פרשת תרומה - `ארון העדות` או `ארון ה'`?

  • הרבנית שרון רימון

פרשת תרומה - "ארון העדות" או "ארון ה'"? / שרון רימון

א. 'ארון העדות' ו'ארון הברית'

המשכן כהמשך מעמד הר סיני

הארון נקרא במספר שמות שונים במקרא. מהם השמות השונים? מתי השתמשו בכל שם? האם יש משמעות שונה לשמות השונים, או שמא כולם מבטאים אותו רעיון במילים שונות?

נתחיל את עיוננו במקום הראשון בו מופיע הארון, בפרשת תרומה, פרק כ"ה פסוקים י' - כ"ב.

בפרשת תרומה מצווה ה' את משה לראשונה על עשיית המשכן וכליו. מה קדם לצווי על בניית המשכן?

בפרשת יתרו קראנו על מעמד הר סיני (פרקים י"ט - כ'), ובהמשך לכך, בפרשת משפטים, מפורטות מצוות נוספות רבות, בעיקר בתחום הנזיקין (פרקים כ"א - כ"ג). לאחר מכן משה עולה אל הר סיני, ונמצא שם ארבעים יום וארבעים לילה (פרק כ"ד). מעמד הר סיני היה אירוע חד פעמי של גלוי שכינה לכל ישראל, בעצמה גדולה מאד. האם יתכן שלאחר מעמד גדול זה יחזור הכל להיות כשהיה? בוודאי שלא. במעמד הר סיני חוו ישראל גלוי שכינה, ויחד עם זאת קיבלו את עשרת הדברות (ובהמשך להם את כל מצוות התורה). מטרת המעמד הנשגב היא, כפי שמוצג, בפרק י"ט פס' ה-'ו, להיות "עם סגולה": "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". מעמד הר סיני מחייב את ישראל להמשיך לשמור את הברית ביניהם לבין ה'. אם כן, אחרי מעמד הר סיני היה שנוי מהותי מצד המחויבות של העם לשמור את ברית ה' ולקיים את המצוות.

מה לגבי גלוי השכינה? האם גלוי השכינה היה חד פעמי, או שמעתה השכינה ממשיכה לשרות בישראל? מיד לאחר תיאור עליית משה אל הר סיני (בסוף פרשת משפטים, פרק כ"ד), מופיע הציווי על בניית המשכן (בפרשת תרומה, פרק כ"ה), ולכן נראה שמשה קיבל את הציווי על המשכן בארבעים הימים ששהה על ההר מיד לאחר מעמד הר סיני[1]. בתחילת פרשת תרומה נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (פרק כ"ה, פסוק ח'), כלומר המשכן-המקדש מאפשר השראת שכינה קבועה בתוך מחנה ישראל[2]. לפי זה נראה שהמשכן ממלא את המטרה של המשך השראת השכינה בישראל לאחר מעמד הר סיני: לא רק גלוי חד פעמי בזמן מיוחד כאשר כל העם מתקדש שלושה ימים לשם כך, אלא שכינה קבועה בתוך עם ישראל. כך כותב הרמב"ן בהקדמתו לפרשת תרומה[3]. בנוסף לכך, הוא מדגיש כי המשך השראת השכינה בישראל היא אמנם תוצאה של מעמד הר סיני, אך לא של גלוי השכינה בלבד, אלא תוצאה של קבלת המצוות במעמד זה. השכינה שורה בישראל בזכות קדושתם, וזאת בזכות שהם קבלו עליהם את ברית המצוות.

התגלות ה' על ידי הארון

הציווי על עשיית המשכן פותח בצווי על לקיחת תרומה (פרק כ"ה, פסקים א'- ט'), ומיד אחר כך מתחילים לתאר את בניית הכלים, כאשר הכלי הראשון המתואר הוא הארון (פסוק י').

