קדש עצמך במותר לך

  • הרב נחמיה רענן
בעלי המוסר על הפרשה
פרשת קדושים
"קדש עצמך במותר לך"[1]
א. הקדמה
בפרשת קדושים מופיע ציווי לבני ישראל להיות קדושים:
...קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹוקֵיכֶם.
(ויקרא י"ט, ב).
ידועים דברי הרמב"ן בפירושו למצוות קדושים תהיו:
...והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ[2] ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו,[3] וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות.
(רמב"ן, שם).
בעלי המוסר הגדירו את עמדתם ביחס להנאות ותענוגי העולם הזה על בסיס דברי הרמב"ן הללו, ובדבריהם נעסוק בהמשך השיעור.
ב. ההנאה הגופנית מרחיקה את האדם מנפשו
ניסוח מחודד של עמדת בעלי המוסר בסוגיה זו ניתן למצוא בשיחה של ר' ירוחם ליבוביץ ממיר, על פרשת קדושים. ר' ירוחם פותח את השיחה בקושיה על פירושו של הרמב"ן למצוות קדושים תהיו: האם נכון לכנות אדם שומר תורה ומצוות קלה כחמורה "נבל" רק בגלל שהוא בעל תאווה?
וזו תשובתו של ר' ירוחם:
הגוף לנפש הנהו כאותה הבחינה של עוה"ז[4] לעוה"ב,[5] העוה"ז דומה לפרוזדור בפני העוה"ב, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" (אבות ד, טז), כן הוא ענין הגוף, פרוזדור הוא לנפש. ומדרך הפרוזדור הוא, כי הוא כל כולו רק כמוביל להטרקלין, עיקרו של הגוף הוא כי הוא המוביל להנפש ולא יותר...והגוף כמוביל להנפש מובן מאליו כי ראשית כל צריך להיות ביטול הגוף בתכלית, ביטול כל עצמותו, ביטול כל הגשמה, כי הגשמה הנה זאת היפך הנפש...הרגשת הגוף הוא הוא הגשמה! נמצא שביטול כחות הגוף, ביטול כל הרגש מצד הגוף, הנה זה מן ההכרחיות, מוכרח בדבר, כי לכך נוצרת, מצד עצם עצמותו, לבלתי היות שום הרגשת הגוף, והאומנם כי לו הי'[6] תמיד השכל מקדים להפעולה, מקדים לההרגשה, כי אז ודאי הי' הכל כולו שכל, האכילה היתה עצמה של חכמה, ההבטה היתה חכמה ודאי, וכן כל המעשים שלו, אולם אם ההרגשה היא המקדמת הנה זהו הגשמה, והגוף עם הגשמה, הנה כבר לא פרוזדור הוא להנפש, כבר נסתמה ההבלה[7] להנפש, הנה זהו אמנם ודאי כריתות ר"ל,[8] כרות מהנפש, הפרדת הגוף מן הנפש, ומהו כבר הפליאה על שעריות הוא כריתות - הנאה, הרגשת הגוף, הגשמה, זהו כריתות ודאי. וזה ג"כ[9] ביאור דברי הרמב"ן ז"ל כי השטוף בזימת אשתו, וזוללי בשר וסובאי יין - הנאה והרגשת הגוף, יהי' "נבל ברשות התורה", אותו "הנבל" ממש, של "אמר נבל אין אלקים",[10] אפיקורסות וכפירה ר"ל, כי באין נפש אין אלקים ודאי! ומבהיל הדבר, כי הרגשת הגוף, הנה זה כריתות ר"ל!
("דעת תורה", חלק ג', עמוד קעג).
בעקבות הרמב"ן, ר' ירוחם מגיע למסקנה שכל הנאה גופנית מרחיקה את האדם מנפשו. לכן, מי ששקוע בתאוות מוגדר לפי הרמב"ן כנבל, שעליו נאמר הפסוק בתהלים "אמר נבל בלבו אין אלקים".
ג. ההנאות ההכרחיות לאדם
עמדה ייחודית ויוצאת דופן ביחס לתאוות והנאות החומר בעולמם של בעלי המוסר, מצויה בשיעורו של הרב יוסף ליב בלוך מטלז. רי"ל מצטט בתחילת דבריו את המדרש האומר שכל מי שמבטל תורה שלא לצורך[11] כאילו כופר בקב"ה (תנחומא, ראה א'), ומקשה על כך:
דברי המדרש נפלאים הם, ודאי שמצות למוד התורה גדולה מאד, אבל בכל זאת תמוה הוא שבשביל כך יהא המבטל איזו שעה מן התורה דומה לעובד ע"ז. ועוד יותר יש מקום להשתומם, כי התורה דורשת זאת לא רק מיחידי סגולה, אלא מכל אחד מישראל, כי הלא אמרו "כל מי שמתבטל", משמע שכל אחד, באיזו מדרגה שיהיה, אם הוא מבטל מן התורה, שלא בהכרח, הרי הוא ככופר ח"ו.[12] וזה מבהיל הוא, כי הלא לא מצאנו ולא ראינו אף אחד שלא יתבטל מן התורה לפעמים שלא לצורך, ואיך אפשר לדרוש שכל בני ישראל יגיעו למדרגה זו.
