נשא | מפקד הלוויים ובחירת הלוויים

	הבחירה הראשונה (ה'-י')	הבחירה שנייה (י"א-י"ג)
מהות הבחירה	"ושרתו אותו (את אהרן) ושמרו את משמרת אהרן וישראל" (ו').	"ואני הנה לקחתי את הלויים...לי יהיו" (י"ב-י"ג).
עבור מי	עבור הכוהנים בני אהרן: "נתונים המה לו מאת בני ישראל" (ט').	עבור ה'
מטעם מי	מאת בני ישראל	מאת ה': מעמד עצמי במקום הבכורות שמעמדם טבעי - הם בכורות.
סייג	אהרן ובניו צריכים לשמור את כהונתם (י'), כלומר להפריד בינם לבין הלויים.	לא נאמר

 

נסיק את המסקנות המתבקשות מן העובדות שיש לנו עד כה:

מניין הלויים השני, הנזכר בפרק ד', מקביל למניין בני ישראל והוא המשכו הטבעי. הביטויים: "שאו" או "נשא" וכן הביטוי "צבא" משותפים לשני המפקדים[3], והם מעידים על ייעודם המשותף של מפקד הלויים ומפקד ישראל: מניין האנשים ראויים לצבא החול וצבא הקדש, חלוקת המשימות וארגון המחנה לקראת תנועתו ארצה. הקבלה זו נמשכת בכך ששני המפקדים נעשים על ידי פורום רשמי הכולל שלושה (בית דין): משה, אהרן ונשיא. גם המניין של גברים מבוגרים בלבד מעיד על תפקידו הפונקציונלי של מפקד הלויים השני, בהמשך למפקד ישראל. ההפרדה בין המפקדים מנומקת ומוסברת על ידי התורה בפרק א', בשעת תיאור מפקד העם:

(ז) וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם:
(מח) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(מט) אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(נ) וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ:
(נא) וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
(נב) וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם:
(נג) וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת:
(נד) וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ:

ברור מהפסוקים כאן שמטרת הוצאת שבט לוי מן המפקד הכללי היא ליעד לו תפקיד אחר, שגם הוא חלק מהמשימות המוטלות על הכלל.

מהות המפקדים והבחירות

מניין הלויים הראשון הוא המניין קובע את מעמדם הקדוש של הלויים - לא רק מכוח תפקידם, אלא מכוח היותם שייכים לשבט. זאת היא הסיבה לכך שהוא נעשה מגיל חודש - פקידת כל לוי באשר הוא. משה הוא הפוקד היחידי מפני שאין כאן פעולה אדמיניסטרטיבית כמו במפקדים האחרים, אלא פעולה של קידוש הלויים, והיא מוטלת באופן טבעי רק על משה כשליחו של ה'. כלומר, מפקד זה נושא אופי דתי יותר.

המפקד השני, מגיל שלושים, הוא חלק מהפעולה שהעם מבצע לטובת אירגונו, ומשה אהרן והנשיאים פועלים מכוח העם ובסמכותו. כלומר, מפקד זה, בדומה למפקד של כלל ישראל, נושא אופי אזרחי יותר.

בשלב זה ניתן לנו כבר להצביע על הזיקה בין שני המפקדים לבין שתי הבחירות:

הבחירה הראשונה, למען אהרן, מתאימה למפקד האזרחי, שהרי עיקר מטרתה ליצור כוח עבודה - צבא.

הבחירה השנייה, העצמית, לפיה הלויים נתונים לה', מקבילה למניין הראשון, מבני חדש ומעלה. מניין זה הוא מניין של הקדשה, תמורת הבכורות.

לפי הבחירה הראשונה, יש מערכת של תפקידי קדש שגם היא זקוקה לצבא, והלויים ניתנים לאהרן מפני שהוא איננו יכול לעשותה לבדו. הם ניתנים אמנם על ידי משה, אך נראה שמבחינה מהותית עם ישראל נותן את הלויים.

לפי הבחירה השנייה הלויים שייכים לה'. אין להם אמנם מעמד מקורי של קדושה, אך הם מחליפים את הבכורות להם היה מעמד כזה. החלפה זו מתבצעת על ידי משה, באופן ייחודי, ולכן אין לה מקבילה במפקד ישראל. התורה אינה מנמקת את הבחירה הזו כאן, אלא אומרת שזו בחירה של הקב"ה.

