פרשת שלח - קהל שוגג

  • הרב יואל בן נון

קהל שוגג

בסוף פרשת שלח-לך, מופיעות שלוש פרשיות העוסקות בקרבנות שגגה. הראשונה שבהם פותחת בתיאור מפתיע למדי:

"וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה, מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם" (במדבר ט"ו, כב-כג).

כיצד ייתכן שכל עם ישראל לא יקיים אף מצווה מהמצוות שציווה ה'? חז"ל היו ערים לבעיה זו, ותשובתם - המובאת גם ברש"י על אתר - היא שהכוונה היא לקהל החוטא ב"מצווה אחת שהיא כנגד כל המצוות" - בעבודה זרה. לפירוש זה, התורה קבעה קרבן לקהל העובד עבודה זרה בשוגג, השונה מקרבן החטאת הרגיל.

תירוץ אחר לבעיה זו מובא ברמב"ן: "והנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג". לדעתו, הקרבן המתואר בתורה אכן מובא ע"י קהל החוטא כולו בכל מצוות התורה בשוגג. כיצד ייתכן שקהל שלם יעבור בשוגג על כל מצוות התורה? הרמב"ן מביא שלוש סיטואציות שבהן הדבר אפשרי: "כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם; או שיאמרו כמו שזכר בספרי, 'מפני מה אמר המקום - לא שנעשה וניטול שכר? אנו לא עושים ולא נוטלין שכר!... או שישכחו את התורה, וכבר אירע לנו כן בעוונותינו בימי מלכי ישראל הרשעים, כגון ירבעם, ששכחו רוב העם התורה והמצוות לגמרי".

לפירושו של הרמב"ן משמעות עצומה לימינו. רגילים אנו להתייחס לחילוניים באמצעות הגדרות הלכתיות שאינן מתאימות להם: "מומרים", "אפיקורסים" או "תינוקות שנשבו". החילונים ברובם אינם מומרים, שהרי מעולם לא היו דתיים והמירו את דתם; מאותה סיבה הם גם אינם אפיקורסים; וההגדרה השלישית - "תינוק שנשבה" - מעוררת בהם רתיעה מיידית, כאילו אמרו להם שהם חסרי דעת וחסרי יכולת הבחנה מינימלית.

בדברי הרמב"ן אנו מוצאים קטגוריה נוספת, שאינה מוכרת בדרך-כלל: קהל שוגג. ואכן, אין מתאימה מקטגוריה זו לתאר את החילוניים של זמנינו. דומה כאילו הדוגמאות שמונה הרמב"ן נכתבו במיוחד עליהם: חלק מהם חושבים ש'התורה היתה נכונה פעם, אך כיום כבר פג תוקפה'; אחרים טוענים שגם אם התורה נכונה - הם רוצים לעשות כרצונם ומוכנים לשאת בתוצאות; ורוב-ככל החילוניים אינם מכירים את התורה ואת דיניה, ו"שכחו התורה והמצוות לגמרי". אם ננקוט בהגדרתו של הרמב"ן, הרי שחילוניים אלו אינם "מומרים" או "אפיקורסים", אלא "קהל שוגג". כשם שאדם יחיד יכול לעבור עבירה בשוגג - כך גם קהל שלם, המונה את רובו של העם, יכול לעבור על כל התורה בשוגג, וכל הדינים שנאמרו לגבי מומרים ("מורידין ואין מעלים", נגיעתו ביין הופכת אותו ליין נסך, אין לצרפו למניין וכו') - אינם שייכים לגביו.

פעם אחת, לפני מספר שנים, שימש פירושו של הרמב"ן אבן-פינה לפסק-הלכה מעניין. לפני כמה שנים, נכתב ספר-תורה לזכר הרוגי מלחמת יום הכיפורים, ונערך טקס גדול בו הכניסו את הספר החדש לבית הכנסת שבכותל המערבי. הכבוד לכתוב את האותיות האחרונות שבספר ניתן לשרי הממשלה, שחלק מהם היו חילוניים. מסיבה זו, היו שטענו שיש לגנוז את הספר, כדין ספר תורה שכתבוֹ מין; אולם הרב בן-ציון פריימן - אדם שהגרש"ז אוירבך זצ"ל העיד עליו שהוא אחד מל"ו הצדיקים של הדור הקודם - קבע ששרי הממשלה החילוניים אינם נחשבים למומרים, אלא ל"קהל שוגג".

סדרת התקליטורים "שירת התורה", מאת הרב יואל בן-נון, מכילה דברי תורה רבים על כל פרשה בספר בראשית. להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333.