"קדמה לתורה" – הלכה וערכים (ג)

  • הרב יהודה לב גולדברג

גישתנו, כפי שהוצגה בשיעורים הקודמים, היא שהתמסרות מקיפה ליהדות כוללת קיום שתי בריתות:

1. ברית סיני – הברית שנכרתה על ידי משה רבנו בהר סיני (ונכרתה שנית בערבות מואב, לפני מותו של משה וכניסת בני ישראל לארץ), המחייבת אותנו להלכה.

2. ברית האבות – הברית שנכרתה עם אבותינו בראשית קיומו של עם ישראל, לפני שניתנה תורה.

חלק הארי של תורה שבכתב, וכמעט כל תורה שבעל-פה, מוקדשים לפירוט נרחב של המחויבויות הנובעות מברית סיני, עד שרש"י (בראשית א', א') פותח את פירושו לתורה בשאלה למה בכלל נכתב מה שקדם למתן תורה. המחויבויות הנובעות מברית האבות, לעומת זאת, אינן מפורטות באותה בהירות. בשיעור זה נציג בקווים כלליים את תוכנה של ברית האבות, ונבחן כיצד היא מוצגת בתורה.

 

האם ברית האבות מחייבת?

במבט ראשון, נראה שקריאה פשוטה של ספר בראשית מביאה למסקנה שברית האבות אינה כוללת מחויבויות כלל ועיקר. פרשת לך לך פותחת בבחירתו של הקב"ה באברהם, יחד עם ברכות אליו (בראשית י"ב, א'-ג'), אך ישנה עמימות מכוונת בכל הנוגע לשאלה מדוע הוא נבחר או מה הקב"ה מצפה ממנו. אין צורך לומר שאין בכוונתנו להטיל ספק במחויבותו של אברהם לקב"ה – זו הייתה ודאי במעלה שאיננו מסוגלים לשער. עם זאת, איננו יכולים להצביע על אף דרישה של הקב"ה מאברהם כתוצאה מהברית, או כגורמת לה.

אפילו דמותו המפורסמת של אברהם כסמל האמונה בא-ל אחד, כפי שהיא מתוארת בתורה שבעל-פה ומוצגת בצורה כה יפה על ידי הרמב"ם בפרק א של הלכות עבודה זרה, בולטת בהיעדרה מספר בראשית. בעוד שכל ילד לומד שדבר זה הוא שהביא לבחירתו של אברהם, התורה עצמה מעולם לא אומרת כך.

יתרה מזאת: בהמשך התורה נראה שברית האבות מבטיחה לעם ישראל יותר ממה שהיא דורשת מהם. שוב ושוב, ברית האבות מופיעה כ"רשת בטחון" כאשר עם ישראל אינו ראוי לטובתו של הקב"ה. במצרים, הקב"ה זוכר את ברית האבות (שמות ב', כ"ד; שמות ו' ד'-ה'), למרות שעם ישראל עבד עבודה זרה בניגוד למורשתו של אברהם אבינו – ובזכות הברית אינו נוטש אותם וגואל אותם משעבוד מצרים (ראו יחזקאל כ', ז'-ט'; ורמב"ן על שמות י"ב, מ"ב). כאשר עם ישראל נכשל בעבודה זרה במדבר, משה פונה אל ברית האבות (שמות ל"ב, י"ג; ראו גם שמות ל"ג, א'-ג'). לפני כניסתם לארץ, משה אומר לבני ישראל שהם זוכים לכך לא בזכותם אלא בזכות ברית האבות (דברים ט', ה'). הקב"ה גם מבטיח לפדות את עם ישראל מהגלות בזכות הבריתות הקודמות (ויקרא כ"ו, מ"ב-מ"ה[1]; דברים ד', ל"א-ל"ז).

רבים מהפסוקים האלה מוכרים לנו, כי הם נזכרים רבות בפיוטי הסליחות ותפילות הימים הנוראים, כאשר אנו פונים לקב"ה בבקשה לחון אותנו למרות שאיננו ראויים לכך. האם ייתכן שברית האבות היא הבטחה בלתי-מותנית, שאינה דורשת דבר בתמורה?