ג. סדר פרשות מפקד הלויים

ניתן לראות ששתי הבחירות של הלויים ושני המפקדים באים בכתוב בסדר כיאסטי כך:

בחירה א': לשרות אהרן, כבני משפחתו - נתינה של כלל ישראל (ג, א'-י').

בחירה ב': לשרות ה', כמחליפי הבכורות - נתונים לה' (ג, י"א-י"ג).

מפקד ב': מבן חודש, להחלפת הבכורות (ג, י"ד –סופו).

מפקד א': מבני שלושים, לעבודה ולצבא (ד –כולו).

עיון מדוקדק יותר בבחירה הראשונה מראה שבעצם יש לה שתי מטרות המצטרפות אחת לשנייה:

(ז) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן:
(ח) וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן:
(ט) וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (פרק ג').

המשפטים הצבועים בכחול מלמדים על התפקיד הקשור בעבודת האהל, במשמרת הכהונה. המשפטים הצבועים בירוק מלמדים על התפקיד הקשור במשמרת בני ישראל: ייתכן שמדובר על שמירה מפני כניסה למתחם המקודש וייתכן שמדובר על תיווך בין העם לבין הכוהנים, אך בכל אופן יש להם תפקיד גם ביחס לעם. עמדה זו נובעת גם מכך שהעם "ויתר" על הלויים לטובת עבודת הקדש, אך ודאי ראוי שהלויים יפעלו גם לטובת העם.

ייתכן שהפסוקים בפרק א' מכוונים לכפילות זו:

(נ) וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ:
(נא) וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
(נב) וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם:
(נג) וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת:

ד. בחירת הלויים הכפולה בספר דברים - מחלוקת רש"י ורמב"ן

שיטת רש"י בבחירת הלויים

בדברים פרק י' אנו קוראים:

(א) בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה’ אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ:
(ב) וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן:

אחרי מספר פסוקים מספר משה על בחירת הלויים באותו הקשר:

(ח) בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה’ אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה’ לַעֲמֹד לִפְנֵי ה’ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(ט) עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה’ הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֱלֹוקיך לוֹ:

פסוקים אלה יוצרים זיקה בין בחירת הלויים למעשה העגל, והם מצטרפים לאמור בסיפור המקורי, בספר שמות:

"ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה" (ל"ב, כ"ט). כלומר: בחירת הלויים היא שכר וגמול טוב על מעשיהם בחטא העגל. בצירוף האמור בדברים לאמור בבמדבר ג' הועלתה ההצעה המפורסמת שהלויים החליפו את הבכורות בגלל קנאותם ומסירות נפשם לה'. אולם, הפסוקים בדברים מקשים עלינו, מפני שהם כורכים יחד את בחירת הלויים והכוהנים, שהרי נאמר בו שה"לויים" נבחרו לעמוד לפני ה' לשרתו (ומשמע שזהו שרות ישיר, ולא עקיף), ועוד יותר מכך - נאמר "לברך בשמו", וזו ודאי עבודת כוהנים ולא לויים.

קושי דומה עולה גם מהפסוקים בדברים ל"ג, בברכת משה:

(ח) וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה:
(ט) הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ:
(י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ:

פסוק ט' מדבר בעליל על מעשי הלויים בעגל, שם נאמר "והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו" (שמות ל"ב, כ"ז).

רש"י (דברים, ח' י') מפרש כפשוטו, שאכן בחירת הכוהנים מאוחרת לעגל, אלא שעל כך יש שתי קושיות:

א. פרשת תצווה (שמות כ"ח-כ"ט), בה, מצטווה משה על קידוש הכוהנים קודמת במקרא לחטא העגל (שמות ל"ב).

ב. קשה להבין שהכוהנים בני אהרן נבחרו בעקבות מעשיהם בעגל, שהרי אהרן חטא בעגל.

