דילוג לתוכן העיקרי

תולדות | בין אברהם ליצחק בבניית המזבח

הרב שלמה ברין
23.01.2018
קובץ טקסט

מהו פשר תכיפות בניית המזבחות על ידי האבות? אברהם בנה מזבח במקום שכם לאחר שה' נראה אליו[1]. כשהוא עוקר משם ונוטה את אוהלו מקדם לבית אל, מיד הוא בונה מזבח וקורא בשם ה'[2]. לשם הוא חוזר וקורא בשם ה' בעלותו ממצרים, כבד מאוד במקנה, לאחר פרשת פרעה[3]. ושוב, לאחר שלוט נפרד ממנו מגיע אברהם לחברון, יושב באלוני ממרא, ובונה שם מזבח לה'[4]. לא כן יצחק: לא כאשר נולדים בניו לאחר שנים ארוכות של עקרות, לא כאשר נראה ה' אליו בגרר ומבטיח לו את ברכת אברהם, לא כאשר הוא מוצא מאה שערים והוא הולך וגדל בברכת ה' לאחר סיומה המוצלח של פרשת אבימלך. לא כשעבדיו חופרים ומוצאים באר מים חיים. אפילו לא בבאר שלא רבו עליה, ברחובות, שם אמר יצחק: ''כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ"[5]. בכל ציוני דרך אלה לא בנה יצחק מזבח לה'. רק לאחר שהוא עולה לבאר שבע, שם נראה אליו ה' בלילה, בונה הוא סוף סוף מזבח וקורא בשם ה'[6]. בהמש"ח[7] מקדיש תשומת לב מרובה לפער הכל כך בולט שבין אברהם ליצחק בסוגיא זו, ומתייחס לקושי זה תוך כדי התמודדות רבת פנים.

ראשית, טוען בהמש"ח, הקב"ה 'העיר' ליצחק על חדלונו בעניין זה. 'יצחק הבין מה שהעיר לו הקב"ה', רק לאחר שהבין את הביקורת שרמז לו ה' בהגלותו אליו, בנה יצחק לראשונה את המזבח. בהמש"ח מוצא את ההערה הביקורתית הא-לוקית, בתואר שבו מכנה הקב"ה את אברהם. כך מתארת התורה את התגלות ה' ליצחק בעלותו לבאר שבע לאחר פרשת הבארות: "וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנוכי א-להי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנוכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי.[8]" כאן לראשונה קראו הקב"ה לאברהם 'עבדי', שלא כפעמים אחרות ושלא כפי שקראו הקב"ה 'אברהם', ללא תואר, בפעם הראשונה שנגלה ליצחק. וכל זה 'הוא להראות כי אברהם אבינו עבד עבודת קרבנות, שבנה מזבחות'. ואילו יצחק 'אינו עושה מזבח ואינו עובד להקב"ה, שאין 'עבודה' אלא קרבנות.' כאמור, יצחק 'הבין את הרמז', בנה מזבח וקרא בשם ה'.

עם כל זה, למרות 'ההערה' הביקורתית שמזהה המש"ח בדבר ה' ליצחק, מהפך בהמש"ח בזכותו של יצחק, מנסה להצדיק את הימנעותו מבניית המזבח, ומוצא בה שני טעמים אפשריים. בבסיס הטעמים מניח המש"ח הנחת יסוד: 'הנה עניין בניית המזבח היה לפרסם הנבואה או הנס, אשר על זה בנה המזבח'. הווה אומר: לא הקרבן הוא העיקר, המזבח הוא העיקר! המזבח כמקום בולט, מפורסם, קבוע ועומד, המיועד לקריאה בשם ה' ולעובדו הוא עיקר המטרה של אברהם אבינו. זאת ככל הנראה הסיבה שהתורה לא מציינת במפורש את הקרבת הקרבן, בניגוד לציון המפורש של בניית המזבח. בהמש"ח הולך בעקבותיו של הרמב"ן המסביר את משמעות הקריאה בשם ה': "והנכון שהיה קורא בקול גדול לפני המזבח את שם ה', מודיע אותו וא-לוהותו לבני אדם...היה למוד ללמד ולפרסם הא-לוהות"[9] בהמש"ח מראה שעיקרון זה של בניית מזבח לפרסום האמונה חוזר על עצמו במקומות ובאישים אחרים: משה רבנו בנה מזבח לאחר מלחמת עמלק: "ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי."[10] כמו כן, גדעון בנה מזבח לאחר ראותו את מלאך ה': "ויבן שם גדעון מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום עד היום הזה..."[11] על רקע עיקרון זה של בניית המזבחות, מחריפה השאלה מדוע יצחק נמנע מלבנות עד הגיעו לבאר שבע?[12] כאמור, מציע בהמש"ח שתי תשובות בדבר:

