פרשת קורח - בקהלם אל תחד כבודי

  • הרב יהודה עמיטל

פרשת קורח - "בקהלם אל תחד כבודי"

"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי - ולא הזכיר 'בן יעקב', שביקש רחמים על עצמו שאל ייזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר 'בקהלם אל תחד כבודי'" (רש"י ט"ז, א).

במבט ראשון שאלת רש"י תמוהה: מה הקושי בכך ששמו של יעקב אינו נזכר בתולדות קורח? האם התורה הייתה צריכה לייחס את קורח עד לאדם הראשון? יתרה מזאת, הלוא הכול יודעים שלוי הוא בנו של יעקב, ומה בכך שעובדה זו לא נזכרת בפסוק במפורש?

בפירושו לפרשת "ויחי", מצינו מהלך דומה של רש"י ביחס לחטא שמעון ולוי: "בסודם אל תבוא נפשי - זה מעשה זמרי. כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדייניות לפני משה ואמרו לו: 'זו אסורה או מותרת? אם תאמר אסורה - בת יתרו מי התירה לך?', אל ייזכר שמי בדברו, שנאמר 'זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני', ולא כתב 'בן יעקב'" (מ"ט, ו). גם בהקשר זה יש לשאול: וכי מה עניין יעקב לתואר "נשיא בית אב לשמעוני", שהיה ראוי שייזכר שמו שם?

נדמה שכוונת רש"י היא לרמוז לסתירה מהותית בין מה שמייצגים קורח וזמרי לבין מה שמייצג יעקב. בהיסטוריה של הדורות האחרונים, הפכו לפופולריות מאד תפיסות ליברליות ופלורליסטיות, הטוענת ששום ערך אינו מחייב ושכל אחד רשאי לצעוד בכיוון שהתווה לעצמו. גישות אלו סוברות שלכל אחד יש את ה'אמת' שלו. לעומתן, היהדות דוגלת בשיטת ביניים מורכבת: יש מקום לתפיסות שונות ומגוונות, ובלבד שיתרמו לכלל וישתלבו בו.

הן חטא קורח והן חטא זמרי נובעים מקושי בהבנת התפיסה המורכבת של היהדות ביחס לאמת: קורח סבר שבכל דבר ובכל אחד יש אמת - "כי כל העדה כולם קדושים"; וזמרי לא הבין מדוע מדיינית אסורה ואילו ציפורה מותרת כאשר בסופו של דבר שתיהן נשים. מסיבה זו לא רצה יעקב ששמו ייזכר על מחלוקות אלו. הוא, שהנחיל לעם ישראל את יסוד האמת - "תתן אמת ליעקב" - לא רצה שבסמוך לשמו יוזכרו הדמויות שעיוותו יסוד זה ופירשוהו בצורה מסולפת כאמת חד-גונית. דווקא דמויות אלו, שכביכול באו בשמה של ה'אמת', מידתו של יעקב, רצו ששמו יוזכר בסמוך אליהם, ולכן דווקא בהקשרים אלו הדגיש רש"י ששמו הושמט בצורה בולטת.

סיכם: ר' שאול ברט