תשובת רש"י לשאלה הראשונה ידועה: הציווי על המשכן אינו במקומו, ו'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. על כן, יש להניח כי הציווי על קידוש הכוהנים מאוחר לחטא העגל והוא תוצאה שלו. מסתבר שלדעת רש"י בחירת הכוהנים איננה עומדת בפני עצמה, אלא קודם נבחר שבט לוי כולו, ומתוכו יוחדו הכוהנים בני אהרן. אמנם יש קושי בבחירה שלהם דווקא, שהרי אהרן חטא בעגל, אך מסתבר שכאן רש"י יאמר שאין חטאו של אהרן שולל את זכויותיו הקודמות ואת מעמדו כנביאו של משה.

שיטת הרמב"ן בבחירת הלויים

הרמב"ן בדברים י' טוען שיש להבין את הפסוקים כאילו כתוב שעוד לפני חטא העגל נבחרו הכוהנים והלויים. לדעתו, עיקר בחירת הכוהנים קדמה לסיפור העגל כפי שעולה מקריאה פשוטה של ספר שמות כסדרו (פרשת תצווה), ואל הכוהנים צורפו הלויים:

(ח) "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי". מוסב לעניין ראשון: "בעת ההיא" - בשנה הראשונה שיצאתם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו, הבדילם המקום מכם, לשון רש"י.

ואם כן, יאמר כי מן העת ההיא הובדלו לפניו יתברך, כי לא הבדילם במעשה עד השנה השנית בחדש השני. או ירמוז למה שאמר להם (שמות ל"ב, כ"ט) "מלאו ידכם היום לה'", כי יהיה זה לכם מלוא ידים בעבודת כהונה ולויה:

והנכון בעיני כי "בעת ההיא" השני כראשון (לעיל פסוק א'), כי בעת שאמר לו "פסל לך שני לוחות אבנים" (שמות ל"ד, א'), נתרצה לישראל ונצטוה על המשכן, ואז נתרצה גם לאהרן ונצטווה (שם כ"ח, ד') "ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לקדשו לכהנו לי", וצוהו במלואים, ולכך אמר כי אלעזר כהן תחת אביו, שהייתה בהם משחתם לכהונת עולם לדורותם. ועשה הבדלת כל השבט עניין אחד, כי מן היום ההוא היה לפניו שיהיו שבטו נתונים נתונים לו לעבוד עבודת המשכן. או יאמר, כי שבט הלוי נבדל בעת ההיא להיות הכוהנים מהם, כי גם הם נושאים הארון, וכן "ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה'" (דברים ל"א, ט'), והם שישרתו לשם ויברכו בשמו.

(ט) וטעם על כן לא היה ללוי - הוא בעבור שכולם משרתים ועוזרים את הכוהנים בעבודתם, כי כל דבר המקדש בעבור הקרבנות. וכן אמר (במדבר י"ח, ב') "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך". (רמב"ן לדברים י', ח'-ט').

הרמב"ן מציע שהביטוי "בעת ההיא" מתייחס לאישרור הציווי על המשכן שקדם לחטא העגל, אישרור שאמנם לא נזכר בשמות, אך משה מספר עליו כאן. אם כן, לדעת הרמב"ן קודמת בחירת הכוהנים ללויים, ואלה האחרונים רק סופחו לכוהנים.

נמצא שלפנינו שתי שיטות:

לדעת רש"י קדמה בחירת הלויים לבחירת הכוהנים, ועיקרה נובע מחטא העגל. בשלב שני יוחדו הכוהנים מתוך הלויים. לשיטתו, הבחירה כולה היא תוצאה של מעשה, המתייחס ללויים כולם.

לדעת הרמב"ן קדמה בחירת הכוהנים ללויים, ובשלב שני הלויים סופחו אל הכוהנים. על פי שיטתו, הבחירה היא קודם כל בכוהנים עקב סגולתם הטבעית: ספר שמות אינו מנמק כלל את הציווי לבחור בבני אהרן לעבודה, ואם כן ודאי שהבחירה היא תוצאה טבעית של שיוכם המשפחתי. הלויים נוספו עליהם אחר כך, כנראה מפני שהכוהנים היו זקוקים לכוח עזר והלויים הם קרוביהם.