 

מחויבויותיה של ברית האבות

נראה שמסקנה זו מרחיקת לכת – מצד הסברה ומצד הכתוב. ראשית, עצם המושג "ברית" מניח הסכם הכולל תביעות משני הצדדים. המושג "ברית" מופיע בכל מקום במקרא לא בהקשר של הבטחת הקב"ה, אלא בהקשר של עסקה בין בני אדם (ראו, למשל, בראשית י"ד, י"ג; בראשית כ"א, כ"ז; בראשית כ"ו, כ"ח; בראשית ל"א, מ"ד).[2] בעוד ש"שבועה" יכולה להיות חד-צדדית, "ברית" דורשת השתתפות אקטיבית של שני הצדדים.

שנית, עיון מעמיק יותר בספר בראשית מראה שברית האבות אכן כוללת ציפיות מן האבות. לגבי אברהם, הן מתוארות רק לאחר-מעשה. כאשר הקב"ה כורת שוב את הברית עם יצחק, הוא מבטיח להרבות את זרעו ולתת לו את הארץ "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כ"ו, ה').[3] אם כך, ברית האבות אכן תלויה במעשיו של אברהם, ומסתבר שגם במעשיהם של בניו.

מה דורשת מאיתנו ברית האבות, אם כן? הרב וולטר וורצבורגר מצטט את מורו הרי"ד סולובייצ'יק, המסכם את תוכנה כך:

"1. לחוות תחושת אחווה וסולידריות עם יהודים אחרים, איתם אנו חולקים "ברית גורל" כמו גם את המודעות ליעוד רוחני ומערכת ערכים ייחודית.

"2. הכרה במעמדה המיוחד של ארץ ישראל כזירה המרכזית להתגשמותו של היעוד היהודי.

"3. יצוין גם כי לעיתים הרב סולובייצ'יק הרחיב את משמעותה של ברית אברהם כך שהיא כוללת גם דרישה חוץ-הלכתית נוספת: השאיפה לחוויה דתית, בה נפגשים עם הא-ל"         (מתורגם מתוך Ethics of Responsibility, עמ' 15).[4]

הרב וורצבורגר עצמו מפנה את דיונו למה שהוא מכנה "מוסר בריתי", שהוא התחייבות מקיפה לחיים מוסריים, מקיפה יותר מן החובות ההלכתיים הפרטניים ושעוצמתה נובעת מחזון רחב ולא ממצווה נקודתית. בעוד שהברית המרכזית אליה מתכוון הרב וורצבורגר היא ברית סיני, תוך שהוא מתבסס על דברי הנצי"ב בפירושו לתורה (העמק דבר לשמות י"ט ו'), בשיעור זה נטען כי החובה המוסרית היא חלק מברית האבות, כמו שלושת המרכיבים שנזכרו לעיל – אם לא אף יותר מהם.

 

ברית האבות – סיכום

אם נסכם ונסדר מראש את הדברים שנאמרו, נוכל למנות את המרכיבים הבאים המהווים את ליבת הברית של הקב"ה עם האבות:

1. סוציו-פוליטי – מחויבות לעם ישראל ולגורלו הייחודי.

2. גאוגרפי – קשר לארץ ישראל כמולדתו של עם ישראל.

3. מוסרי – מחויבות לערכי צדק וחסד.

4. דתי – אמונה בא-ל אחד כל-יכול וחיפוש מערכת יחסים אישית איתו.

בחרתי לסדר אותם מחדש בעיקר על מנת להבדיל בין הערך האחרון לבין השלושה הראשונים, משתי סיבות. ראשית, מרכיב 4 מקדים בעצם את ברית סיני, המקיפה יותר ואשר מטרתה היא הבאת החזון התיאולוגי של אברהם למיצוי מלא (אם כי גם הוא חורג מן המימד ההלכתי, כפי שיידון בשיעורים הבאים). שלושת המרכיבים הראשונים, לעומת זאת, אינם מוצאים ביטוי משמעותי באותה מידה בברית סיני, ועוצמתם בחיים היהודיים נובעת בעיקר מברית האבות עצמה.

