קדושת ערי חומה

  • הרב משה טרגין

קדושת ערי חומה

המשנה במסכת כלים (פרק א', משנה ו והלאה) מונה את עשרת הקדושות המצויות בעולם הפיסי. עשר רמות אלו מייצגות עשר "מעלות" שונות שכולן חלק מארץ ישראל. המושג "קדושת המקום" אינו חל מחוץ לגבולות ארץ ישראל; ההפך הוא הנכון - שהייה בחוץ לארץ מטמאת מדרבנן. נקודת השיא של קדושות אלו היא קודש הקודשים, והקדושה הנמוכה ביותר היא קדושת ארץ ישראל, החלה בגבולין (כל מקום שאינו ירושלים), ומתבטאת בחיוב להביא ביכורים ושתי הלחם - מצוות החלות רק על דבר שגידולו בארץ ישראל. הרמה השנייה של הקדושה (בסדר עולה, החל מקדושת ארץ ישראל) היא קדושת ערי חומה (הערים המוקפות חומה המצויות בארץ ישראל). בשיעור זה ננסה להבהיר את מעמדן של הערים הללו ואת מהות קדושתן.

המשמעות המעשית העיקרית של "קדושת ערי חומה" היא חיוב מצורעים לצאת מתחומי העיר בימי הסגרם. הבנת מהות הקדושה של ערי חומה קשורה בקשר הדוק עם הבנת הלכה זו - שהיא כאמור הנפקא מינה המרכזית של קדושת ערי חומה. כמובן, הלכה זו של שילוח מצורעים מזכירה לנו אזור נוסף בארץ ישראל שממנו משתלחים מצורעים - ירושלים. האם אנו יכולים להשוות בין קדושת ערי חומה לקדושת ירושלים, ובכך ללמוד על אופיה של קדושת ערי חומה?

בתורה ישנם שני מקורות לשילוח מצורעים. המקור הראשון מופיע בספר ויקרא, בפרשת תזריע (י"ג, מו): "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". המקור השני הוא בספר במדבר ה', ב-ג: "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע... אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם". פסוקים אלו מלמדים אותנו שטומאת מצורע היא הטומאה החמורה ביותר, לפחות מבחינת שילוח מן המחנות. בימי מחנה המדבר, היו במחנה ישראל שלושה מחנות נפרדים: מחנה כהונה - שכלל את המשכן, מחנה לווייה - שבו גרו הלוויים, ומחנה ישראל - שבו שכן יתר העם. שלא כמו טמאים אחרים, שיכולים להיות בטומאתם בתוך מחנה כלשהו - בהתאם לסוג טומאתם, חייב המצורע לצאת אל מחוץ לשלושת המחנות. התוספתא על מסכת כלים (פרק א') והגמרא במסכת זבחים (קטז:) קובעות שהמחנות הוסיפו להתקיים אף בארץ ישראל, וירושלים משמשת כמחנה ישראל. לכן, החיוב על מצורע לצאת אל מחוץ לירושלים בימי טומאתו נובע מהפסוקים שהובאו לעיל, פסוקים המחייבים את המצורע לצאת אל מחוץ לשלושת המחנות, כולל מחנה ישראל - הוא ירושלים.

מה לגבי בתי ערי חומה? מה המקור לשילוח מצורעים מערי חומה? הר"ש משאנץ, בפירושו למסכת כלים, משייך הלכה זו להלכה המצריכה שילוח מירושלים. נראה בבירור כי לדעת הר"ש יש לערי חומה דין של מחנה ישראל, ולכן מצורע חייב להשתלח אל מחוץ לערים אלו. רש"י נוקט בעמדה דומה במסכת ערכין (לב:): לדעתו ערי חומה נתקדשו באותו אופן שבו נתקדשה ירושלים (שני קרבנות תודה, שיר, בית דין מקדשין וכו'. תיאור תהליך הקידוש מופיע בגמרא במסכת שבועות (טו.)). מעניין הדבר שרש"י במסכת שבועות (טז.) כותב: "לא פירש לי במה נתקדשו ערי ארץ ישראל". ואילו במסכת פסחים (סז. ד"ה "לפנים") הוא מאמץ את ההבנה שקדושת ערי חומה מקבילה לקדושת ירושלים, ובכך חוזר להבנה שהוא עצמו העלה במסכת ערכין.

בניגוד לדעה הראשונה שהבאנו, המזהה את קדושת ערי חומה עם קדושת ירושלים, סובר הגאון מווילנא (בפירושו על התוספתא למסכת כלים) שדין שילוח מצורע אל מחוץ לערי חומה אינו מקובל על הכל. דבריו פותחים פתח לשיטה היכולה לסבור כי אין כלל דין שילוח מערי חומה. למעשה, תוספות במסכת ערכין תוהים היכן המקור לדין שילוח מצורעים מערי חומה; ברור מדבריהם שהם אינם רוצים לזהות את דין ערי חומה עם דין מחנה ישראל. גם אם נאמר שקיימת הלכה כז', עדיין נוכל לומר שאין זה דין דאורייתא הנלמד מפסוק כלשהו, אלא דין מדרבנן בלבד. דעות אלו מחלקות בין שילוח מצורעים מירושלים לבין שילוח מצורעים מערי חומה.