מדוע פותחת התורה דווקא בארון? כאשר מעיינים בפרשת ויקהל, בתיאור עשיית המשכן, מוצאים שהארון איננו הדבר הראשון שנעשה, ולפניו נעשה המשכן עצמו[4]. מדוע, אם כן, הוקדם הארון בפרשת תרומה?

הרשב"ם מסביר זאת כך:

...ואף על פי שבמעשה בצלאל מצינו שעשה תחילה משכן ואחר כך כלים, ארון ומנורה ושולחן, שהיכן יכניס את הארון והשולחן כל זמן שאין משכן עשוי? אלא בצווי הוצרך לפרש עשיית הארון והשולחן תחילה, שבשביל הארון שהוא עיקר של "ועשו לי מקדש" הוצרך לעשות משכן.(פרק כ"ה, פסוק י').

לפי דברי הרשב"ם, עיקר המקדש הוא הארון - בשבילו נעשה כל המשכן, ולכן הציווי על עשיית המשכן פותח בצווי על עשיית עיקרו של המשכן - הארון.

מדוע דווקא הארון הוא עיקרו של משכן?

לדעת הרמב"ן, הארון הוא עיקר המשכן מפני שעיקרו של המשכן הוא השראת השכינה, והארון הוא מקום השראת השכינה[5].

הבה ונבחן דברים אלו לאור עיון בפרשיות הארון וכלי המשכן.

הארון והכפורת - כלי אחד או שניים?

בכל כלי המשכן יש תחילה ציווי על בניית הכלי, ובסוף מתואר בקצרה מה עושים איתו[6]:

בשולחן - "ועשית שולחן... ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד" (פסוקים כ"ג-ל').

במנורה - "ועשית מנורת זהב טהור... והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה" (פסוקים ל"א-מ').

במזבח הקטורת - "ועשית מזבח מקטר קטורת... והקטיר עליו אהרון קטורת סמים..." (פרק ל' פסוקים א'-י').

מה נאמר בארון?

תחילה אנו מוצאים את התבנית הרגילה - "ועשו ארון... ונתת אל הארון את העדות" (פרק כ"ה, פסוקים י' - ט"ז); לאחר תיאור בניית הארון מתארים מה עושים איתו - שמים בו את העדות. לאחר פס' ט"ז, המסכם לכאורה את מעשה הארון, מתחיל החלק העוסק בכפורת - "ועשית כפורת..." (פסוק י"ז). אם סיכמנו את ייעודו של הארון בפסוק ט"ז, יתכן שפסוק י"ז פותח נושא חדש, העוסק בכלי אחר, כלי נפרד[7]. אולם, קשה לקבל טענה זו. ראשית, מפני שברור שהכפורת היא חלק מהארון, שהרי בפסוק כ"א נאמר "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה" - הכפורת היא מכסה הארון, ולפיכך היא חלק מהארון. הוכחה נוספת לכך שמדובר בכלי אחד היא שבהמשך הפרשה אנו רואים שבין כלי לכלי יש פרשה פתוחה או סגורה, כהפסק ברור בין הכלים, ואילו בין מעשה הארון לבין מעשה הכפורת אין הפסק מסוג זה, אלא הם כתובים כפרשה אחת. בנוסף לכך, לאחר מעשה הכפורת התורה חוזרת אל הארון:

(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:
(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

כלומר, הארון והכפורת כלי אחד הם - שניהם מהווים יחד את הארון השלם, ולכן פסוקים י' - כ"ב הם פרשייה אחת בעלת שני חלקים[8]: חלק אחד (פסוקים י'-ט"ז) עוסק בארון, וחלק שני (י"ז-כ"א) עוסק בכפורת.

עיקרו של הארון

אולם, יש ייחוד וייעוד לכל אחד מהם - לארון בפני עצמו, ולכפורת בפני עצמה.

מהו ייעודו של הארון עצמו, ללא הכפורת?

פס' ט"ז, המסכם את מעשה הארון, אומר כך: "ונתת אל הארון את העדות..". כלומר, ייעודו של הארון הוא שמירת העדות.

מהו ייעודה של הכפורת?

