דילוג לתוכן העיקרי

תולדות | 'אברהם הוליד את יצחק'

פרופ' יונתן גרוסמן
18.01.2018
קובץ טקסט

בפרשת השבוע מכונסים כל הסיפורים שאנו שומעים אודות יצחק! דבר ידוע הוא כי התורה ממעטת בסיפוריה אודות יצחק, ולמעשה, ניצב יצחק כגיבור סביבו מתוארים המאורעות בפרק אחד בלבד (פרק כ"ו). מיד אחר כך ניצב יעקב על הבמה, ומעתה מלווה התורה בסיפוריה את יעקב (למרות שיצחק חי עוד שנים רבות).

הצמצום בסיפורים אודות יצחק קשור ככל הנראה למעמדו השונה בין האבות. בשיעורנו הנוכחי לא נאריך בנושא זה, ברצוני רק להעיר כי יעקב - כאברהם סבו - חוזר ויוצא לחרן, ולאחר שנים רבות של שהות שם מצווה אותו ה' לחזור לארץ. כשהוא שב, הוא עושה בדיוק את אותו המסלול שעשה אברהם ומקים מזבחות באותם המקומות (שכם, בית אל וחברון). תופעה זו מעלה את ההשערה אולי יעקב פותח מחדש את תהליך בחירת האבות כמייסדי האומה הישראלית, זאת בשל הקרע הטרגי בינו לבין אחיו עשו - ששניהם נולדו כהמשך ליצחק ורבקה, ובכל זאת לא שניהם נבחרים. עשו נדחה ורק יעקב לבדו נבחר. בניגוד לאברהם ויעקב, אשר שניהם נבחרים על ידי הקב"ה להקמת האומה, ניצב יצחק כממשיך טבעי וברור לאברהם, וכזה מעמדו שונה ביחס לאביו ולבנו [הרוצה להרחיב בעניין מוזמן לעיין במאמרי 'בין יעקב ואברהם בסיפורי בראשית' שפורסם במגדים כז].

על רקע הקדמה קצרה זו ברצוני לבחון בשיעור זה את מעשיו של יצחק, אשר החליט הכתוב להביא בפנינו. כשקוראים את סיפורי יצחק קשה שלא להיזכר שוב ושוב בקורות את אברהם. נדמה לי, כי דמיון זה אינו עולה בפנינו במקרה, ואף הכתוב רומז על כך בצורה רמוזה, ולעיתים אפילו מפורשת.

כבר בתחילת סיפורי יצחק (כלומר בתחילת פרק כ"ו), אנו שומעים על רעב שהיה בארץ ובשל כך נאלץ יצחק לנדוד לגרר. בתיאור הרעב מדגיש בכתוב: "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם". וכי מה חשבה התורה שנחשוב, שמדובר באותו הרעב? הרי בירידת אברהם למצרים ולגרר יצחק עדיין לא נולד. דומני כי בעל כרחנו מבקשת התורה להזכיר לנו את הרעב שממנו סבל אברהם, ושבעטיו הוא נאלץ לנדוד למצרים ולגרר. יתירה מזאת, הכתוב, אשר מודע לדמיון הרב שעתיד להתפתח בהמשך הסיפור בין סיפור רעב זה ובין סיפור הרעב של אברהם, רומז לנו לבל נחשוב כי מדובר באותו הרעב למרות הדמיון הגדול שביניהם...

יצחק נודד כאמור לגרר, אך מתוך דברי ה' ("אל תרד מצרימה") אנו מבינים כי יצחק חשב בתחילה לרדת למצרים. כך, משלב סיפור זה ומעמיד ברקע את שתי ירידותיו של אברהם בעקבות רעב - הראשונה למצרים והשניה לגרר.