שנית, הפרדתי את המרכיב הרביעי לא מכיוון שהוא חשוב יותר מן האחרים, אלא להיפך. מפתיע לראות שעזיבת אמונת הייחוד של אברהם לטובת עבודת אלילים נתפסת – הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל-פה – כקלה יותר למחילה מאשר עזיבת חלקים אחרים של ברית האבות כפי שנראה בפירוט בהמשך. כדוגמה פשוטה, נשים לב שחטא העגל נמחל לחלוטין (שמות ל"ד, י'), בעוד שחטא המרגלים – נטישת ארץ ישראל – לא נמחל באותה מידה (ראו תהילים ק"ו, י"ט-כ"ז ורמב"ן על במדבר י"ד, י"ז-י"ח).

 

מחויבויות האבות בספר בראשית

אם נחזור לספר בראשית, אנו מוצאים כי בעוד שרוב הקשר של הקב"ה עם האבות בא לידי ביטוי בצורת הבטחות לעתיד, חלק גדול מן ההנחיות המעשיות שאנו מוצאים סובב סביב המוטיבים שהזכרנו.

א. אברהם

ראשית, הקב"ה מצווה את אברהם "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב, א'). בפסוק זה משולבים שני המרכיבים הראשונים שמנינו – החזון של עם מיוחד (מרכיב 1) שנוחל ארץ נבחרת (מרכיב 2). אברהם מצווה להיפרד – הן מבחינה סוציו-פוליטית והן מבחינה גיאוגרפית – משורשיו. הקב"ה ממשיך עם הבטחות תואמות, בהתחלה בפסוק ב' "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית י"ב, ב'), ולאחר מכן בפסוק ז, לגבי ארץ כנען "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית י"ב, ז'). אמנם, ההבטחות אינן מוצגות כמין תמורה לחלקו של אברהם בברית – אך ברורה ההקבלה בין ציוויו של הקב"ה לאברהם לבין הבטחותיו.

ב. יצחק

באופן דומה לגבי יצחק, ציוויו של הקב"ה מתייחס לקשר שלו אל ארץ ישראל. הנבואה העיקרית ליצחק (בראשית כ"ו, ב'-ה') אמנם כוללת בעיקר חזרה על ההבטחות שכבר נאמרו לאברהם – השגחה, ירושת הארץ וזרע רב – אך היא פותחת בציווי אחד: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כ"ו, ב'). יצחק נדרש לגור אך ורק בארץ ישראל, כנראה לא רק כדי שיהיה ממוקם שם פיזית אלא גם כדי שיתחבר אליה ויעמיק את הקשר אליה.[5]

ג. יעקב

הנבואה הראשונה של יעקב כוללת הבטחות דומות להשגחה, הארץ ועם שיצא מזרעו (בראשית כ"ח, י"ג-ט"ו), מה שמביא אותנו לתהות – כפי שעשינו קודם – האם יעקב "חייב" משהו בתמורה. עם זאת, שנים רבות לאחר מכן הקב"ה מתגלה ליעקב בחרן ומצווה אותו "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (בראשית ל"א, ג'; גם ראו בראשית ל"א, י"ג). בעוד שניתן להבין פסוק זה כציווי נקודתי (כמו בבראשית ל"ה, א', כאשר הקב"ה מצווה את יעקב לעלות לבית אל), הרי שניתן גם להבין אותו כהנחיה רחבה יותר להתבסס מחדש בארץ ישראל ולחדש את הקשר איתה, כפי שנצטוו אביו וסבו לפניו.[6] אם אנו מקבלים פירוש זה, הרי שגם לגבי יעקב אנו מוצאים ברית דו-צדדית שדורשת משהו גם ממנו.

 

"לא תיקח אישה מבנות כנען"

בנוסף לכך, אנו יכולים ללמוד לא רק מציווי הקב"ה ליעקב, אלא גם מציוויו של יצחק. בברכה שהוא נותן ליעקב לפני שהוא שולח אותו לחרן, הוא אומר לו:

"לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ"                                        (בראשית כ"ח, א'-ב').

בעוד שדרישה תקיפה זו לא נובעת מציווי הקב"ה, היא מקבילה למה שאברהם דורש מעבדו אליעזר לגבי יצחק עצמו (בראשית כ"ד, ג'-ד').

