פרשת קרח: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו"

  • הרב נחמיה רענן

פרשת קורח פותחת בהתקהלותם של קורח ועדתו על משה ואהרן:

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן.

וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.

(במדבר, ט"ז, א - ג).

הטענה העיקרית כלפי משה ואהרן היא "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". תגובתו הראשונית של משה רבנו היא נפילה על פניו:

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו.

(שם, ד).

רק לאחר מכן משה מגיב לטענות שעלו בדברי עדת קורח:

וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו.

זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ...

(שם, ה - ו).

פרשנים רבים עסקו בשאלה מדוע משה נפל על פניו,[1] וגם בתורת החסידות עסקו בכך. בעל ה"באר מים חיים"[2] מפרש את העניין כך:

ואמנם באמת שקר בימינם וכזב בשמאלם[3] כי הלא העידה התורה בפה מלא על משה (במדבר י"ב, ג) שהיה עניו מאוד מכל האדם, ובודאי לא עלה על לבבו שום גסות והתנשאות בשום פנים...ואכן, משה, לרוב ענותנותו, חשב בלבו כי אפשר אמת שהוא הגורם בחטא העם, ועל כן כאשר עשו את העגל מסר נפשו ואמר (שמות ל"ב, ל"ב) "מחני נא מספרך" וגו', כי אני הגורם בחטאם. וכן גם כאן בשמעו מן המורים[4] מה שחושדים אותו בהתנשאות, אמר בלבו אפשר כדין הם מדברים. ועל כן נאמר (במדבר, ט"ז, ד) "וישמע משה ויפל על פניו" שנפל על פניו בתפילה לפני שמו יתברך על חטאו, עד אחר ששמע מפי ה' שאמר (לקמן פסוק כא) "הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם" וגו', אז ידע כי דיבת שקר הוציאו עליו. ועל כן אמר (פסוק כח) "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי". כלומר שלא עבור תאוות לבי להתנשאות אני עושה כל זאת, כי אם ה' שלחני לעשות כל המעשים האלה לעבודתו יתברך, לקרב את ישראל אליו כנאמר.

(באר מים חיים, פרשת קרח, פרק ט"ז, פסוק ה).

לפי פירושו של ה"באר מים חיים", משה רבנו חשש שטענת קרח ועדתו על התנשאותו נכונה, והוא אכן מתנשא ומתגאה יותר ממה שראוי ונדרש מכורח תפקידו כמנהיג העם. לכן, משה רבנו נפל על פניו בתפילה לה' שיסייע בידו לתקן את הדרוש תיקון. רק לאחר שמשה שמע שה' מכנה את עדת קורח בשם "העדה הזאת" (כא) הוא הבין שטענת קרח משוללת יסוד ושקרית.

ישנו סיפור חסידים על אדמו"ר הזקן מחב"ד, שעולה בו פרשנות דומה לזו של ה"באר מים חיים" למשמעותה של נפילת משה רבנו על פניו:

אחד מן ה"מתנגדים" בא פעם לאדמו"ר הזקן בעל ה"תניא", והוכיח אותו על שנוהג ברוממות והתנשאות: משרת עומד אצל פתחו, וכיוצא בדברים אלו. כפף אדמו"ר הזקן את ראשו על זרועותיו על השולחן, כמו שעושים ב"נפילת אפים", ושהה כך איזה זמן. אחרי-כן הגביה ראשו, והשיב לאיש:

כתוב: "ראשי אלפי ישראל" (במדבר, א', טז; י', ד), שאלופי וגדולי ישראל נקראים "ראשים". והנה הראש והגוף אף-על-פי שהם מחברים יחד, בכל-זאת הם מחלקים בלבושיהם, שעל הגוף שמים בגד בפני-עצמו, ועל הראש בפני עצמו, ולמה לא יתפרו בגד אהד לראש ולגוף כאחד? אלא שהראש צריך להיות מבדל מהגוף, וכן ראשי הדור צריכים להיות מובדלים מהעם.

האיש השואל קבל את התשובה בסיפוק והלך לו. אך בנו של הרב, האדמו"ר "האמצעי" לא הסתפק בתשובה זאת, ואמר לאביו :

בשביל להשיב תשובה זו הרי לא היית צריך להניח ראשך על זרועותיך והיית יכול להשיב לו זאת תכף.

השיב לו אביו, אדמו"ר הזקן:

הנה כשאמר קרח "כי כל-העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (ג), כתוב "וישמע משה ויפל על-פניו" (ד), ואחרי-כל השיב, "בקר וידע ה'" (ה) וגו', ולכאורה היה יכול משה להשיב זאת תכף, ולמה נפל תחלה על פניו? אך משה רבנו עליו השלום חשש, שמא שואלים לו זאת מלמעלה, וקרח הוא רק שליח. ואם-כן, אם יאמר לו תכף, יבוא אחרי-כן איש אחר ויאמר לו שוב כך; לפיכך נפל על פניו תחלה להתבונן אם באמת יש בו איזו התנשאות, ולאחר שהתבונן וראה שאין בו שום התנשאות, וכמו שהעיד עליו באמת השם יתברך "והאיש משה עניו מאד", אז הבין שאין זה שליח מלמעלה, כי-אם קרח פלגאה, ואז השיב לו מה שהשיב, וכן היה - סיים אדמו"ר - בנדון דידן...

(סיפורי חסידים על התורה, הרב ש"י, זווין, ירושלים, תשס"ב, חלק ב, עמודים 138 - 137).    



[1]   עיינו בפירושם של רש"י, רשב"ם ואור החיים הקדוש לפסוק.

[2]  ר' חיים טירר מצ'רנוביץ, תלמידו של ר' יחיאל מיכל מזלוצ'וב.

[3]   של עדת קורח, שטענו שמשה רבנו מתנשא על קהל ה'.

[4]   על פי במדבר, כ' י - "שמעו נא המורים...".