אנו נזכרים באברהם גם בשתי הברכות להם זוכה יצחק. הראשונה, ערב נדודיו לגרר והשניה עם עזיבתו הסופית את גרר. בשתי ברכות אלו יש לאברהם תפקיד מכריע. הברכה הראשונה איננה אלא ציטוט חוזר על השבועה שנשבע ה' לאברהם לאחר עקידת יצחק, כפי שאומר ה' בפירוש: "והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך". אין כאן הבטחה חדשה, מיוחדת ליצחק, ואף נראה כי יצחק זוכה בה בזכות אבות שיש לו: "עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי". השוואה בין לשון שתי השבועות תראה זאת בעליל:

שבועת ה' לאברהם (בעקידת יצחק - כ"ב, טז-יט):

הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים
וירש זרעך את שער איביו
והתברכו בזרעך כל גויי הארץ
עקב אשר שמעת בקלי

שבועת ה' ליצחק (עם בואו לגרר - כ"ו, ב-ה):

והרבתי את זרעך ככוכבי השמים
ונתתי לזרעך את כל הארצות האל
והתברכו בזרעך כל גויי הארץ
עקב אשר שמע אברהם בקלי

גם את הברכה השניה שמקבל יצחק הוא מקבל בזכותו של אברהם אביו: "וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי" (כ"ו, כד).

המשכו של סיפור יצחק כמעט חוזר מלה במלה על קורותיו של אברהם: פרשת "אחתי היא", כשיצחק חושש שיהרגוהו בשל רבקה מזכירה מאד את מאורעות אברהם עם אותו המלך עצמו - עם אבימלך, ועם פרעה (אמנם ישנם כמה הבדלים בולטים אשר נעמוד עליהם בהמשך). לאחר ההתפייסות בין יצחק ואבימלך כורתים שניהם ברית, וגם זאת - ממש כשם שאברהם ואבימלך עשו זאת.

בין סיפור "אחתי היא" ובין כריתת הברית שוב רומז הכתוב להשוואה שהוא מעוניין שנעשה בין האב והבן, וזאת בסיפור חפירת הבארות. כאן מדגיש הכתוב כי יצחק שב וחופר מחדש "את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו" שהרי "כל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים". זאת ועוד, יצחק עצמו מדגיש קשר זה בשמות שהוא קורא לבארות שהרי הוא קורא "להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו". וממש כשם שעבדי אבימלך גזלו את בארות אברהם ("והכיח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך", כ"א, כה).

בזה למעשה סיכמנו את כל המסופר על יצחק, ובאופן שיטתי מאורעותיו חוזרים כמעט במדויק על מאורעות אביו, והכתוב עצמו רומז לנו על כך [למעט דבר אחד משמעותי שאנו מתעלמים ממנו בהקשר שיעורנו והוא זריעת הקרקע על ידי יצחק והיבול הרב שה' ברך אותו בו].

מהו פשר דמיון מופלא זה בין שני האבות?

רמזתי בתחילה כי אמנם מעמדו של יצחק הוא כממשיך דרך אביו ולא כפותח דרך חדשה (בניגוד כמובן לאברהם, אך גם בניגוד ליעקב). מעבר לכך ברצוני לרדת לפרטי היחסים העיקריים המסופרים בפרק, בין יצחק ואבימלך (למעשה, כל המסופר על יצחק קשור באבימלך - הירידה למקומו של אבימלך - גרר - עקב הרעב; סיפור "אחותי היא" והשקפת אבימלך דרך החלון; מאבק עבדי יצחק ועבדי אבימלך על הבארות; וברית יצחק ואבימלך).

לשם הבנת מיקומו של הסיפור נפנה תחילה לסיפור הדומה שקרה עם אברהם (כ', א-יח).

