פרשת תזריע - בדמייך חיי

  • הרב דניאל סרי-לוי

פרשת תזריע - בדמייך חיי

כדי לצאת מן הטומאה צריך לספור. בדרך כלל מונים שבעה ימים לטהרה. כך מצינו ביולדת (זכר), במילה, בזב ובזבה, וגם לצרעת מונים שבעה להסגרת הנגע ולטהרת המצורע. כמובן, כך הדבר גם בהתמודדות עם המוות - אביהן הרוחני של כל הטומאות.

המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל כרוכה אף היא במניין הימים, החודשים, השנים והשמיטות, ובציון השביעי בכל מעגל. עם ישראל, בטהרתו ממ"ט שערי הטומאה של מצרים, צריך למנות שבעה שבועות כדי להשתחרר מעולו של המוות, ולגשת לאכול מעץ החיים - במעמד הר סיני.

יש לספירה זו אופן כפול: מצד אחד - התקדשות מן הטומאה, התנשלות מקליפה ועוד קליפה מזוהמות של עור הנחש, וספירת מלאי - הערכת מצבנו, כיצד להקים את הכל מחדש מן הגרעין ששרד; מצד שני - במבט קדימה: הכניסה בשערי הקדושה וההזדככות לקראת החירות האמיתית שעל הלוחות. אולי אף ניסיונות זהירים לחשב את הקץ.

זאת תורת היולדת - בעצב תלדי בנים. על פי האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד, חבלי משיח הם חבלי הלידה של הגאולה. יש הכרח לעבור שבעה תיקונים כדי להיכנס לחיים:

"אחר החטא נתגשם העולם, ובכל אחת (משבע הספירות) יש ישות לעצמו. לכן, אי אפשר לכל דבר שייוולד היינו שימשך על ידו ויתגלה ממנו אור חדש, בלתי שיבוא חלק האור של עצמו לידי ביטול. כי אי אפשר לכל דבר שיתגלה בו אור ה' בלתי אם ע"י ביטול היש כנודע" (אש קודש, מסעי תש"א).

בני ישראל אמורים ללכת ולהאיר באור ה'. אך בעולם שאחרי החטא, דרך עץ החיים עוברת מבעד ללהט החרב המתהפכת של קלגסי מצרים, ואחר כך דרך הנדודים בלהט חרב המדבר, ולבסוף - המלחמה על הארץ.

"...והגרעין שזורעים, קודם שיתגלה על ידו בריה חדשה - עץ, ענפים, עלים ופירות, שכל אלו לא היו נראים בו וגדולים בכמות ממנו כמה אלפים ורבבות פעמים - קודם ההתגלות הזאת ממרום על ידו צריך ישות הגרעין להתבטל מקודם. לכן מוכרח כל הגרעין להירקב באדמה, והיא בחינת מיתה... לכן ישראל סובלים החבלי לידה וכוחות מהם מתבטלים, ובזה הם מולידים את אורו של משיח" (שם).

ציפור אחת נשחטה על המים החיים. הציפור השנייה נטבלת בדמה, וזוכה לצאת לחירות.