תשובה ראשונה - השיקול הפוליטי

במחזה הראשון שחזה, קבל יצחק בנבואה שיירש הוא וזרעו ''את כל הארצות האל"[13]. זוהי בשורה גדולה והיא בעצם, ברכת אברהם המיוחלת. אלא שאת הבשורה הזו חשש יצחק לפרסם 'כי היה מפחד מפני יושב הארץ פן תחרה קנאתם בו, ויצחק לא נלחם מימיו'. שלא כאברהם אביו, יצחק לא היה למוד מלחמה, ולא ידע את תכסיסי הקרב. יצחק חשש לפרסם ברבים את דבר הנבואה על ירושת הארץ פן יעורר הדבר את כעסם של עמי הסביבה עד כדי מלחמה ממש. יצחק פחד ממלחמה שאינו יודע כיצד נלחמים בה. בהימנעותו מבניית המזבח ומקריאה בשם ה', הרחיק מעליו יצחק את סכנת המלחמה. זהו נימוק 'פוליטי', המביא בחשבון את מכלול הסיטואציה המדינית, ביטחונית קיומית וכד'.

תשובה שנייה - השיקול המוסרי

לדעת המש"ח, עמי האזור ואנשי הסביבה היו 'שלמים' עם בית יצחק. הם חיו אתו ביחסי שכנות טובים וייתכן שאף כיבדו את אמונתו. על רקע זה, יצחק הבין שאם עמי האזור ילמדו לדעת שיצחק לוטש עיניים לרשת את ארצם, הדבר ייתפס כפגם מוסרי: 'כי היה נגד דרכי המוסר אשר אנשי הארץ שלמים הם איתו, יביט לנחול ארצם. לכן לא פרסם המראה הזה ולא בנה מזבח'. כאן מחדש המש"ח חידוש גדול המצריך עיון רב. לא זו בלבד שאברהם נמנע לפרסם את הנבואה על ירושת הארץ מתוך חשש ממלחמה, פקוח נפש וכד'. אלא אף זו, שיש כאן בעיה מוסרית. כיצד אפשר להדביק פגם מוסרי לברכת אברהם? וכי יש דבר מושלם ואמיתי יותר מדבר ה' המתגלה בנבואה? וכי הנחלת ארץ הקודש לזרע אברהם לא צודקת וישרה? כיצד רואה יצחק אבינו ניגוד וסתירה בין האמת הגדולה שבבשורת ה' לבין דרכי המוסר? זאת ועוד, מדוע יצחק מסתיר וגונז את האמת הנבואית הנצחית מפני 'דרכי המוסר' הנכונים לשעתם? לכאורה נכון היה ליצחק להעדיף את גילוי דבר ה' הנצחי ולדחות מפניו עניינים של מוסר יחסי! שאלות אלו מעוררות דיון בדברי המש"ח. ייתכן, כי דווקא הראייה העכשווית והזמנית גוברת לעתים על הנצחי והמחלט. בהמש"ח מחדש כי דרכי המוסר נקבעים דווקא לפי התפיסה האנושית ולפי יכולת ההשגה השכלית האנושית. האמת א-לוקית של הנחלת הארץ לזרע אברהם ויצחק, לא תתיישב עם ההבנה האנושית והמוסרית של נימוסים ומדות טובות כפי שמקובל בעולם באותה שעה. לכן, דווקא משום מעלתה הנצחית ואמיתותה, יכולה היא להדחות לפי שעה מסדר היום שיצחק צריך לפרסם בעולם. על יצחק מוטלת המשימה לפרסם מה שהשכל האנושי והמוסרי יכול להזדהות עמו ובכך יקרא בשם ה'.

 

[1] בראשית יב ז

[2] שם יב ח

[3] שם יג ד

[4] שם, יג יח

[5] שם, כו כב

[6] שם, כו בה

[7] מש"ח בראשית כו דכד- כה

[8] שם כו כד

[9] רמב"ן עה"ת בראשית יב ח. וראה, שם בתחילת הדיבור מביא את אונקלוס המפרש לקרוא בשם ה' -להתפלל ע"ש.

[10] שמות יז טו

[11] שופטים ו כד

[12] הרמב"ן הנ"ל משיב תשובה אחרת לשאלה זו. ע"ש. כמו כן מסביר שם הרמב"ן מדוע גם יעקב אבינו לא בנה.

[13] בראשית כו ד

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)