עירובין | דף פב | קטן הצריך לאמו

בעקבות המשנה שדנה בעירוב שאדם אחד מניח עבור אחרים, הביאה הגמרא (פב עמוד א) את דברי רב אסי בעניין אם המניחה עירוב עבור בנה הקטן:

"אמר רב אסי: קטן בן שש יוצא בעירוב אמו".

כלומר, קטן עד גיל שש (ולרוב הראשונים הכוונה לגיל חמש שנים ויום אחד) נחשב כחלק מאמו לעניין עירוב, וכאשר האם מניחה עירוב לעצמה היא כוללת בעירוב את בנה גם בלי להוסיף חלק מיוחד עבורו (רש"י ד"ה יוצא). הגמרא הקשתה על דברי רב אסי:

"מיתיבי: קטן שצריך לאמו - יוצא בעירוב אמו, ושאין צריך לאמו - אין יוצא בעירוב אמו. ותנן נמי גבי סוכה כי האי גוונא: קטן שאין צריך לאמו - חייב בסוכה. והוינן בה: ואיזהו קטן שאין צריך לאמו? - אמרי דבי רבי ינאי: כל שנפנה ואין אמו מקנחתו. רבי שמעון בן לקיש אמר: כל שניעור ואינו קורא אימא... וכמה - כבר ארבע, כבר חמש!"

כלומר, בברייתא מבואר שדווקא "קטן הצריך לאמו" יוצא בעירוב אמו, ורבי ינאי וריש לקיש פירשו ש"קטן הצריך לאמו" הוא דווקא בן ארבע או חמש ולא בן שש! כתשובה מביאה הגמרא את דברי רב יהושע בריה דרב אידי:

"אמר רב יהושע בריה דרב אידי: כי קאמר רב אסי - כגון שעירב עליו אביו לצפון, ואמו לדרום. דאפילו בר שש נמי, בצוותא דאמיה ניחא ליה".

כלומר, קטן בן שש כבר אינו יוצא בעירוב אמו בלי שייחדו חלק עבורו, אך אם אמו עירבה עבורו הוא נגרר אחריה ולא אחרי אביו, כי "בצוותא דאימיה ניחא ליה". הגמרא מקשה על דברי רב יהושע בר אידי:

"מיתיבי: קטן שצריך לאמו - יוצא בעירוב אמו, עד בן שש. תיובתא דרב יהושע בר רב אידי! תיובתא. לימא תיהוי תיובתיה דרב אסי? - אמר לך רב אסי: עד ועד בכלל.
לימא תיהוי תיובתיה דרבי ינאי וריש לקיש! - לא קשיא; הא - דאיתיה אבוהי במתא, הא - דלא איתיה אבוהי במתא".

בפשטות נראה שהגמרא דחתה לגמרי את דברי רב יהושע בר אידי, ומסקנתה היא שילד עד גיל 4-5 יוצא בעירוב אמו בכל מקרה, ואילו ילד בן שש יוצא בעירוב אמו דווקא כאשר אביו לא נמצא בעיר. משום כך מפתיע לגלות שדברי רב יהושע בר אידי חוזרים אל השיח ההלכתי בדברי הראשונים בכתובות. בגמרא בכתובות (סה עמוד ב) נאמר:

"אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים. עד כמה? עד בן שש; כדרב אסי, דאמר רב אסי: קטן בן שש יוצא בעירוב אמו".

הגמרא משווה בין הגיל שבו האב חייב לשלם על מזונות בניו ובין דברי רב אסי ביחס לעירוב. רש"י על אתר (ד"ה יוצא) מסביר את דברי רב אסי באופן הבא:

"יוצא בערוב אמו - ערבה אמו לצפון ואביו לדרום אמו מוליכתו אצלה ואין אביו מוליכו אצלו שעדיין הוא צריך לאמו ובתרה שדיוהו רבנן אלמא עד שש צריך סיוע מאמו וכשם שהבעל זן אותה כך זן אותו עמה".

כדברי רש"י כתב גם הר"י מיגש (בשיטה מקובצת שם), ולכאורה הדברים תמוהים, שהרי הסבר זה לדברי רב אסי הוא מדברי רב יהושע בריה דרב אידי שנדחו על ידי הגמרא בסוגייתנו!

בהסבר דעת רש"י יש לומר שהבין שהגמרא לא דחתה מהלכתא את דברי רב יהושע בריה דרב אידי, אלא רק את הסברו בדעת רב אסי. כלומר, עיקר הדין שכאשר גם האם וגם האב מערבים הבן (עד גיל שש) הולך אחר האם נכון, אלא שפשט דברי רב אסי, שקטן בן שש נכלל בעירוב אמו גם בלי שתייחד חלק עבורו, נכון גם הוא.

מדוע אם כן נקט רש"י דווקא בדינו של רב יהושע בריה דרב אידי ולא בדין העיקרי שמבואר בדברי רב אסי? נראה שהסיבה לכך היא שהגמרא בסוגייתנו הגבילה את דינו של רב אסי דווקא לקטן שאביו אינו נמצא בעיר, ואילו בסוגיה בכתובות מדובר במקרה שבו האב נמצא (שהרי הוא משלם מזונות)! ממילא יש לומר שתשלומי המזונות עד גיל שש נקבעים לפי דינו של רב יהושע בריה דרב אידי שנאמר גם ביחס לקטן שאביו נמצא בעיר (שהרי מוקד הדין הוא בשאלת היחס שבין האם והאב, כאשר שניהם נמצאים בעיר ומערבים עבור הבן).

[נעיר שההשלכה ההלכתית של דברינו תהיה שתשלומי המזונות יהיו עד גיל שש גם בקטן שכבר אינו זקוק לאמו, וכפי שמשמע מהשו"ע אבן העזר עא, א ודלא כאבני מילואים שם סק"ב. שאלה זו תלויה גם ביסוד חובת האב לזון את בניו ואכמ"ל].