קבלת הדם

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

זבחים דף כה- קבלת הדם

המשנה בדף כה. קובעת, שאם דמו של הקורבן נשפך על הריצפה במקום להתקבל בכלי שרת - הקורבן פסול. הגמרא מבארת, שיש צורך במהלך ישיר של הדם מן הפר אל כלי השרת.

המקור לעצם החובה לקבל את הדם בכלי נזכר לעיל בדף יג.:

"והקריבו" - זו קבלת הדם ... שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת".

הגמרא מצטטת פסוק מראשיתה של פרשת "ויקרא":

"וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד".

שתי פעולות נזכרות בפסוק זה בפירוש: השחיטה, והזריקה. בפסוק נזכר גם פועל שלישי - "והקריבו", והגמרא מפרשת שהוא מתייחס לקבלת הדם. רש"י על אתר מעיר, שבפועל הזה כלולות, למעשה, שתי פעולות:

"והקריבו - זו קבלה שהיא הראשונה ומשמעה לשון הולכה, למדנו ששתיהן בבני אהרן".

כלומר, הפסוק שלפנינו מזכיר הן את החובה לקבל את הדם בכלי שרת, והן את החובה להוליכו אל המזבח. רש"י מעיר, שהפועל "והקריבו" מתייחס, על פי פשוטו, להולכת הדם. מסתבר, שרש"י פירש פועל זה מלשון קירבה והתקרבות; לאמור - לאחר השחיטה יש לקרב את הדם אל המזבח, כדי שניתן יהיה לזורקו.

הרמב"ן בפירושו על אתר חלק על רש"י:

"והקריבו זו קבלת הדם, שאין לשון והקריבו קריבת הדם למזבח שהיא ההולכה, אבל הוא לשון קרבן, שיעשו מן הדם קרבן".

הרמב"ן עומד על כך שרש"י פירש את המילה "והקריבו" מלשון התקרבות אל המזבח, אך חולק עליו. לדעת הרמב"ן, "והקריבו" פירושו הקרבת הדם לקורבן.

כמובן, פירושו של הרמב"ן מעניק משמעות מיוחדת לקבלת הדם. לדעתו, הקבלה איננה פעולה טכנית בלבד, שמטרתה לאסוף את הדם ולהביאו אל המזבח, אלא היא עבודה מהותית מעבודות הקורבן. יש לבאר, שעל פי דרכו של הרמב"ן הקבלה היא המקדשת את הדם, ומעניקה לו את זהותו כדם קודשים.

אין ספק, שההלכות הנזכרות בסוגייתינו תומכות בעמדת הרמב"ן. הדרישה לקבלה ישירה של הדם בכלי שרת, ללא תחנות ביניים נוגעת לקידוש הדם. כלומר, דם הבהמה איננו קדוש, ואם ישפך על הריצפה, לא יהיה מה שיקדש אותו. רק קבלה ישירה של הדם בכלי תוביל לקידושו, ותאפשר את המשך דרכו של הקורבן.

העובדה שהקבלה היא המקדשת מחייבת גם לקלוט את כל הדם בכלי (לדעת התוספות להלן בדף ל"ד, דרישה זו אינה אלא לכתחילה, ובדיעבד אף אם לא קיבלו את כל הדם, הקורבן כשר). דם הבהמה, שהוא העולה לכפרה על גבי המזבח, מוכרח להיות מכוון ומיועד אל הכלי, כדי שיתקדש ויוכל לעשות את מצוותו.

כללו של דבר, הקבלה היא המכניסה את הבהמה לעולם המזבח והקורבנות. אמנם, הבהמה הוקדשה ואף נשחטה בעזרה, ואולם פעולות אלה עשויות להתבצע אפילו על ידי הבעלים, אף שאיננו כהן. הקבלה, שכשרה אך ורק בכהן, היא השלב הראשון בתהליך הקורבני.

הרב אביהוד שורץ