פסוק כ"ב, המסכם את מעשה הכפורת, אומר כך: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים". כלומר, ייעודה של הכפורת הוא התוועדות עם ה' - דיבור ה' אל משה; במילים אחרות - גלוי שכינה.

הכרובים שעל הכפורת דורשים עיון בפני עצמם, ובקצרה רק נציין שאנו סוברים כדעת המפרשים שהכרובים של הארון הם ככרובים אשר ראו ישעיהו ויחזקאל במעשה מרכבה[9], כלומר - הם חיקוי כלשהו של הכרובים נושאי כבוד ה', ועשייתם במשכן מהווה כביכול כסא כבוד לה' ומקום לשכינתו[10].

הארון מורכב, אם כן, משני חלקים: הארון - לשמירת העדות, והכפורת - לגלוי השכינה.

לפי דברינו עד כה, ניתן להציג את הפרשייה על שני חלקיה בטבלה:

 

מעשה הארון

מעשה הכפורת

תיאור הבניה

ועשו ארון... ועשית בדי עצי שטים (י' - ט"ו).

ועשית כפורת... ועשית שנים כרובים זהב (י"ז - כ').

הייעוד

ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך (ט"ז).

ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים (כ"ב).

מהו עיקרו של הארון - העדות או גלוי השכינה?

מעשה הכפורת מסתיים בפסוק כ', ובפסוק כ"א נאמר "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך". פסוק זה מפתיע מאד: ראשית, מפני שהוא חוזר על פס' ט"ז; שנית, מפני שהוא לא מתייחס אל ייעודם של הכרובים, שנקבע בפסוק כ"ב - "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים": היינו מצפים שפסוק כ"ב יופיע מייד אחרי מעשה הכרובים, במקום פסוק כ"א, כפי שמוצג בטבלה לעיל. אם כן, מה מקומו של פסוק כ"א כאן?

אמנם פסוק כ"א חוזר על פסוק ט"ז, אך יש שנוי אחד: בפסוק ט"ז נאמר "ונתת אל הארון", ואילו בפסוק כ"א נאמר "ואל הארון תתן"; שנוי הסדר - דחיית הפועל והקדמת הארון - בא להדגיש את הארון. כלומר פסוק כ"א, המסכם את מעשה הכפורת, אינו מתמקד בייעודה של הכפורת עצמה, אלא חוזר אל הארון. על ידי כך מודגש כי הכפורת ניתנת על הארון כמכסה לו, נקודה המחזקת את ייעודו של הארון: הארון הוא כלי לעדות. כלומר, דווקא לאחר עשיית הכרובים התורה חוזרת אל הארון ומדגישה כי נתינת העדות אל הארון היא העיקר במעשה הארון השלם.

גם פס' כ"ב, המתאר את ייעודם של הכרובים כמקום גלוי השכינה, חוזר ומדגיש את העובדה שהכרובים נתונים על הארון: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות". יש כאן שתי הדגשות:

א. הכרובים אינם עומדים בפני עצמם, אלא הם על הארון. ב. הארון נקרא ארון העדות, ושמו של הכלי מעיד על עיקר משמעותו.

שכינת ה' שורה על ארון העדות; אין ניתוק בין העדות לבין השכינה על הכרובים, ויותר מכך: העדות היא העיקר, ועליה שורה השכינה.

נמצא, אפוא, כי פסוק כ"ב אינו מסכם רק את מעשה הכפורת, כפי שהיינו יכולים לחשוב, אלא הוא מהווה סיכום לכל הפרשה כולה: גלוי השכינה הוא על הכפורת מבין הכרובים, על ארון העדות[11].

אם כן, יש להציג כך את פרשיית הציווי על הארון[12]:

 

מעשה הארון

מעשה הכפורת

תיאור הבנייה

ועשו ארון.. ועשית בדי עצי שטים (י' - ט"ו).

ועשית כפורת... ועשית שנים כרובים זהב (י"ז - כ').

