צורת אדם

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

עבודה זרה דף מג – צורת אדם

בדפים מב–מג מובאת פעמיים הברייתא העוסקת באיסור ליצור פרצוף אדם:

"תניא: כל הפרצופות מותרין, חוץ מפרצוף אדם" (מג ע"ב).

הגמרא (שם) מביאה לדין זה נימוק מרחיק לכת:

"'לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי' (שמות כ', יט) – לא תעשון אותי".

זאת אומרת: אף על פי שאין לקב"ה גוף ואין לו דמות הגוף, בצורת אדם יש בחינה מסוימת המרמזת עליו יתברך, ועל כן אסור להתקין צורת אדם.

והעירו התוספות (מג ע"א, סוף ד"ה לא תעשון):

"וכן הלכה, דפרצוף אדם אסור לחתום ואסור לעשות. ומיהו אותם צורות אדם שצובעים בסדינים בצבעים וכן ברקמה – מותרין, כיון שאין להם פרצוף שלם אלא חצי פרצוף".

משמע מדבריהם שגם צורת אדם צבועה או רקומה אסורה, אלא אם כן היא חלקית בלבד.

רוח אחרת הייתה עם התוספות למסכת יומא (נד ע"א, ד"ה כרובים):

"נשאלתי על אותם שמציירים במחזורים... מיהו אין כאן איסור... בציורים שהם מיני צבעים בעלמא ואין בהם ממשות כלל... דלא אסר אלא פרצוף גמור חקוק בששר, אבל במיני צבעים מותר".

וכדבריהם פסק השולחן ערוך (יורה דעה סימן קמ"א סעיף ד), וזה לשונו:

"...וכן צורת אדם לבדו – כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי... במה דברים אמורים, בבולטת; אבל בשוקעת, כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין, מותר לעשותם".

לפי פסק זה, רק צורה שיש לה שלושה ממדים אסורה; אבל ציור, שלא ניתן למשש בו את צורת הפרצוף – מותר.

לאור סוגייתנו דנו הפוסקים בדורות האחרונים בשאלה מעניינת: האם מותר להצטלם? בעת המצאת המצלמות הראשונות הקפידו רבים מגדולי התורה, ובעיקר גדולי אדמו"רי החסידות, להימנע מלהצטלם, מחשש ליצירת "צורת אדם". [עמדה זו נזכרת כבר בפתחי תשובה על השולחן ערוך (שם ס"ק ז), המביא בשם ספר יערות דבש (חלק א דרוש ב) "שמזהיר מאד שלא להיות בתוך הבית צורה מצוייר בכותל או בלוח, אף דעל פי הדין אין איסור רק בצורה בולטת". הוראות ואזהרות מעין זו המופיעות בספרי השו"ת, יסודן בדרך כלל בתורת הסוד, ונראה שכך הדבר גם בנידון דידן, כדלהלן.]

הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן ס"ג) סיכם את הדעות השונות בנושא ופסק:

"אבל מעיקר ההלכה כבר פשט המנהג להקל בזה בכל אופן בצילום פוטוגרפי, כפסק רבותינו בעלי השלחן ערוך... וכן העיד בגודלו הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק בשו"ת דעת כהן (סימן ס"ו), שאף אמנם יש חסידים הנמנעים מלהצטלם, ויש לדבריהם מקום בשיטות הפוסקים, מכל מקום ההלכה שנתקבלה בישראל על פי דין השלחן ערוך, שמותר לצלם צילום פוטוגרפי... ואין בזה שום איסור מצד הדין כלל. וכן נפוץ המנהג גם אצל החרדים לדבר ה'... וכבר אמרו: כל הלכה שהיא רופפת בידיך, צא וראה היאך הצבור נוהגים ונהוג כן. והנח להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם".

ובכן, דעת הגר"ע יוסף להקל בדבר. ועדיין יש לשאול: מה פשרה של דעת אותם חסידים הנמנעים מלהצטלם?

נראה שהדברים מבוססים על תורת הסוד. רבי עובדיה הדאיה, מגדולי רבני ירושלים בדור האחרון, עסק בעניין זה בהרחבה יתרה (שו"ת ישכיל עבדי חלק ב, קונטרס אחרון, יורה דעה סימן י"א). תורף דבריו, שלצורת האדם חשיבות מיוחדת, והקב"ה מוריד לתוכה רוח ונשמה ממקורות עליונים; וכשנוצרת צורת אדם שאין בה נשמה – ואפילו אין בצורה זו ממשות – שואפים כוחות הטומאה להידבק בה (כך קורה גם לגופת המת: כאשר הנשמה עוזבת את הגוף, מבקשים כוחות הטומאה להידבק בו, ולכן יש צורך להגן עליו מפני המזיקים).

כל מהותו של אדם היא החיבור בין גוף ונשמה. מבחינה הגיונית, חיבור זה נראה בלתי-אפשרי, אך כך עלה ברצונו של הקב"ה, וכך ברא את עולמו. יצירת דיוקן אדם מבטאת ניסיון לנתק בין הגוף והנשמה וליצור, למעשה, גוף חסר תוכן ומהות. אמנם אין זה גוף חי, כי אם דומם, ובכל זאת, על פי תורת הסוד יש בכך ביטוי לנתק בין הרוח והחומר, בין הקדושה ובין העולם, ומכאן החומרה שהיא רואה בדבר.

הרב אביהוד שוורץ