הסיבה להעדפת נשים מחרן על פני נשים מכנען אינה מבוארת בפירוש בכתוב, והיא יכולה לנבוע מסלידה מתרבות כנען[7] או מהעדפה של קרובי משפחה. בין כך ובין כך, התנגדותם של אברהם ויצחק לבנות זוג מן המקום מראה את הצורך בגיבוש זהות חזקה – הן חברתית והן דתית – עבור שבט חדש זה, זהות נפרדת מן האוכלוסייה המקומית, כמו גם מכל שאר העמים, על מנת לצמוח ל"עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כ"ג, ט'). ואכן, במהלך ההיסטוריה נחשבו נישואי תערובת לאחד האיומים העיקריים על הזהות הלאומית של עם ישראל, כפי שנדון באורך בשיעורים הבאים, ועלינו להבין את עמדתם של אברהם ויצחק באופן דומה.

יתר על כך, בשני המקומות ההימנעות מבנות כנען קשורה באופן הדוק לבחירה באבות וההבטחות שניתנו להם. דרישתו של יצחק היא פתיחה לכך שהקב"ה יברך את יעקב ב"ברכת אברהם" (בראשית כ"ח, ד') בזרע וירושת הארץ. שוב, בעוד שהכתוב אינו מציג זאת כתמורה, סמיכות הדברים משלבת יחד את הברכה והציווי כשני צדדיה של ברית.[8]

כאשר אברהם שולח את אליעזר לחרן עם הבטחה ששם הוא ימצא את אשתו העתידית של יצחק, הוא מזכיר – באופן תמוה – את ההשגחה ואת ההבטחות שהקב"ה נתן לו:

"ה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם"       (בראשית כ"ד, ז').

בשום מקום אחר אברהם לא מדבר בצורה כה אישית על חייו או על ייעודו, בעוד שכאן הוא מזכיר זאת כדי להסביר את בטחונו המוחלט שהקב"ה יזמן לאליעזר את האישה המתאימה ליצחק. נראה שאברהם אומר לאליעזר שלא רק שאסור לאליעזר להשיב את יצחק לחרן, אלא שהוא אינו יכול, במובן שצעד שכזה יחתור תחת עצם הבחירה באברהם. עבור אברהם, עזיבת יצחק את הארץ תחליש ואפילו תבטל את הברית, אפשרות שאברהם, מתוך אמונתו בקב"ה, לא מעלה על דעתו.[9]

 

מדוע נבחר אברהם לברית?

עד כה התייחסנו אך ורק לשתי המחויבויות הראשונות של ברית האבות: המחויבות לעם ישראל והמחויבות לארץ ישראל. מה לגבי השתיים האחרות? האם אנו יכולים למצוא גם להן ביטוי בספר בראשית?

באשר למחויבות השלישית, של חיים מוסריים, של חסד, התיאור המתקבל בכתוב שונה מאשר זה של הערכים האחרים. מצד אחד, המחויבות למוסר מופיעה בפסוקים לא כחובה המוטלת על אברהם, אלא כאפיון של אישיותו. מצד שני, לפי הבנות מסוימות של הפסוקים, גורם זה קשור יותר מאשר כל גורם אחר לבחירתו של הקב"ה באברהם.

המקור העיקרי שמדגיש את המרכזיות של צדקותו של אברהם ביחסים שבין אדם לחברו מופיע בפרשת וירא:

"וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו"     (בראשית י"ח, י"ח-"ט).

החשיבות של פסוק י"ט נעוצה בביטוי "כי ידעתיו". מן הסתם, כאשר מדובר בבחיר ה', אין הכוונה רק לומר שהקב"ה מכיר אותו ותו לא. אונקלוס מתרגם את הפסוק : "אֲרֵי גְּלֵי קֳדָמַי, בְּדִיל דִּיפַקֵּיד...", כלומר, "אני יודע שהוא יצווה את בניו".[10] רש"י, לעומתו, מסביר שהביטוי "כי ידעתיו" הוא "לשון חיבה". רש"י מביא ראיות ממקומות אחרים שמתפרשים באופן דומה, ומסכם:

"אמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו".

