פרשת תרומה - ואפילו במילי דשטותא

  • הרב דניאל סרי-לוי

פרשת תרומה - "ואפילו במילי דשטותא"

"שמעתי ממורי זלה"ה (הכוונה לבעש"ט) בשם רבינו סעדיה גאון, שראוי לאדם לחשוק בכל הדברים הגשמיים, ומתוכו יבוא לחשוק בתורה ועבודת ה', כמו משל הנ"ל" (בן פורת יוסף ד' פ"ה ע"ב)

קטע זה מובא בספר "בעל שם טוב" על הפסוק השני של הפרשה:

"מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". (שמות כ"ה ב)

מפשט הפסוק ניתן ללמוד שאפשר לקחת לעבודת ה' מכל אדם שיש לו רצון אמיתי לכך. על פי הדרש, אפשר להפיק תועלת מכל דבר שברא הקב"ה בעולם.

המשל הנ"ל מספר על בן מלך, שרצה אביו ללמדו כל מיני חכמות, כראוי לבן מלך. אבל בן המלך שלנו היה תלמיד חלש ועצלן, ושום חכמה לא נכנסה בו, עד שנתייאשו ממנו כל המלמדים ורק חכם אחד המשיך לנסות ולהקנות לילד דעת.

יום אחד ראה בן המלך נערה יפה אבל פוחזת והמונית, ונכנסה אהבתה בלבו. החכם ראה שהנסיך העצלן הוגה רק בה, וקבל עליו בפני המלך: מדוע ללימודים אין לו לב, ואילו לזו - לנערה הזולה והפחותה - הוא מוכן לתת את כל לבו? אולם המלך חייך: אם יש לו לב - מצבו טוב! אם יש משהו שמפעיל אותו - יש סיכוי שיבוא יום שיצליח להתפעל ממשהו בעל ערך.

קרא המלך לנערה אל הארמון, וציווה עליה שלא תתייחס לבנו אלא אם יבטיח לה שילמד איזו חכמה, וכך עשתה. ואחר כך אמרה לו שילמד עוד חכמה, עד שעל ידי זה קיבל כל החכמות.

ומה קרה לבן המלך לאחר שלמד כל החכמות ונעשה חכם? הוא הסתכל על עצמו, ואמר: 'מה לבן מלך ולנערה מפוקפקת, שטחית וחיצונית כל כך?'...

נראה שמכאן גם למד רבי נחמן שכל אחד "צריך להכריח את עצמו בכוח גדול(!) להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא" (ליקוטי מוהר"ן תנינא כד). ושמעתי פירוש נאה ואמיתי (בשם ישי מבורך יצ"ו), ש'מילי דשטותא' אינם דיבורים של שטויות אלא דברים שטותיים - דברים לכאורה ארציים ושטחיים, שמשום מה משמחים אנשים. (למשל: יין).