נתינת העדות

ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך (ט"ז).

ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך (כ"א).

ייעוד הכלי השלם

ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות (כ"ב).

לא רק שהעדות היא העיקר, אלא בזכות העדות שורה השכינה בין הכרובים. הארון, כעיקרו של משכן, מבטא את המשך מעמד הר סיני גם בכך שהוא שומר העדות, וגם בכך שהוא מקום גלוי השכינה. הארון, אשר עד כה נקרא רק "הארון", מקבל כעת את שמו: "ארון העדות". זהו שמו המקורי בפי ה', וגם בהמשך תיאור בניית המשכן הוא נקרא פעמים רבות "ארון העדות"[13].

'ארון הברית'

בהמשך המקרא מופיעים כינויים נוספים לארון. הכינוי "ארון הברית", או "ארון ברית ה'" מופיע פעמים רבות, החל בספר במדבר ודברים, וכן בהמשך המקרא[14]. כינוי זה דומה מאד לכינוי 'ארון העדות' - המשמעות של שניהם היא שהארון מכיל את העדות לברית בין ה' לישראל.

מהי העדות והברית אשר בארון?

רש"י מפרש כך:

"העדות" - התורה, שהיא לעדות ביני וביניכם שצוויתי אתכם מצוות הכתובות בה. (שמות, פרק כ"ה, פסוק ט"ז)

כלומר: בארון היה מונח ספר התורה השלם.

הרשב"ם חולק על רש"י:

"את העדות" - הלוחות, שהם עדות וברית בין הקב"ה לישראל, ולכך נקראו לוחות הברית.

כך סובר גם ראב"ע.

אם היו בארון הלוחות, אילו לוחות היו בו? הלוחות השניים, או שברי הלוחות הראשונים? אולי שניהם? לא ננסה להכריע בין הדעות השונות[15], אך בכל מקרה "העדות" היא עדות לברית בין ה' לישראל, המחייבת אותם בקיום מצוות. הארון נקרא 'ארון העדות' או 'ארון הברית' על שם הלוחות או התורה הנמצאים בו, ולפי שמות אלה ניכר שזהו עיקר מהותו של הארון.

ב. "ארון ה'"

בתחילת ספר יהושע (פרקים ג'-ד', כאשר בני ישראל עוברים את הירדן ונכנסים לארץ, הארון נוסע לפניהם. הארון מכונה שם במספר כינויים. פעם אחת הוא מכונה "ארון העדות" (פרק ד' פסוק י"ז), ועשר פעמים הוא מכונה "ארון הברית" או "ארון ברית ה'".

אולם, פרט לכנויים הללו מופיע בפרקים אלו כינוי חדש, אשר לא הכרנו עד כה:

ביהושע פרק ג' פסוק י"ג מופיע הכינוי "ארון ה' אדון כל הארץ". זהו כינוי חדש ומפתיע בעצמתו. מה משמעותו של כינוי חדש זה?

עד כה הודגש הארון כארון העדות או ארון הברית. כעת מודגש משהו אחר לגמרי: הארון, כביכול, נושא בקרבו את ה' בכבודו ובעצמו. לא קשה להבין מהיכן מופיע רעיון זה: הרי הארון איננו רק ארון לשמירת העדות, אלא גם מקום הכרובים ולגלוי השכינה. מדוע דווקא כאן מופיע לראשונה כינוי זה? נראה שהסיבה לכך היא שכאשר בני ישראל נכנסים לארץ, הם מרגישים שה' הולך איתם וילחם למענם.

כינוי נוסף בעל אותה משמעות הוא "ארון ה'": במלחמת יריחו, יהושע פרק ו', בה הארון הולך לפני העם למלחמה, והמלחמה כולה היא ניסית, נזכר הארון בכינוי "ארון ה'" שש פעמים, ואילו הכינוי "ארון הברית" נזכר רק פעמיים. נקודה זו מדגישה כי כאשר ישראל לוקחים איתם את הארון למלחמה הם מרגישים שה' בא איתם למלחמה, והוא יושיעם.

