פרשת פינחס - מפקד פינחס ומפקד במדבר // פרשת המוספים

  • הרב יואל בן נון

מפקד פינחס ומפקד במדבר

המפקד של פינחס הוא מפקד משפחות לנחלה, בניגוד למפקד של במדבר, שהיה מפקד של יוצאי צבא. לכן בפרשתנו נמנות המשפחות, ואילו בפרשת במדבר נמנים יוצאי הצבא. המפקד של פרשתנו אינו מפקד צבאי, אלא נפקד אזרחי. שניהם מכוונים למצוַת יישוב הארץ, אך במובנים שונים: הראשון מכוון לבניית הצבא כדי לכבוש את הארץ ולהחזיק בה, ואילו השני מכוון לנחלת הארץ ולישיבה בה, כדבריו המפורסמים של הרמב"ן: "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה".

כיוון שהמפקד בפרשתנו הוא מפקד משפחות לנחלה, לכן מופיעה בו פרשת בנות צלפחד. בניגוד למחשבה המקובלת, בנות צלפחד לא דאגו לשוויון הנשים או למעמדן, אלא לזכות אביהן שלא להיכרת מנחלת ישראל. בנות צלפחד היו זוכות בכל מקרה לנחלה, כפי שכל אישה אחרת זוכה לנחלה דרך משפחת בעלה; אולם שמו של צלפחד - שהיו לו רק בנות - היה נמחק מן הנחלה. חמש בנות צלפחד דאגו למעמדו של אביהן, שלא יימחה שמו מישראל, וזוהי זכותן הגדולה.

כבדרך אגב, מלמדת אותנו התורה בפרשת בנות צלפחד עיקרון הנוגע לנישואין בכלל. בפרשת מסעי קובלים בני שבט מנשה על משה, שאם בנות צלפחד תתחתנה עם גברים משבטים אחרים - נחלה השייכת לשבט יוסף תעבור לשבט אחר. אף בעיה זו - כבעייתן המקורית של בנות צלפחד - הוגשה לפני הקב"ה, והפיתרון שנמצא לה הוא שבנות צלפחד תידרשנה להתחתן עם אנשים מתוך השבט. עם זאת, מדגישה התורה - כאילו בדרך אגב - שאסור לכפות חתן על אישה מישראל: "לטוב בעיניהן תהיינה לנשים".

מספר המשפחות במפקד פינחס עולה לשבעים משפחות. כדי למנות את משפחות אפרים ומנשה, שלא נמנו כמובן בין שבעים בני יעקב היורדים מצריימה, היה צורך לאחד משפחות קרובות בשאר השבטים, כדי שהסך-הכל המקודש של שנים-עשר שבטים ושבעים משפחות לא יזוז ממקומו.

 

* * *

 

פרשת המוספים

פרשת המוספים עוסקת בקרבנות וקשורה לפרשת המועדות. מדוע, אפוא, היא מופיעה בספר במדבר, ולא בספר ויקרא?

במבט ראשון נראה שההבדל בין פרשת המוספים לבין פרשת המועדות הוא רק ראש חודש, הנזכר בפרשתנו אך אינו מוזכר בפרשת אמור. במבט מעמיק יותר, הבדל זה מקרין על פרשת המוספים כולה, שכן אם מוסף ראש חודש זהה למוסף חג המצות או חג השבועות - אף על פי שאין בו קדושת היום - ברור שהוא אינו מייצג את קדושת היום. הוכחה נוספת להבנה זו היא ששבעת ימי חג המצות זכו לאותו קרבן בדיוק, למרות שקדושת המועד חלה רק על היום טוב הראשון ועל היום השביעי של חג זה. מה מייצג, אם כן, קרבן המוסף?

סודו של המוסף נרמז בדעתו של רבי יהודה במשנת ברכות, האומר ש"אין תפילת המוספים אלא בחבר עיר" - כלומר, אין היחיד מתפלל תפילת מוסף. ידוע שרבי עילאי, אביו של רבי יהודה, היה תלמידו של רבי אליעזר, וייתכן שדבריו משקפים הלכה קדומה. לדבריו, ברור שהמוסף משקף את התאספות הציבור. בנביאים למדנו: "מדוע זה את הולכת אליו היום, לא חודש ולא שבת". ראש החודש - כמו שבת ומועד - היה יום התאספות של הציבור לדרשה, לתפילה, לתורה ולעצרת חג. הרבה לפני שניסחו חז"ל את התפילות שבידינו, כבר בימי המקרא היה הקהל מתאסף לעצרת בשבתות, במועדים (הן בימים הטובים והן בחול המועד) ובראשי חודשים. על ימי ההתאספות וההתכנסות הללו מובא קרבן המוסף.

יש יהודים שעדיין - מבלי דעת - נוהגים כך עד היום, כשהם באים לקצת קריאת התורה, קצת דרשה ומוסף. העיקר שהם חלק מהתאספות הציבור, הרבה רבנים נוהגים לדרוש לפני תפילת מוסף, כי אז כל הקהל נמצא. ואכן, תפילת המוסף קשורה להתאספות הציבורית, שאיננה נובעת מקדושת היום אלא עומדת בפני עצמה. במובן זה - ראש חודש וחול המועד אכן זהים לשבת ולחג, כפי שמוכיחים קרבנות המוסף שלהם. בימי הבית הראשון, החנויות היו סגורות גם בראש חודש כמו בשבת ובחג (כמפורש בדברי עמוס), כדי שאנשים יוכלו להתאסף לעצרת החג.

כיוון שקרבנות המוסף אינם מייצגים את קדושת היום אלא את המימד הציבורי שלו - לכן מקומה של הפרשייה בספר במדבר, ולא בספר ויקרא. ויקרא מבטא את הקדושה הפנימית של היום, ואילו במדבר מבטא את בחינתו הציבורית.

סדרת התקליטורים "שירת התורה", מאת הרב יואל בן-נון, מכילה דברי תורה רבים על כל פרשה בספר בראשית. להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333.