עקב | ובו תדבק

"ועתה ישראל - מה ה' א-לוקיך שואל מעמך...".

מה עכשיו?

כדי שנזכה שהקב"ה יוריש מפנינו את הגויים הגדולים והעצומים, צריך לשמור חזק על היסודות של עבודת ה': "את ה' א-לוקיך תירא, אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע". המטרה: "למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ". זו אינה ארץ רגילה, ולא פשוט להחזיק בה מעמד. לכן, גם אחרי שירשנו אותה - מוטלות עלינו משימות:, לירא מה' - כלומר, לא לעבור על איסוריו; לאהוב אותו בכל הלב והנפש; ולעובדו בקיום מצוותיו. אך מעבר לזה, צריך "ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו". מהי אותה דביקות?

בעניין הדבקות מצאנו התייחסות רחבה מאד בתורתו של הבעש"ט, והרבה נאסף ב"בעל שם טוב" על פרשתנו. ישנה רמה של דבקות במחשבה, שבה אפשר להגיע להשגות שמעבר לשרפים ולאופנים, וגם לגלות נסתרות כמעט כמו בנבואה, "מחמת הכרוזים שמכריזין למעלה על כל דבר, ולפעמים ישמע קול מדבר, מחמת שמדבק קול העליון בתפילתו וקול תורתו" (לקוטים יקרים דף ג'). הבעש"ט השאיר הנחיות ברורות מאוד כיצד לעבור במחשבה מעולם לעולם ולהגיע למדרגה זו: "ילך מתחילה בעולם העשייה, ואחר כך יפרח במחשבתו למעלה גבוה יותר, ואחר כך עוד גבוה יותר... וייזהר שלא ייפול ממחשבתו הגבוה מאד". והדברים כמעט מוחשיים: "כמו אדם שמטייל מחדר לחדר" (שם טו ע"ב).

דא עקא, לכך צריך כוח כוונה עצום, מכיון "שאפילו צפצופי עופות יכולים לבטלו..." (שם), ומהבעש"ט עצמו אנו לומדים שזה רחוק מאיתנו: "מחמת שאין לנו שכל חזק כמו לראשונים, אין אנו יכולים להחמיר בכל החומרות, שיבוטל הדבקות מחמת שכלנו החלש" (הנהגות ישרות יד ע"ב). לכן, צריך לנסות לאחוז ברמה הפשוטה: "שיראה תמיד הבורא יתברך שמו בעין שכלו כמו שמסתכל על אדם אחד, ויחשוב שהבורא ית"ש מסתכל גם כן עליו... ויהיה תמיד בשמחה, ויחשוב ויאמין באמונה שלמה שהשכינה אצלו ושומרת אותו..." (צוואת הריב"ש יז-יח).