("שיעור דעת", ירושלים תשמ"ט, ספר שני, עמוד קלח).
וכך מפרש רי"ל את דברי המדרש:
אבל באמת צריך לדעת, כי ענין "לצורך" יש בו מדרגות מדרגות, ואין זאת אומרת שאסור לו לאדם לקחת מעוה"ז רק כדי קיום נפשו, ויותר מזה "שלא לצורך" נקרא, אלא ענין לצורך מתאים לכל אדם לפי מדרגתו ותכונתו, כי כל מה שנצרך לו לאדם למען יעמוד על מתכונת נפשו, כדי שיהי'[13] במצב של רצון ושמחה, שרק אז ערים כשרונותיו וחיים בו כל כחותיו, כל הנצרך כדי שתהיה לו שלמות ותפארת אדם, בכלל "לצורך" הוא, ומובן כי לרוב בני אדם דרוש לזה לקחת מן העולם יותר מכדי הספוק, דרוש הוא לתענוגים גשמיים, לטיול ולחברת בני אדם ולהתענג מנועם הטבע וכדומה, ואחרי שנחוץ לו כל זה, אם יגמר בנפשו לפרש מהנאות אלו הרי זה בכלל "אל תהי' צדיק הרבה וגו' למה תשומם"[14]. וכבר דברנו כמה פעמים, כי אינו כדאי לאדם לפסע בפעם אחת על מעלה עליונה, הרחוקה ממדרגתו הוא, כי כ"ז[15] לא יתכן, ומלבד יחידי סגולה, שזכו להרגיש במלא המדה בנועם התורה, החיים ומתענגים בה לבד, כמו הגאון מוילנא זכרונו לברכה, או אף הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל, שאמרו הרופאים עליו כי לפי רפיון גופו אינם יודעים מהיכן הוא חי, אם לא כי העונג הרב שיש לו מלמוד התורה מכלכל את גופו ומחייהו, קדושים כאלו אינם צריכים להנאות גשמיות, כי נפשם מתמלאת מהתענוגים הרוחניים שיש להם לאין שעור מעבודתם בתורה ומצות, והם מכלכלים את כל כחות נפשם, עד שלא נצרך להם לקחת מתענוגי עוה"ז רק מעט מזער, אבל מי שלא הגיע למדרגה רמה כזו, לו יש צורך אף לתענוגים גשמיים, המעוררים בו אח כחותיו וכשרונותיו, המרחיבים את דעתו ומשביעים אותו רצון, ואם יחסר את נפשו מהם, יחסרו לו חיים ולא תהי'[16] לו שלמות האדם כפי שנצרך לעבודת הבורא, החפץ באדם שלם, שהאדם עם כל כחותיו ועניניו יעבד לו, ולכן אם יצמצם עצמו לקחת מן העולם הזה רק כדי מחיתו, חוטא על הנפש יקרא.
(שם, עמודים קמג - קמד).
הנחת היסוד של רי"ל היא שכדי לחיות בשמחה ובשלמות נפשית נדרשים לאדם הנאות ותענוגים. גדולי התורה והצדיקים, שקשורים בכל ליבם ונפשם לתורה ולעבודת השם, חווים את העונג והסיפוק הנצרך להם מעולם התורה והמצוות; אך שאר בני האדם, שלא הגיעו לדרגתם, צריכים הנאות וסיפוקים גשמיים כדי לחיות בשלמות ושמחה. לכן, כל אדם צריך ליהנות מהעולם הזה בהתאם לדרגתו, ואם הוא ימנע מעצמו הנאות ותענוגים בהתאם לצרכיו הוא ייחשב "חוטא על הנפש".
אולם, גם בכך לא נחה דעתו של רי"ל:
...ומי הוא זה אשר יוכל לשקול מפלס שכלו כל פעולה, דבור ומחשבה למען דעת אם זהו לצורך דרכו, או שהוא שלא לצורך כלל, ואולי הוא מנטית טבעו ויצרו שמטה אותו מדרכי חיים לבקש לו מותרות ותענגי הגוף, שאינם לצורך עבודת הבורא אף לפי כחותיו הוא...והוא בכלל מבטל את התורה שלא לצורך, וכופר ח"ו במלכו של עולם. ואם נתבונן בזה נראה, כי דרך זו היא עוד יותר קשה מן הראשונה, כי אף אם יש בכח האדם לנזר עצמו מתענוגי העולם ולמסור נפשו אך ורק לעבודת הבורא, ושלא ליהנות מעוה"ז רק כדי קיום נפשו, אבל ליהנות מהעולם הזה ולהיות זהיר תמיד למוד מדרגתו ולפלס את כל מעשיו...הלא זה מכביד עוד יותר את דרכנו בחיים, וכמעט מן הנמנע הוא להביא כל דבר במשפט, ולהקיף בחשבון צדק כל החשבונות המקושרים עם כל פעולה, דבור ומחשבה, ואם כן ישתומם כל אדם ואנחנו לא נדע מה נעשה.
