צמד אותות הגיזה

  • הרב נריה קליין
בית המדרש הוירטואלי

 

עיונים בספר שופטים

צמד אותות הגיזה

אנו ממשיכים בסיפור גדעון, וכעת הגענו סוף סוף לתחילת ההתארגנות למלחמה (ו', לג ואילך). מדין, עמלק ובני קדם נאספים יחדיו וחונים בעמק יזרעאל. לעומתם, אסיפת הצבא הישראלי מתוארת בשלבים:

1. וְרוּחַ ה' לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו

2. וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו

3. וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם (ו', לד-לה)

הצבא גדל והולך: אביעזר היא משפחה אחת במנשה; אחריה מצטרפים 'כל מנשה', ואחריהם עוד שלושה שבטים. עובדה זו תהיה בעלת חשיבות בהמשך הסיפור.

מיד לאחר מכן פונה גדעון לה' בבקשה לאות, שיוכיח כי ה' אכן יושיע בידו את ישראל 'כאשר דיבר': יהי טל על הגיזה לבדה, בעוד שעל כל הארץ יהיה חורב. משבקשה זו נתמלאה, גדעון מבקש את האות ההפוך: יהי חורב על הגיזה לבדה, בעוד שעל כל הארץ יהיה טל. לפני בקשתו השניה, מוסיף גדעון תחינה: "אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם" (ו', לט). פנייה זו מהווה ארמז לדברי אברהם לה', במשא ומתן על גורלה של סדום: "אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם" (בראשית י"ח, לב). נראה שהפסוק בסיפור גדעון מכוון את הקורא לקרוא את הסיפור כשברקע עומד סיפור אברהם.

על פי קריאתנו עד כה, גדעון חושש שמא ישראל לא זכאים לישועת ה', בעקבות נסיונו עם אנשי עפרה בסיפור הריסת מזבח הבעל. לפיכך מבקש גדעון אותות נוספים שיוכיחו לו שה' עדיין מתכנן להושיע את ישראל, למרות שלא חזרו בתשובה. בהקשר זה, העלאת זכר דיונו של אברהם עם ה' על עתידה של סדום מתבקשת: כזכור, אנשי עפרה תוארו ביחידה הקודמת כאנשי סדום. גם אברהם עמד מול ה', ודרש מה' שלא להפוך את סדום למרות רשעות אנשיה, אפילו אם ימצאו שם מעט צדיקים. גדעון עושה שימוש ב'תקדים אברהם' כדי לומר שגם אם ישראל נוהגים כאנשי סדום, יש להושיעם.

ייתכן שניתן לצרף רמז נוסף להקבלה לסדום. אברהם אומר "אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם", רק בשלב האחרון של דיונו, כשהוא שואל: "אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה?". והנה, בסדום – כזכור – לא היו לבסוף עשרה צדיקים, ולכן היא נהפכה; אך הנה בעפרה – בין אנשי העיר המושווים לאנשי סדום – ישנם עשרה צדיקים בדיוק, כאמור ביחידה הקודמת: "וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'..." (ו', כז)! גדעון לא מנתץ את מזבח הבעל בעצמו; מתלווים אליו עשרה 'צדיקים', הפועלים יחד איתו בשם ה'. אם רמז זה מכוון, הדבר מבהיר את טענת גדעון: לאור ה'תקדים' שיצר אברהם, עשרה עובדי ה' מספיקים כדי שה' יושיע, למרות שכל ישראל עובדים את הבעל.

נריה קליין