דוגמא נוספת לחילוק בין הדינים נמצאת ברמב"ם. בהלכות בית המקדש (ג', ח) פוסק הרמב"ם שמצורע לוקה רק אם נכנס לירושלים, ואינו לוקה אם נכנס לערי חומה. ניתן להציע את ההסבר הבא בהבנת דברי הרמב"ם: לגבי שילוח מירושלים, ישנם שני ממדים לשילוח. הממד הראשון נלמד מהפסוק "ולא יטמאו את מחניהם", שהוא האיסור לטמא את מחנה ישראל. רק תחומים המוגדרים כמחנה ישראל כלולים באיסור זה, ולדעת הרמב"ם, רק ירושלים כלולה בהגדרה זו ונחשבת כמחנה ישראל, בעוד שערי חומה אינן מסווגות בקטגוריה זו. ואולם, ישנו ממד נוסף לדין שילוח, העולה מן המילים "בדד ישב" המופיעות בפרשת תזריע. הפסוק מצווה על המצורע לשהות בבידוד מחוץ ליישוב כלשהו. למצוות עשה זו אין כל קשר עם התחום המוגדר כמחנה ישראל. ישנה הנחיה לצאת מכל מקום מאוכלס, תהא הגדרתו ההלכתית אשר תהא. למעשה, המדרש בתורת כוהנים מעלה הווה אמינא שעל המצורע לצאת מכל עיר שהיא, ולשכון במקום שאינו מיושב כלל. אפשרות זו נדחית, אך הרוח העומדת מאחוריה נשארת כמאפיינת של דין שילוח - על המצורע להתרחק מכל ריכוזי האוכלוסין הגדולים - שבדרך כלל נוצרו בערי חומה (שבהן היה ריבוי תושבים בשל הביטחון שהעניקו ליושביהן). על המצורע לצאת אל מחוץ לערי חומה למרות שהן אינן נחשבות מחנה מבחינה הלכתית, כדי לקיים את "בדד ישב". אולם "בדד ישב" היא מצוות עשה, ולכן, למרות שהנכנס לערי חומה עובר על איסור זה, הוא אינו לוקה. הצל"ח בפירושו למסכת פסחים (סז.) מעלה חילוק דומה על מנת להסביר את דעת הרמב"ם.

סיכום:

הסתייענו בניתוח דין שילוח מצורעים על מנת להבין את קדושת ערי חומה. העלינו את השאלה האם קדושת ערי חומה זהה לקדושת ירושלים. הר"ש משאנץ ורש"י (הן במסכת פסחים והן במסכת כלים) כורכים את שתי הקדושות הללו כאחת, בכך שהם מסבירים כי שתי הקדושות נלמדות מאותם פסוקים. הגר"א חילק בין שתי הקדושות בכך שטען שדין שילוח מערי חומה אינו מוסכם על הכל. גם הרמב"ם, בהטילו את הלאו רק על מצורע שנכנס לירושלים, מביע עמדה דומה: רק ירושלים נחשבת כמחנה ישראל, ועל כן רק היא כלולה בלאו "ולא יטמאו את מחניהם".

ישנה מחלוקת נוספת בין רש"י לתוספות שאפשר שהיא סובבת סביב נקודה זו. מחלוקת זו מצויה בגמרא במסכת ברכות (ה:). רש"י מסביר שדין שילוח מצורעים חל גם כאשר לא חלים דיני היובל. לעומתו, טוענים תוספות שדין שילוח לא חל כאשר דיני היובל אינם חלים. לפי רש"י, הסבור שקדושת ערי חומה זהה לקדושת ירושלים, אין סיבה להתנות את קדושת ערי חומה בדיני היובל. לפי תוספות, הסבורים שקדושתן של ערי חומה היא קדושה עצמאית, ייתכן שקדושה זו משקפת את קדושת ארץ ישראל (כביכול, קדושת ארץ ישראל "אינטנסיבית"), שהיא עצמה מבוססת על דיני יובל.

מהלך דומה - שלפיו קדושת ערי חומה אינה דומה לקדושת ירושלים, ולכן היא יכולה להיות תלויה בגורמים אחרים - מופיע בתוספות במסכת כתובות (מה:), הטוענים כי אם רוב יושבי העיר גויים, העיר מאבדת את קדושתה כעיר חומה. ברור, שהלכה זו אינה חלה על ירושלים, ויש בכך כדי ללמד אותנו על ההבדלים שבין הקדושות. קדושת ערי חומה נובעת מ"מרכוז" של קדושת ארץ ישראל , ועל כן סביר שההרכב הדמוגרפי של העיר ישנה את מעמדה ההלכתי של העיר.

נקודות מתודיות:

1. כפי שכבר עשינו בעבר, בבואנו לבחון הלכה מסוימת יש לשאול האם זו הלכה חדשה, או שמא כבר מצינו מודל דומה לה במקומות אחרים. במקרה זה ניסינו לברר האם קדושת ערי חומה נובעת מקדושת ירושלים, או שמא היא קדושה מחודשת.

2. בחינת המקור שממנו נלמדת ההלכה והשוואתו למקור שממנו נלמדת ההלכה הרגילה, עוזרות להבחין בקשר שביניהן, אם קיים קשר כזה.

3. באופן דומה, בחינת היקף ההלכה ותחומי חלותה עוזרת להגדיר את אופיה.

הערות:

1. בנוגע להחלת קדושה על ערי חומה והמשכיות קדושה זו, ראה משנה למלך הלכות שמיטה פרק י"ב וטורי אבן במסכת מגילה (י.).

2. לביאור מלא של קדושת ערי חומה עיין "עיר המקדש וקדשיו" לר' יחיאל טוקצ'ינסקי, חלק א' פרקים ג' ו-ד'.