שמות | שני פנים להסתרת הפנים

סיכם: ר' שאול ברט

כשמשה שומע בפעם הראשונה את קול הקב"ה מתוך הסנה, מספרת התורה שתגובתו הייתה: "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל הא-לוהים".

בחז"ל (שמות רבה, ג') אנו מוצאים שתי גישות הפוכות להערכת מעשהו של משה. מדרש אחד טוען שכעונש על הסתרת פנים זו, כאשר ביקש בערוב ימיו "הראיני נא את כבודך" (שמות ל"ג, יח), הקב"ה השיב לו: "וראית את אחוריי" (שמות ל"ג, כג). לעומת זאת, מדרש אחר טוען שבשכר הסתרת הפנים זכה משה לראות את הקב"ה מאוחר יותר "פנים אל פנים" (שמות ל"ג, יא).

למען האמת, לשתי הגישות עיגון בפסוקים, משום שניתן לפרש את ה'יראה' שתוקפת את משה בשתי צורות שונות. מצד אחד, ניתן להסביר שמשמעות יראה זו הייתה פיק ברכיים: משה נפגש עם ה', אינו מסוגל לשאת את גודל עוצמת המעמד, ולכן מסתיר את פניו כדי להימנע מהמפגש. אולם מצד שני, ניתן להבין שיראתו של משה הייתה יראת הרוממות: משה רואה את גדולתו של ה' ותופס את עוצמתו, וממילא מבין כי לא ראוי שבן אנוש יביט בפני הקב"ה האינסופי, ומסתיר את פניו מתוך כבוד לגודל המעמד. לפי דברינו, המחלוקת אודות הסתרת פניו של משה היא למעשה מחלוקת אודות פשרה של יראתו הגדולה.

נדמה, שמחלוקת זו קשורה למחלוקת ראשונים נוספת בהסבר הפרשה. התורה מתארת לנו שמשה רעה את צאן יתרו, וכך הגיע "אל הר הא-לוהים חורבה" (שמות ג', א). רש"י מסביר שההר נקרא כך על שם העתיד, משום ששם תינתן תורה לישראל, ולפירושו - משה כלל לא ידע להיכן 'נפל'. הספורנו מפרש שמשה הסתובב במדבר כדי לבקש את הקב"ה, והגיע להר סיני כיוון שהר זה היה ידוע לכול כמקום השראת שכינה.

לפי הסבר הספורנו, המחלוקת שהבאנו מתחדדת: אם משה מגיע מלכתחילה להר סיני בשביל להתקרב לקב"ה, אולם ברגע שהקב"ה מתגלה אליו הוא מסתיר את פניו מתוך פחד ובהלה - ברור שיש לדון אותו לשלילה. האם ייתכן שאדם יחפש את הקב"ה, וכאשר הקב"ה נענה לחיפושיו הוא ינסה לברוח?! לעומת זאת, אם משה מגיע להר סיני בשביל למצוא את הקב"ה, אולם אז הוא מגלה שהקב"ה הרבה יותר גדול ונשגב ממה שחשב, ולכן מסתיר את פניו - אזי הסתרת הפנים אכן מובנת, ואף ראויה לשבח.