קבוע וביטול ברוב

  • הרב מתן גלידאי

קבוע וביטול ברוב

כמה ראשונים העירו, שקיימת סתירה בין שני דינים מרכזיים בהלכות תערובות: קבוע וביטול ברוב. כזכור, ע"פ דין 'קבוע', אם יש בעיר אחת עשר חנויות בשר, תשע מוכרות בשר כשר ואחת מוכרת בשר טרף, ומישהו קנה בשר באחת החנויות ואינו זוכר היכן קנה - הואיל והספק נולד במקום קביעותו של החפץ, אין הולכים אחר הרוב אלא מתייחסים לשתי האפשרויות כאילו הן שקולות, והבשר אסור מספק. מצד שני, ע"פ דין ביטול ברוב, אם עומדות מולנו עשר חתיכות בשר, שאחת מהן טרפה והשאר כשרות, ואיננו יודעים היכן נמצאת החתיכה האסורה - החתיכה האסורה בטלה בתערובת, וניתן לאכול את התערובת כולה (יש אומרים שצריכים להשאיר חתיכה אחת). לכאורה קשה: מדוע במקרה השני, כאשר מישהו לוקח חתיכה אחת ורוצה לאוכלה, לא נאסור עליו לעשות כן מדין קבוע? הרי החתיכה לא זזה ממקומה, והספק נולד במקום קביעותה, ולכאורה ע"פ דין קבוע לא אמורים להתחשב בסיכוי הסטטיסטי, אלא להתייחס אל שאלת כשרותה של החתיכה כאל ספק שקול!

בראשונים ניתן למצוא שני תירוצים שונים לקושייה זו. לדעת הרשב"א והר"ן בחולין צה ע"א, אילו היתה כאן חתיכה אסורה, היינו אמנם אוסרים לאכול את כל החתיכות, כיוון שעל כל חתיכה שניקח ניתן להפעיל דין קבוע ולאסור אותה מספק. ברם, בפועל אין כאן שום חתיכה אסורה, כיוון שאנו מגדירים את מכלול החתיכות כתערובת, ובמצב של תערובת התחדש דין ביטול ברוב, הקובע שהאיסור בטל ונעלם וכאילו אינו קיים. דין קבוע שייך רק כאשר האיסור וההיתר אינם נמצאים בתערובת, כגון במקרה של החנויות, שאנו יודעים בדיוק היכן החנות האסורה, אלא שהקונה אינו יודע היכן קנה, כך שדין ביטול אינו שייך כלל.

ואילו תוס' בפסחים ט ע"ב והרא"ש בחולין צה ע"א תירצו, שבלי קשר לדין ביטול, דין קבוע כלל אינו שייך כאן, כיוון שמקומו של האיסור אינו ידוע. ניתן להסביר שלדעתם דין קבוע מבוסס על התעלמות מן המכלול: הקונה הנמצא בחנות שואל את עצמו האם היא כשרה או טרפה, ואינו מתייחס לחנויות שמסביב. אולם התעלמות זו מן המכלול שייכת רק כאשר לכל יחידה יש מעמד ברור. כאשר האיסור וההיתר מעורבים ומקומם אינו ידוע, איננו יכולים להתייחס לכל יחידה בנפרד, ועל כורחנו נתייחס אל המכלול כולו, ולא נפעיל דין קבוע.

ראשונים אלו נחלקו, בעצם, בשאלת היחס בין דין קבוע לביטול ברוב - מי גובר על מי? לדעת תוס' והרא"ש, קודם יש להסביר מדוע אין כאן דין קבוע, ורק אחר כך ניתן יהיה להפעיל דין ביטול. אילו דין קבוע היה שייך כאן, לא היינו יכולים להפעיל דין ביטול ברוב, כשם שאין מפעילים דין 'הלך אחר הרוב' במצב של קבוע. ואילו הרשב"א והר"ן סוברים להיפך: דין ביטול ברוב מקדים את דין קבוע ושומט את הקרקע מתחתיו ע"י העלמת האיסור. אמנם במצב של קבוע איננו מפעילים את הדין של 'הלך אחר הרוב', אולם עדיין אנו יכולים להפעיל את הדין של 'ביטול ברוב', שהוא דין שונה במהותו, המבוסס על הרצון לתת מעמד אחיד לתערובת.