מחלוקת רש"י והרמב"ן ושתי הבחירות

מחלוקת הרמב"ן ורש"י מתאימה בדיוק לשתי הבחירות ושני המפקדים עליהם דיברנו לעיל:

הבחירה הראשונה, לשרות אהרן ועבורו, מניחה את הקדמת בחירת הכוהנים, ומציינת את מעמדם כמעמד משפחתי דרך השימוש בביטוי "תולדות" - "ואלה תולדות אהרן ומשה" (במדבר ג', א').

הלויים נבחרים אחר כך כדי לסייע בידי אהרן ובניו; בחירתם אינה ראשונית, אלא משנית. זוהי שיטת הרמב"ן, המבין שבחירת הכוהנים קדמה ובחירת הלויים נספח לה.

הבחירה השנייה מניחה שמעמדם של הלויים מקביל לקדושה עצמית, והם מחליפים את הבכורות. בחירתם, לפיכך, היא ראשונית, והיא נובעת מהתכונות אשר נתגלו במעשה העגל: גם אם הלויים לא היו משבטו של אהרן הם היו נבחרים, וגם אם לא היה צורך בעבודתם היו מוקדשים לה' וזוכים בנחלתו בזכות מעשיהם. זוהי שיטת רש"י, המבין ששבט לוי נבחר תחילה כולו בזכות מעשיו בעגל, והכוהנים יוחדו מתוכו[4].

ה. טקס מינוי הלויים במשכן

עתה נשאר לנו לעיין בטקס הקרבתם של הלויים לעבודה, שבפרשת בהעלותך. נעיין בפסוקים:

(ה) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ו) קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם:
(ז) וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ:
(ח) וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת:
(ט) וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי ה’ וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם:
(יא) וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה’ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה’:
(יב) וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַה’ לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם:
(יג) וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַה’:
(יד) וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם:
(טו) וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה:
(טז) כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי:
(יז) כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי:
(יח) וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ:
(כ) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כא) וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה’ וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם:
(כב) וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם: (במדבר ח').

הפסוקים המסומנים בכחול ממשיכים את הבחירה הראשונה של הלויים, דהיינו את היותם מצורפים לכוהנים בני אהרן מטעם בני ישראל, על מנת להיות להם לכוח עזר בעבודתם. לכן, מעמד התנופה מתבצע בהמשך למינוי זה, בנוסף לנקודות הבאות:

א. כל עדת ישראל נוכחת (ט'-י') - שהרי הם נותנים את הלויים לאהרן, כלומר מוותרים על שירותם הצבאי.

ב. בני ישראל הם הסומכים את ידיהם (י'), כלומר ממנים אותם לפעול בשמם, וכנ"ל

ג. אהרן הוא המניף (י"א), שהרי הלויים ניתנים לו ועבורו. התנופה מתוארת כנעשית "לפני ה'" במשמעות של מיקום - 'במעמדו', אבל אין הלויים מונפים "לה'", שהרי הנפתם היא לאהרן, שהם משרתיו.

הפסוקים המסומנים בירוק ממשיכים את הבחירה השנייה של הלויים, כאשר בחירה זו היא כמובן תמורת הבכורות, היא עצמאית, והם מוקדשים בה לה'. הנובע מכך לגבי מעמד התנופה:

א. משה הוא המניף (י"ג) - כשם שהוא היה הפוקד, התנופה לה' מתבצעת באופן טבעי על ידו.

ב. נאמר על התנופה שהיא "לה'" (י"ג), ולא רק "לפני" ה'.

ג. התנופה נעשית לפני אהרן ובניו (י"ג). ניתן לפרש זאת משום שהכוהנים ממונים על הלויים אך הלויים לא נועדו לשרתם, או שנאמר שהתנופה לעיניהם באה לבסס את מעמדם המיוחד מול הכוהנים, ולא לשם הכוהנים[5].

ו. סיכום

בחירת הלויים מתוארת פעמיים, דהיינו - יש בחירה כפולה, בעלת משמעות כפולה.

הכפילות בבחירה באה לידי ביטוי במפקד כפול, הקיים רק אצל הלויים.

ולבסוף: גם טקס הקדשתם כולל שני מעמדות נפרדים של תנופה המסמלים את הכפילות שבהקדשתם.