במילים אחרות, לדעת רש"י מתפרש "ידעתיו" כ"הכרתי אותו היטב", ואם כך הקב"ה מעמיד את המידות הטובות שאברהם ילמד את בניו כנימוק העיקרי ליצירת מערכת היחסים המיוחדת איתו.

אפשרות זו בולטת אף יותר בדברי הרמב"ן:

"ויתכן שיהיה "ידעתיו", גדלתיו ורוממתיו, בעבור אשר יצוה את בניו אחריו לעשות את הישר לפני, ולכך אשימנו לגוי גדול ועצום שיעבדוני."          (בראשית י"ח, י"ט).

"ידעתיו" לפירוש הרמב"ן מתייחס לבחירתו של אברהם.[11] הטעם שהקב"ה בחר באברהם להקים "גוי גדול ועצום" המוקדש לעבודת ה' הוא שאברהם יחדיר לעם אותו הוא מקים את הרוח העמוקה של צדק וחסד. לפי זה, טוב ליבו של אברהם, ולא אמונתו היוקדת, הוא שעשה אותו ראוי להיות אב ל"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט, ו').[12] המוסרי הוא הבסיס לרוחני, ולא ההפך.[13] ובעוד שהקב"ה מעולם לא מצווה את אברהם באופן ישיר לרדוף צדק ולעסוק בחסד, לא ניתן לטעות במרכזיות שלהם בברית המתרקמת והולכת בין הקב"ה ובין אברהם.

 

הדת של האבות

לבסוף, לגבי הנקודה הרביעית, של התיאולוגיה של האבות. כאן מחויבותו של אברהם יותר בולטת – הקב"ה נותן לו מצוה המסמלת מצד אחד ומחזקת מצד שני את הקשר המיוחד ביניהם, ליצירת ברית: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (בראשית י"ז, ז'). מצוה זו, כמובן, היא המילה, עליה מצווה הקב"ה "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" (בראשית י"ז, ט').[14] רק כאן לובש הציווי צורה המזכירה את המצוות שמשה קיבל לאחר מכן על הר סיני, ואף כוללת עונש לעובר עליה (בראשית י"ז, י"ד) – מאפיין מרכזי של תרי"ג מצוות מברית סיני.

מצד אחד, רק לגבי התפיסה הדתית של אברהם אנו מוצאים ברית עם מחויבויות ברורות משני הצדדים. אך דווקא היעדרה של ברית ברורה כזו לגבי שלושת המרכיבים האחרים של ברית האבות מדגיש את אופיו השונה של המרכיב הדתי בברית, כך שהוא מזכיר במובנים מסוימים את ברית סיני יותר מאשר את שאר ברית האבות.

 

מעין סיכום

אם כך, אנו חוזרים לשאלתנו המקורית. אם כנים דבריהם של הרי"ד סולובייצ'יק והרב וורצבורגר, שברית האבות מציבה דרישות מסוימות בפנינו כמו בפני אבותינו – למה הן צפונות כל כך עמוק בכתוב? בשאר התורה אנו רואים פירוט נרחב וברור של המחויבויות שלנו, יחד עם שכר ועונש. אם ברית האבות כוללת בתוכה מרכיב המבוסס על תנאי, מדוע היא נשמעת לעיתים קרובות כל כך כהבטחה שאינה תלויה בדבר? ננסה להשיב על שאלות אלה בשיעור הבא, כאשר נמשיך לדון בהבדלים שבין ברית האבות לבין ברית סיני.

שאלות ותגובות ניתן לשלוח ל- [email protected]

 

מתרגם: עוזיה קרונמן; עורך: נדב גרשון

 

[1] ראו בתורת כהנים שם ובפירוש הראב"ד עליו, ובאבן עזרא ורשב"ם.

[2]   ה"ברית" בבראשית ט', ח'-י"ז היא ייחודית בהקשר זה, וזוקקת עיון נפרד.

[3]   פרשני ימי הביניים פירשו בצורות שונות את הביטויים האמורים בפסוק. אמנם, ה"רשימות" השונות שהם מציעים אינן תואמות את המחויבויות שנציג בהמשך. עם זאת, ראו כי הרמב"ן מפרש "חוקותי" תוך הפניה לבראשית י"ח, י"ט.

