוא יחידאי.

הקדמת הרמב"ן

הניתוח דלעיל יוכל לסייע לנו בהבנת משפט תמוה בהקדמת רמב"ן לספר:

"והספר הזה, כולו במצוות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר".

כמה שורות אחר כך נמצאת הצהרה בוטה, ועם זאת מתמיהה:

"ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצוות בענייני הקרבנות, שהתחיל בהן בספר הכהנים, ולא נשלם ביאורן שם והשלימן בספר הזה".

רמב"ן מבחין בין שני סוגי המצוות המצויים בספר: 'מצוות שעה', השייכות לספר, ו'מצוות לדורות' - שאינן שייכות לו [דוגמות: מצוות לשעה - סידור המחנה סביב המשכן (א'-ד'), קידוש הלוויים (ח'), מסע וחנייה בעקבות הענן (ט'); מצוות לדורות - סוטה (ה'), נזיר (ו'), תמידין ומוספין (כ"ח-כ"ט)]. הבחנה זו מלמדת שלספר נושא מרכזי אחד - סיפור המסע בן ארבעים השנים מסיני לערבות מואב. סיפור זה והמצוות הנוגעות לו - שייכים לספר; ואילו המצוות המנותקות - אינן שייכות לו!

רמב"ן איננו מבאר מהו הנושא המרכזי של הספר, אולם נוכל להסיק זאת מהמשפט בהקדמתו הדן בחלק הסיפורי של ספר במדבר:

"[והספר הזה...] ובנסים הנעשים להם, לספר כל מעשה ד' אשר עשה עמהם להפליא, וסיפר כי החל לתת אויביהם לפניהם לחרב, וצוה שכך תחלק הארץ להם".

לדעת רמב"ן, ספר במדבר מפרט את מה שאירע במהלך מסע בני ישראל מהר סיני לארץ המובטחת. ופירוט זה כולל הן את הסיפור המפרט אירועים אלה והן את המצוות המיוחדות - מצוות לשעה - שקיבלו בני ישראל במסע זה.

המצוות לדורות, העוסקות בנושאים שאינם קשורים למסע במדבר, אינן שייכות לספר במדבר! מדוע כוללת התורה בספר מצוות שאינן שייכות אליו? לצערנו, נראה שרמב"ן הותיר את השאלה ללא מענה.

להיכן שייכות כולן?

קודם שנציע את תשובתנו נחזור לרשימת המצוות שאינן שייכות לספר וננסה לקבוע להיכן הן שייכות.

מבט חטוף ברשימה שבצד שמאל שבטבלה ייתן תשובה ברורה: הן שייכות לספר ויקרא. למשל:

פרשת סוטה (ה', יא-לא) ופרשת נזיר (ו', א-כא):

שתיהן מכילות 'תורות' של קרבנות (ראה ה', כט; ו', א-כא), ולפיכך מקומן עם 'תורות' אחרות, בחלקו הראשון של ספר ויקרא.

פרשת פרה אדומה (י"ט):

מקומה בין פרשיות תזריע-מצורע, יחד עם שאר דיני הטומאות ותהליכי הטהרה.

קרבנות תמידים ומוספים (כ"ח-כ"ט):

שייכים לחגי פרשת אמור (ויקרא כ"ג). כל מועד בפרשת אמור כולל "אשה לה' ", וספר במדבר מפרט מהו האישה המסוים המועלה בכל חג (עיין גם ויקרא כ"ג, לז).

פרשיות מספר ויקרא 'נשלפות' לכאורה וממוקמות 'באקראי' במהלך הסיפור שבספר במדבר! ברם, מדוע תעשה התורה דבר שכזה?

ייתכן שפרשיות 'מנותקות' אלו מוקמו בספר במדבר בגלל הסיבה 'הטכנית' שהן ניתנו למשה רבנו תוך כדי המסע במדבר. לדוגמה: מצוות שילוח טמאים (ה', א-ד) - סביר שתינתן רק לאחר ארגון המחנה.

על כל פנים, גישה זו מסבירה רק חלק קטן מהפרשיות. רוב המצוות לדורות שבספר חייבות היו להינתן במועד מוקדם יותר, ככל הנראה בהר סיני. דיני טומאת מת (י"ט), למשל, חייבים היו להינתן לפני הקמת המשכן, שאם לא כן היו הכוהנים מנועים מלעבוד בו. יתרה מזאת: יש בספר במדבר מצוות שכבר הוזכרו קודם לכן (עיין, למשל, ה', ה-ח, והשווה ויקרא ה', כ-כו). דומה אפוא שפרשיות אלה 'מפסיקות' את ספר במדבר במכוון!

פשוטו של מדרש

אם המבנה המיוחד של במדבר מכוון, מתבקש הדבר שנתפתה למצוא קשר, אפילו רופף, בין המצוות 'הבלתי-קשורות' הללו לבין הסיפור המסודר שבספר במדבר. תבנית זו עשויה להיות פשט של דרש: התורה סומכת בכוונה תחילה פרשיות מסוימות זו לזו, על אף שניתנו בזמנים שונים ואף על פי שהן נראות בלתי-קשורות, על מנת שנחפש קשר תוכני ביניהן! כך רומזת לנו התורה באמצעות פשט המבנה, כי אנו חייבים לחפש אחר הדרש. סגנון יחידאי זה של ספר במדבר מעמיד בפנינו את האתגר למצוא קשר תוכני בין 'המצוות לדורות' לבין הסיפור השוטף [זה גם מסביר את השאלה 'למה נסמכה' החוזרת במפרשים לעתים קרובות].

בלמדנו את ספר במדבר אל לנו להתפלא על מצוות שאינן נראות שייכות. אדרבה: אנו נדרשים לנסות לחשוף מסר עדין יותר שהתורה בחרה להעביר לנו בסמיכה המכוונת של מצוות אלו לחלק הסיפורי.

מסע בצל השכינה

מדוע שזורות בספר במדבר דווקא פרשיות מספר ויקרא? מבנה זה של ספר במדבר עשוי לשקף דרך חיים. כשלמדנו את ספר ויקרא הבהרנו איך משפיעה קדושת המשכן (במחצית הראשונה של הספר) על קדושת האומה בכללה (במחציתו השנייה). רעיון יסודי זה מיושם כעת בספר במדבר. התורה קוטעת תכופות את פירוט מסע בני ישראל במדבר במצוות העוסקות בקשר המיוחד שבין הכוהנים והעם.

בנסוע העם מהר סיני מתחילים בני ישראל להתעסק במשימות ארציות, כגון ההכנות לכיבוש הארץ. בה בעת עליהם לזכור תמיד את מטרותיהם הרוחניות, שהמשכן שבמרכז המחנה הוא סמל להן.