בספר שמואל א' פרק ד' מתוארת שוב מלחמה בה הארון תופס בה מקום מרכזי:

(ב) וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ:
(ג) וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ ה' הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְישִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ:
(ד) וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ה' צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלוֹקִים חָפְנִי וּפִינְחָס:

ראשיתו של הסיפור הוא בהפסד של ישראל בקרב עם הפלשתים, וישראל שואלים את עצמם "למה נגפנו ה' היום?". לכאורה, שאלה זו היא פתיחה לחשבון נפש, והיינו מצפים שכעת הם יכירו בחטאיהם, אולי יקראו לצום, יבכו לפני ה' ויתפללו. אך להפתעתנו הם מדלגים על כל זה; במקום לענות על השאלה הנוקבת - מדוע הם הפסידו במלחמה - הם מיד מציעים דרך להתגבר על ההפסד ולהשתמש ב"פטנט" שלכאורה תמיד עובד: "נקחה אלינו משלה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו ויושיענו מכף אויבנו". לקיחת הארון נתפסת כהבאת ה' למלחמה, ואם ה' בא למלחמה - הוא בוודאי ינצח את הפלשתים.

מחשבה זו מתבססת בוודאי על סיפור מלחמת יריחו, בה ארון ה' יצא איתם למלחמה וניצח בצורה פלאית. כידוע, המלחמה בשמואל הסתיימה במפלה קשה וכואבת, והארון עצמו נלקח בשבי; אין בזיון גדול מזה, והשמועה על הלקח ארון ה' הייתה קשה ביותר: עלי נופל ומת כשהוא שומע על כך, ואשת פנחס שכרעה ללדת קראה לבנה איכבוד על שם הביזיון של לקיחת הארון בשבי.

מדוע קרה דבר זה?

סיפור זה, המשתרע על פני פרקים ד'-ו'[16], עוסק ביחס אל הארון. הארון הוא גיבור הסיפור, והא מופיע בסיפור 37 פעמים. כיצד מכונה הארון בסיפור זה?

בתחילת הסיפור הארון נקרא בפי אנשי ישראל ארבע פעמים "ארון ברית ה'", אך בהמשך הסיפור מופיע 31 פעמים הכינוי "ארון ה'", והשימוש הרב בכינוי זה מעיד על היחס המהותי אל הארון באותם ימים. מעניין לשים לב שבפעם הראשונה בסיפור בה מופיע הכינוי "ארון ה'", הוא נקרא כך בפי הפלשתים, ובהמשך גם ישראל וגם הפלשתים מכנים את הארון בשם "ארון האלוקים" או "ארון ה'". תופעה זו מלמדת על כך שישראל התייחסו אל הארון באותו אופן שהפלשתים התייחסו אליו: כחפץ קדוש המכיל כביכול את ה', ובתור שכזה הוא בעל כח עצמי ומאגי. לפי תפיסתם, כאשר מביאים אותו למלחמה המשמעות היא הבאת ה' למלחמה, וכאשר מנצחים במלחמה ולוקחים את הארון בשבי, כביכול לקחו את ה' עצמו בשבי.

אולם, התייחסות כזו לארון ה' איננה התייחסות נכונה על פי התורה. אמנם הארון הוא מקום התגלות ה', אך בוודאי הוא איננו בעל כח עצמי, ואפילו שכינת ה' עליו איננה הכרחית, אלא היא תלויה ביחס שבין ישראל לה'. ישראל שכחו שה' מתגלה על ארון העדות: ארון העדות הוא הבסיס לכרובים, ושמירת העדות והברית היא התנאי והבסיס לגלוי השכינה. אם אין "עדות" בארון - אין לו משמעות; אם ישראל לא שומרים את הברית ולא מקיימים את מצוות ה' - אין גלוי שכינה. הם יכולים לקחת את "כסא הכבוד" למלחמה, אך ה' יכול לקום מהכיסא ולהשאיר אותו מרוקן מתוכן, ואז הוא בסך הכל כלי פיזי חסר כל משמעות, שאינו יכול להושיע, ויכול גם להלקח בשבי.