[4]   מוטיב הברית הכפולה מופיע לעתים קרובות בכתביו של הרי"ד. ראו, למשל, שיעורים לזכר אבא מארי כרך ב עמ' 20. לרקע נוסף ועיון במוטיב זה, ראו Majesty and Humility, 283-289.

5]   ניתן גם להבין כך את דבר ה' לאברהם "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ" (בראשית י"ג, י"ז).

[6]   ראו בראשית ל"ז, א' ורמב"ן ורבנו בחיי שם, לגבי קיום ההנחיה; ראו גם בשיעור הבא.

[7]   ראו דרשות הר"ן דרוש ה.

[8]   ראו משך חכמה לבראשית כד ג. ביחס לשיחה בין יעקב ליצחק, התורה כותבת ש"בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן" (בראשית כ"ח, ו'). המשך חכמה מסביר "שאין זו מצוה שמחויב לכבד את אביו, רק תנאי – "בברכו אותו" – שאם לא ישמע אליו בזה, אין הברכה קיימת." וראו גם רשב"ם ורמב"ן לבראשית כ"ח, ה'-ו', ובחידושי מרן רי"ז הלוי על פרק כח פסוק א.

[9]   בשאלה האם היה אליעזר רשאי להשיא את יצחק לאחת מבנות כנען כמוצא אחרון, אם לא ימצא אישה בחרן, נחלקו רש"י ורמב"ן על פסוק ח. רש"י טוען שהוא היה יכול לעשות כן, ואם כך מוקד שבועתו של אליעזר הוא המשך ישיבתו של יצחק בארץ (אמנם, ראו רש"י על פסוקים ל"ט ומ"ט). הרמב"ן, לעומת זאת, כותב כי "אברהם הוא היודע ביצחק הצדיק שישמע לאביו ושיזהר בהם וילך לו אל ישמעאל או ללוט ויתר העמים", ואם כך אברהם אינו נאלץ להתפשר על אף אחד מן הערכים. וראו גם פסחים נ..

[10] וראו גם משך חכמה על אתר.

[11] אמנם הרמב"ן מציע גם הסבר שני אותו הוא מעדיף, ולפיו "ידעתיו" מתייחס להשגחה צמודה: "אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט, להיות שמירתו דבקה בו תמיד, לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל" (בראשית י"ח, י"ט). עם זאת, גם לפירוש זה הפסוק מסביר מדוע אברהם זוכה לכזו השגחה מיוחדת.

[12] ראו גם ספורנו לבראשית י"ח, י"ט ופתיחת הטור לחושן משפט.

[13] יש לשים לב לכך שביהדות, התנהגות מוסרית היא חלק מעבודת ה'. מכיוון שהא-ל הוא טוב וצדיק באופן אינסופי, חיים מוסריים וצדיקים הם הליכה בדרכיו של הקב"ה, שהרמב"ם מונה כמצוות עשה (ח') בספר המצוות. זו כנראה חשיבותו של הביטוי "ושמרו דרך ה'" בפסוק הנ"ל. ראו גם רמב"ם הלכות דעות א', ה'-ז' וספרו של הרב ולטר וורצבורגר שנזכר קודם, עמודים 9-10 ו-15-17.

מכיוון שכך, מסירותו הדתית של אברהם והיושר המוסרי שלו אינם ניתנים להפרדה זה מזה, נקודה שמו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין דייק מן הכפילות בישעיהו "רֹדְפֵי צֶדֶק – מְבַקְשֵׁי ה'" המצווים להביט "אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחוֹלֶלְכֶ֑ם" (נ"א, א'-ב'). אף על פי כן, משמעותית העובדה שהקב"ה מתייחס כאן דווקא לצדקותו של אברהם ולא למסירותו הדתית, נקודה שנחזור אליה בהמשך.

[14] עקידת יצחק, יסוד מרכזי במורשתו של אברהם אבינו שגררה בעקבותיה הבטחות ספציפיות (בראשית כ"ב, ט"ז-י"ח) ונראה שנזכרת גם בבראשית כ"ו, ה' (ראו רש"י, רשב"ם וחזקוני), משקפת גם היא ככל הנראה את היסוד הדתי שבברית האבות.