(שם, עמודים קמ"ה - קמ"ו).
בשלב זה רי"ל מבין שפירושו, שנראה במבט ראשון כמקל על האדם בכך שהוא נותן לגיטימציה להנאה מעולם החומר, דווקא מסבך את דרכיו של האדם ומכביד עליו; שהרי לאחר שרי"ל חידש שכל אדם צריך להגדיר בהתאם לדרגתו את צרכיו הגשמיים, האדם יתלבט כל ימיו בנוגע לכל פעולה ופעולה חומרית האם היא מתאימה לו על פי דרגתו, או שהוא חורג מגבול ה"צורך" שלו. לכן, רי"ל ממשיך במהלך ופותר גם את המצוקה האחרונה:
אמנם כשנתעמק בענין יוקל הדבר הרבה, כי הנה יש להבין שמאחרי - שאין בכח האדם לדקדק כל כך במעשיו ולחשב חשבונות לאין שיעור על כל דבר וענין, למען ידע להחליט איזה דבר נצרך לו באמת ואיזה דבר לא, ואף מה שאפשר לו לדעת אחרי רב עיון ומחשבה, אם יצטרך על כל פרט ופרט לדקדק ולחשב חשבונו של עולם, הלא לא יוכל לעשות ולפעול במרץ הדרוש לאיש חי, רק ישומם ולא יהי' במתכונתו בתפארת אדם, אם כן אין החובה עליו לדקדק כל כך במעשיו, כי במדה שקשה לו לשקול ולפלס דרכיו ומעשיו, לפי מדה זו צריך הוא לפעול ולעשות על פי אומד דעתו והרגשו, ואף אם יטעה במשפטו לא יקרא מבטל את התורה שלא לצורך, אלא כל זה בכלל "לצורך" הוא לו, כי צורך הוא לאדם ללכת בדרך החיים ברוח עז ובצעדי און ולא לפגר במעשיו בבקשת חשבונות רבים, ואם כן כל מה שמרגיש בנפשו, כי דרוש בעדו לפעול ולעשות, למען יחי' חיי עוז ושמחה, הרי זה לצרכו ולצורך התורה...ולכן כל מה שאפשר לו לדעת ולהבין שאין זה לצורך דרכו, אסור לו לפסע אף פסיעה אחת...אבל מה שאי אפשר לו לפי כחותיו להביא בחשבון, וכבד ממנו הדבר לשקול במאזני שכלו, זהו כבר בכלל לצורך...
(שם).
רי"ל מוסיף הבהרות כדי למתן את המסר העולה מדבריו:
ברם אל ידמה האדם להקל מעליו עול מלכות שמים ולאמר על כל דבר, כי לצורך הוא. כי ידע נא האדם, כי לפי המדה שאפשר לו לחשב חשבונו של עולם, החובה עליו לשקול את מעשיו בפלס שכלו וליזהר שלא יכשל ח"ו בנטי'[17] כ"ש[18] מדרך האמת...ויבא[19] במשפט על כל מעשה אם נעשה אצלו לצורך דרכו ומפני שלא הי' יכול לשקול בחשבון לפי מדרגתו הוא, או רק מפני עצלות ורפיון ידים ונטית יצרו, כי במדה שאפשר וראוי לו לחשב ולדעת ולא חשב, ענש יענש.
(שם, עמודים קמו - קמז).
יהי רצון שנזכה שיהיו כל מעשינו לשם שמים ויקיים בנו הפסוק "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג', ו).
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולנחמיה רענן, תשע"ג
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:         http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:           http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 
 

[1]   יבמות כ:.
[2]   אם כן.
[3]   על פי הפסוק "אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו" (משלי, כ"ג, כ).
[4]   עולם הזה.
[5]   עולם הבא.
[6]   היה.
[7]   ההובלה.
[8]   רחמנא ליצלן (ה' ירחם).
[9]   גם כן.
[10]            תהילים, י"ד, א.
[11]            בנוסח המדרש שלפנינו המילים "שלא לצורך" לא מופיעות.
[12]            חס וחלילה.
[13]            יהיה.
[14]            קוהלת, ז, טז.
[15]            כל זה.
[16]            תהיה.
[17]            נטייה.
[18]            כל שהיא.
[19]            ויבוא.