אם כן, הפרקים הראשונים של ספר שמואל מתארים מצב של ניתוק בין "ארון הברית" ל"ארון ה'", וניתוק זה לא יתכן. כבר בצווי על בניית הארון, בפרשת תרומה, מודגש הקשר בין חלקי הארון: הארון, בו ניתנת העדות, הוא הבסיס, והוא העיקר; עליו ניתנת הכפורת עם הכרובים, המהווה כביכול את כסא הכבוד והמאפשרת את גלוי השכינה, אך רק בתנאי שהעדות נמצאת מתחת, בתוך הארון, וישראל מכירים בה ושומרים אותה.

גלוי השכינה הוא על הארון השלם, המכיל את שני החלקים:

הכפורת עם הכרובים, והארון עם העדות בתוכו.

"ארון ה' צריך" להיות גם, ובעיקר, "ארון הברית". "ארון העדות", שמו המקורי של הארון, מדגיש בעיקר את צד שמירת ברית המצוות - העדות, אך מרמז גם לייעוד השני - "ונועדתי לך שם", ובכך הוא מהווה שם הכולל את שני ייעודיו של הארון, מחבר ביניהם, ומדגיש שה"עדות", הברית, היא העיקר.

 

ג. נספח - פרשיות הציווי לבניית כלי המשכן (פרק כ"ה, פסוקים י' - מ'; פרק ל', פסוקים א'- י') [17]

פרק כ"ה

(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב:
(יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:
(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:
(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם:
(טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:
(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:
(יז) וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ:
(יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת
(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו:
(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:
(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:
(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(כד) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(כה) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:
(כו) וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו:
(כז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(כח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(כט) וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(ל) וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד:
(לא) וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(לב) וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי:
(לג) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:
(לד) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:
(לה) וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:
(לו) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:
(לז) וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ:
(לח) וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר:
(לט) כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה:
(מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר:

פרק ל'

(א) וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:
(ב) אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו:
(ג) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(ד) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה:
(ה) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:
(ו) וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה:
(ז) וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
(ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם:
(ט) לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו:
(י) וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה':

 

 

[1] כדעת הרמב"ן, הסובר שהציווי על המשכן היה כהמשך למעמד הר סיני (ראו הקדמת הרמב"ן לפרשת תרומה, המצוטטת להלן). אולם, רש"י סובר שיש להפעיל כאן את הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה", ולדעתו הציווי על המשכן היה לאחר חטא העגל (ראו רש"י לשמות ל"א, פסוק י"ח).

[2] השראת שכינה בתוך מחנה ישראל באופן קבוע איננה דבר פשוט: היא דורשת הכנות מיוחדות של המחנה, התנהגות מיוחדת של העם והשפעה תמידית של המשכן וכהניו על העם. כל זה נידון בהמשך המקרא, בעיקר בספר במדבר.

[3] ואלו הם דבריו:

כאשר דיבר ה' עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצווה אותם על ידי משה קצת מצוות שהם כמו אבות למצוותיה של תורה... וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצוום... וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלקים... והנה הם קדושים ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם. ולכן ציווה תחילה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו ושם ידבר עם משה ויצווה את בני ישראל...

[4] המשכן: פרק ל"ו, פסוקים ח' - ל"ח; הארון: פרק ל"ז, פסוקים א' - ט'.

[5] ואלו הם דבריו (בהמשך ההקדמה לפרשת תרומה):

...והנה עיקר החפץ הוא במשכן מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת", על כן הקדים הארון והכפורת בכאן, כי הוא מוקדם במעלה...

[6] אנו נעסוק בעת בפרשיות בניית כלי המשכן, ובייחוד בפרשיית הארון, ולשם הנוחות הובאו פרשיות הציווי על בניית הכלים בשלמותן בנספח שבסוף השיעור.