לאחר דברי ה' לאבימלך בחלום הלילה ("הנך מת על האשה אשר לקחת"), הטיח אבימלך באברהם דברים קשים: "מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה. מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי". ראוי לשים לב, כי אבימלך מעלה על פני השטח את השאלה המוסרית - זוהי "חטאה גדולה" לקחת אשת איש גם על פי המוסר בגרר, ואברהם כמעט והחטיא את אבימלך בעוון חמור זה. אברהם מצידו, עונה לאבימלך כי דווקא אנשי גרר אינם פ]ועלים על פי אמת מידה מוסרית: "כי אמרתי רק אין יראת א-להים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" [ראוי להדגיש כי יראת א-להים במקרא משמשת תמיד כמצפון, כמוסר כליות טבעי]. כלומר, לפנינו התמודדות מוסרית בין אברהם ואבימלך, כשכל אחד טוען שאצל השני ישנו פגם אתי. התורה לא מכריעה בצורה מפורשת, אך דומני כי דווקא רמז קל המצוי בכתובים מחזק את עמדת אבימלך. בעוד אברהם טוען כי אין יראת א-להים במקום הזה, מתאר הכתוב כי לאחר שאבימלך מספר לעבדיו כי כמעט ונחשל באשת איש, עבדיו יראים מאד - "וייראו האנשים מאד". כך שלמעשה ישנה יראה מסוימת במקום הזה.

יתירה מזאת, עמדתו של אבימלך מול א-להים בשאלתו: "הגוי גם צדיק תהרג?!", כלומר טענתו של אבימלך לגבי הצדק האלוהי, מזכירה מאד את עמדתו של אברהם מול א-להים סיפור אחד קודם לכן, בהפיכת סדום. שם התלונן אברהם על ה': "האף תספה צדיק עם רשע?!". בויכוח אודות סדום מוצג אברהם כדמות המוסרית איתה מתייעץ הקב"ה: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט", ודומני כי כעת עמדה זו של אברהם מאוימת על ידי אבימלך שמוצג גם הוא לפתע כדמות מוסרית השואפת לצדק. בין אן ניתוח זה מדויק ובין אם לאו, בסיומו של הסיפור ודאי מוצג אבימלך כדמות שעושה חסד. למרות מעשיו של אברהם שכמעט והביאו אותו לחטוא ב"חטאה גדולה", הוא נותן לאברהם צאן ובקר ועבדים ושפחות, ואף מציע בפניו את ארצו: "הנה ארצי לפניך, בטוב בעיניך שב". אם נזכר בתגובת פרעה בסיטואציה הדומה - "ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו" (י"ב, כ), תעלה בפנינו קרנו של אבימלך. בניגוד לפרעה שמגרש את אברהם, כפי שסביר להניח כולנו היינו עושים עם אותו אדם שכמעט והכשיל אותנו ובעטיו כעס עלינו א-להים, אבימלך מציע לאברהם לשבת בארצו ונותן לו מתנות. בסיפור זה דומני, עולה קרנו של אבימלך על חשבון עמידתו המוסרית של אברהם. אמנם, מיד בהמשך נשמע על גזילת הבארות של עבדי אבימלך, ובצורה ברורה יתחלפו שתי העמדות - כעת אברהם מוכיח את אבימלך (כ"א, כה) ואבימלך הוא זה שנאלץ לתת תירוצים לגזילה זו. למרות זאת נותן אברהם לאבימלך צאן ובקר, ממש כשם שאבימלך נתן לו מתנות כאלו קודם לכן. מתוך השתוות זו, כורתים אברהם ואבימלך ברית כעומדים בשווה האחד מול רעהו מבחינת ערכיהם המוסריים.

בסיום מערכת יחסים זו, עומדים אברהם ואבימלך במקביל ובשווה. כל אחד מהם גרם עוול מוסרי לחברו וכל אחד מהם סלח לרעהו על מעשיו.

על רקע זה יורד יצחק שוב לגרר, אך הפעם נסגר המעגל ומעתה ברור ידו של מי על העליונה בהתמודדות מוסרית זו. לשם הבנת העניין נעמוד על ההבדלים הקיימים בין יחסי אברהם-אבימלך ויחסי יצחק-אבימלך.

ראשית, בסיפור יצחק, רבקה לא נלקחת כלל לבית אבימלך, כך שהעוול המוסרי קטן בהרבה מזה שהיה בימי אברהם. למרות זאת, הפעם אבימלך אינו נותן ליצחק מתנות ומציע בפניו את ארצו (דבר שמילא את ליבנו התרגשות כשהוא עשה זאת לאברהם), אלא אדרבא מתקרב לעמדתו של פרעה ומגרש את יצחק מארצו: "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד". לעומת זאת, עבדי אבימלך ממשיכים בדרכם שמכבר הימים, ושוב גוזלים את הבארות שחופרים עבדי יצחק.

