פרשת פינחס - הזכייה בכתר

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

פרשת פינחס - "הזכייה בכתר"

פרשת השבוע פותחת בתגובת ה' לקנאות פינחס. בדבריו, מתייחס הקב"ה אל פינחס כ"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן", ועולה השאלה: מדוע היה צורך לציין את שושלת היוחסין של פינחס עד סבו? רש"י מזכיר שאלה זו, ומתרץ ע"פ הגמרא שהשבטים היו מבזים את פינחס כיוון שאבי אמו - יתרו - פיטם עגלים לעבודה זרה. לפיכך ייחסה התורה את פינחס לאהרן, כדי להזכיר לעם שהוא גם צאצא של כוהן גדול.

אולם, ניתן להציע הסבר נוסף לציון שושלת היוחסין של פינחס. התורה מתארת את בריתו של הקב"ה עם פינחס כ"ברית כהונת עולם", אולם אופייה של ברית מיוחדת זו אינו ברור. רש"י מבאר שברית הכהונה נצרכה על מנת לתת לפינחס מעמד של כהן. פינחס, בניגוד לכוהנים אחרים, לא ירש את מעמד הכוהן מלידתו, כיוון שבמעמד זה זכו רק הכוהנים שנולדו אחרי משיחת אהרן ובניו. פינחס, שנולד לפני משיחת אביו, דודיו וסבו, לא ירש את הכהונה, וקיבל אותה כ"כהונת עולם" רק לאחר מעשה הקנאות.

לאור הצורה החריגה שבה נעשה פינחס לכהן, אפשר היה להסיק שגם תפקידו ככהן יהיה שונה. לכן, כדי להוציא מידי תפישה שכזו, התורה משווה את פינחס לקודמיו, אלעזר ואהרן. למרות הנסיבות השונות של מינויו לכהונה, תפקידיו היו זהים לאלו של אלעזר ואהרן.

הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ג', א) מציין שלושה כתרים שזכו בהם ישראל: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. על כתר התורה כותב הרמב"ם: "הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל... כל מי שירצה יבוא וייטול". התורה, בדומה לירושתו של פינחס, איננה עוברת בירושה אלא נקנית בעמל.

אולם, ביכולת המבורכת שניתנה לכל יהודי לזכות בתורה, טמונה גם סכנה. אדם עלול לחשוב, בדומה למה שיכולנו לחשוב על פינחס, שכשם שהוא יכול לזכות בכתר תורה, כך הוא גם יכול לקבוע את תכולת הכתר האישי שלו. נדמה שכאן יש להדגיש את אותה נקודה שהדגישה התורה כשקבעה שתפקידו של פינחס זהה בדיוק לזה של משפחתו: החידוש בלימוד התורה חשוב ואפילו רצוי, ועם כל זאת, הלימוד צריך להתאפיין ביסודו ברצון לדבוק במסורת שהחלה עם משה רבנו. למרות שכתר התורה ניתן לכל אחד מאתנו ע"י השקעה ועמל, תוכן לימוד התורה צריך להתבסס בראש ובראשונה על מחויבות למסורת הארוכה שאליה אנו מתחברים בכל פעם שאנו פותחים את דפי הגמרא!