[7] ואכן, יש מפרשים שהכפורת נחשבת ככלי בפני עצמו.

[8] ובכך התייחד הארון משאר כלי המשכן.

[9] עיינו ישעיהו פרק ו' ויחזקאל פרק א'.

[10] כך כותב החזקוני לפסוק י"ח:

...ואף על פי שאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה, כאן התיר צורת הכרובים שהרי לא נעשו להשתחוות אלא לישיבתו, דוגמא כרובים דכסא הכבוד.

[11] כך עולה מדברי הרמב"ן לפסוק כ"א:

בעבור שיצווה בכרובים להיות פורשי כנפים למעלה, ולא אמר למה יעשה כלל ומה ישמשו במשכן, לכן אמר עתה ונתת הכפורת עם כרוביו, שהכל דבר אחד, על הארון מלמעלה, כי אל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך כדי שיהיה לי כסא כבוד, כי אני אוועד לך שם ואשכין שכינתי עליהם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים בעבור שהוא על ארון העדות, והנה הוא במרכבה אשר ראה יחזקאל שאמר: "היא החיה אשר ראיתי תחת אלוקי ישראל בנהר כבר, ואדע כי כרובים המה" (יחזקאל י', פסוק כ'), ולכן נקרא יושב הכרובים (שמו"א פרק ד', פסוק ד'), כי היו פורשי כנפים להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד...

[12] ראו תרשים דומה והרחבה בשיעור "הארון ובדיו וכפורת הכרובים", מתוך עיונים בפרשות השבוע מאת הרב אלחנן סמט, עמ' 231-233.

[13] למשל שמות, פרק כ"ו, פסוק ל"ג; פרק ל', פסוקים, ו', כ"ו; פרק ל"ט פסוק ל"ה; פרק מ' פסוק מ'; במדבר, פרק ז', פסוק פ"ט.

[14] למשל במדבר, פרק י', פסוק ל"ג; פרק י"ד, פסוק מ"ד; דברים פרק י', פסוק ח'; פרק ל"א פסוק ט'.

[15] מחלוקת זו קשורה במחלוקת נוספת: האם היה רק ארון אחד, הארון שעשה בצלאל, אותו הארון שהיה בקודש הקודשים ושהיה יוצא עם ישראל למסעות ולמלחמות?

לדעת רש"י היה ארון נוסף, ארון העץ שעשה משה (כמתואר בדברים פרק י'), ובו היו מונחים שברי הלוחות הראשונים; ארון זה היה יוצא עם ישראל למלחמות. לדעת האברבנאל, היה ארון אחד ובו היו כל הלוחות, אך הארון שהיה יוצא איתם למלחמה הוא ארון אחר - הארון שבו היו האורים והתומים שבשעת מלחמה היו שואלים בהם. לדעת רמב"ן, היה רק ארון אחד, הארון שעשה בצלאל, ובו הונחו לוחות הראשונים והשניים, והוא היה יוצא עם ישראל למלחמות ולמסעות.

מחלוקת זו מסובכת מאד, ויש ראיות לכל צד. לא נעסוק בה, מכיוון שבשתי המלחמות בהן נעסוק בהמשך, הכניסה לארץ ומלחמת יריחו, וכן מלחמת ישראל בפלשתים בשמואל א' פרק ד', ברור לכל הדעות שהארון המתואר הוא אותו ארון שעשה בצלאל, הארון שהיה בקודש הקדשים.

להרחבה בנושא זה ניתן לעיין במאמר "האם יצא ארון הברית למלחמות ישראל", מאת הרב איתן שנדורפי, מרחבים ו'.

[16] ליתר דיוק, הסיפור מסתיים בפרק ז' פסוק א'.

[17] רווח של שורה מייצג פרשייה חדשה על פי חלוקת המסורה (אך ללא הבדל בין פרשה פתוחה לבין פרשה סגורה).