אם בסיפור הקודם התלבטנו מיהו הגיבור המוסרי העולה מתוך מערכת היחסים המסועפת - אברהם או אבימלך, הרי שכעת ברור, שממשיכו של אברהם גבר בהתמודדות זו עם אבימלך ועבדיו, וידו על העליונה. הדבר מתחדד בברית שכרתו שני אבותינו אלו עם אבימלך:

בשעה שהציע אבימלך לאברהם לכרות ברית, הוא הזכיר לו את טובותיו שעשה עמו: "ועתה השבעה לי בא-להים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי, כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי, ועם הארץ אשר גרת בה". אכן אבימלך עשה עם אברהם חסד, ובשל כך מחוייב אברהם להענות לבקשה - "ויאמר אברהם אנכי אשבע". לעומת בקשה זו של אבימלך, נשמעת בקשתו השניה מיצחק חיוורת מאד: "אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום". ההבדלים מיד עולים על פני השטח; בעוד אבימלך מדבר עם אברהם על ה"חסד אשר עשיתי עמך" הוא יכול להזכיר ליצחק רק ש"לא נגענוך", ובעוד אבימלך יכול להזכיר לאברהם את ישיבתו בארצו - "ועם הארץ אשר גרת בה" הוא יכול להזכיר ליצחק רק את הגירוש שנעשה בנימוס - "ונשלחך בשלום". ממילא, יצחק אינו מחוייב לברית שמציע לו אבימלך, הוא אינו חייב לו טובה כאביו אברהם בשעתו, ולכן כשהוא מסכים לכריתת הברית ידו שלו על העליונה. בעוד שאצל אברהם, גם לאחר כריתת הברית עם שובו של אבימלך לגרר הוא נשאר אקטיבי, כשולט במצב - "ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ פלשתים", הרי שלאחר כריתת הברית עם יצחק, הוא מוצג כפסיבי הנתון לחסדי יצחק - "וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום".

כפי שפתחנו את השיעור, מעמדו של יצחק שונה ממעמד אברהם ויעקב, הוא ממשיכו הטבעי והברור של אברהם. אך בל נטעה לחשוב שכממשיך הוא רק חוזר על מעשי אבותיו! הוא שב למעשי אברהם אך סוגר מעגלים פתוחים שיש צורך להכריע בהם. השאלה מיהו האדם המוסרי, כשזו נשאלת בקונטקסט של ספר בראשית היא שאלה קריטית, שהרי הקב"ה אומר לנו בצורה מפורשת שבחירתו של אברהם למייסד אומה חדשה קשורה בעולמו המוסרי שלו ושל זרעו - "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". ממילא, כשיש ערעור על יסודותיו המוסריים של אברהם, או כשיש מישהוא אחר העולה על במת ההסטוריה כמייצג עולם של צדק ומשפט, הדבר מאיים לכאורה על בחירת אברהם. לכן, חשוב לכתוב להבהיר שבהתמודדות מוסרית זו גברו אברהם וזרעו על פני אבימלך ועבדיו.

[לעיון נוסף: מיד לאחר הברית עם אבימלך מנסה ה' את אברהם בעקידת יצחק. על פי הרשב"ם ישנו קשר מהותי בין שני מאורעות אלו. ואכן, ישנם ביטויים רבים בעקידת יצחק המזכירים את פרשת אבימלך ואברהם. זאת ועוד, בסיומה של העקידה אומר ה': "עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה". זה היה כזכור החשד של אברהם באנשי גרר - "כי אמרתי רק אין יראת א-להים במקום הזה". האם ניתן לראות בנסיון העקידה בחינה חוזרת לאב הנבחר, על רקע התמודדותו עם אבימלך? הרוצה להרחיב בנקודה זו מוזמן לעיין במאמרו של ר"י בן-נון, 'פרשיות יצחק', מגדים כה).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)