דילוג לתוכן העיקרי

פסחים | דף נז | צווחות העזרה

בסוגייתנו מובאת ברייתא המספרת על מקרים שבהם הייתה צריכה העזרה, לו היה דבר זה אפשרי, לצווח על מעשים שהתקיימו בה:

 

ארבע צווחות צוחה עזרה ראשונה: צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל ה'. ועוד צווחה: צא מיכן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים, דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה. ועוד צווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פנחס, וישמש בכהונה גדולה. ועוד צווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של פנקאי, וימלא כריסו מקדשי שמים.

 

כלומר, בין אם נבין שכוונת האמור הוא שיצאה בת קול ואמרה דברים אלו, ובין אם נבין שכוונת האמור הוא בלשון מליצה – שהיה ראוי שיאמרו דברים אלו, וכאילו הם באמת נאמרו, מדובר במעשים שיש לדון בהם.

 

נדגים דיון זה דרך היחס ליששכר איש כפר ברקאי: המעשה אותו מגנה העזרה בנוגע ליששכר הוא שכאשר יששכר איש כפר ברקאי היה ניגש לעבודת הקרבנות, קודם לכך, היה עוטף ידיו בבדי משי. ראשית, הבעייתיות שיש במעשה היא שכל חציצה בין ידי הכהן לכלי השרת (המזרק), גורמת לכך שהעבודה שנעשתה פסולה; דבר זה למדים במסכת זבחים (דף י עמוד ב) מהפסוק בספר ויקרא (פרק ד פסוק כה) האמור בנוגע לקבלת דם החטאת : "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ".

 

מבלי לגרוע מהאמור, מוסיף רש"י (ד"ה כריך ידיה בשיראי) שמעשה זה הוא גם בזיון לקדשים. היינו, שמעשה זה, של עטיפת הידיים בבדי משי, הראה על כך שלא היה ברצונו להתלכלך מעבודת הקרבנות – לא רצה לגעת בהם בידיו, ויש בכך דבר מאוד מבזה.

 

אם נקבל שמעשה זה של הימנעות מנגיעה במצווה בעת עשייתה מראה על בזיון למצווה, קיימת השלכה מעשית למספר מצוות שיהיה אסור לעשותן בעת שיש כפפות על היידים וכיוצ"ב. זאת למרות שנראה שאפשר לחלק בין מי ששם הכפפות על ידיו משום הקור או בכדי להימנע מפגיעה זיהומית, חבלה, סיבות תברואתיות וכו' לבין מי שעושה זו מסיבה שאינו רוצה להתלכלך מקיום המצווה.

 

באופן זה חילק רבי משה פינשטיין בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן טז)

 

ואם כן אפשר בשחיטה נמי אינו דרך בזיון משום שאף אם כוונתו יהיה שלא יתלכלכו ידיו בדם השחיטה נמי אין זה בהמצוה דיציאת הדם אינו מהמצוה דשחיטה דהשוחט ולא יצא דם נמי כשרה כמפורש בחולין דף ל"ג לכן רשאי לבקש עצה שלא יתלכלך בהדם שלא שייך להמצוה, ולא דמי לדם האברים שמקטירים על המזבח שצריך להקטיר האברים כמו שהם עם הדם שעליהם ולכן אין רשאי לבקש עצה שלא יתלכלכו ידיו בעשיית המצוה דהוא בהמצוה גופיה. ומצד עשיית המצוה דשחיטה גופה בבתי ידים הא אין להחשיב זה לדרך בזיון כמו שאינו דרך בזיון במצות לולב, ואף התוס' שפליגי על רש"י ופסלי ליטול לולב ביד הכרוך בסודר הוא משום חציצה שזה לא שייך בשחיטה. וכ"ש אם כוונתו אינו מצד לכלוך הידים אלא בשביל צנה וכדומה שאין להחשיב זה לבזיון

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)